ביקורת ספרותית על מכונות כמוני - ספריה לעם #796 מאת איאן מקיואן
ספר בסדר

---

אני לא חובבת גדולה, בלשון המעטה, של איאן מקיואן. אני מציינת זאת כדי לומר שלא הגעתי עם ציפיות כאלו או אחרת לספר הזה. למעשה, לקחתי את הספר הזה כהזדמנות להכיר יותר את כתיבתו של איאן מקיואן בנושא שיש לי עניין וחיבה כלפיו, דהיינו זה של אנדרואידים והאופן שבו הם מעקמים ומאתגרים את הגבולות בין אדם למכונה (ועוד הרבה אחרים). מבלי להיכנס יותר מדי לעלילה אומר שהספר מתאר מציאות אלטרנטיבית של בריטניה בשנות השמונים, הן ברמת ההתרחשויות ההיסטוריות והן מבחינת ההישגים הטכנולוגים (שהינם מתקדמים בהרבה מאלו של ימינו, לפחות בחזיתות מסוימות), ובמרכזה הגיבור, צ'רלי בן ה32 שמחליט לרכוש לעצמו בכסף שירש את אחד מהאנדרואידים הראשונים שיוצאים לשוק.

נקודת החוזק היחידה של הספר הזה הוא שהעלילה בו קולחת ומלאת תנועה. זה לא מעט ולצד זאת הרגשתי שהאנדרואידים הם בבחינת תפאורה כאן. אמנם מקיואן ניצל מליפול לעיסוקים פסאודו-פילוסופים נדושים, טרחניים וסמיכים שכתיבה על אנדרואידים יכולה להתרסק לתוכם, אך הוא עושה זאת בעיקר דרך הימנעות כמעט גמורה מלתת משקל של ממש לאנדרואידים שבספרו. זו החלטה מאוד לגיטימית ויש בה בכדי לתרום לכך שהספר נקרא מהר, אבל זה הותיר אותי עם טעם של פספוס והחמצה. למשל, כל ההיסטוריה הבריטית האלטרנטיבית שבספר הייתה קצת מאולצת ולא הרגישה לי הכרחית או תורמת במיוחד, ואם היא לא הייתה בכלל או במינונים הרבה יותר קטנים, אני לא מרגישה שהספר לא היה יוצא נפסד (חוץ אולי מכך שכמות העמודים הייתה יורדת במעט).

אם ההיסטוריה האלטרנטיבית הרגישה לי קצת כסרח עודף, חיבבתי למחצה את הבחירה של מקיואן בגיבור אפרורי, חסר כל עניין בכל דבר שאיננו טכונולוגי גרידא וקטנוני במידה רבה. זה לא דמות גיבור מושכת באף צורה שהיא אך היא משרתת את מקיואן לרגע משעשע אחד בספר. יחד עם זאת, אני חושבת שהדמות שלו היא קצת יותר מדי דלה, יותר מדי רובוטית ויותר מדי בלתי זכירה, כך שמערכות היחסים שהוא יוצר הן לא הדבר הכי אמין שתקראו בזמן הקרוב.

לסיכום, מכונות כמוני הוא ספר סביר שלא מתקרב ל"האם אנדרואידים חולמים על כבשים בלילות?", וגם בתור פרק במראה שחורה לא בטוח שהוא היה מצטיין.

» ביקורות נוספות של תמר\אלפסי
» ביקורות נוספות על מכונות כמוני - ספריה לעם #796