“אינני חובבת ביוגרפיות, אפילו ניתן לומר שאני סובלת מביוגרפיות. לכן ניגשתי ללימונוב של עמנואל קארר בחשש רב, חשש שהתבדה די מהר ונעלם הרחק מאחורי ההנאה הגוברת מדף לדף. אני חושבת שהגדולה של קארר היא יכולתו לספר את חייו של אדוארד לימונוב כאילו היה דמות פון-קלייסטית שמצויה בתנועה מתמדת מפעולה לפעולה ומאי שביעות אחת לאחרת. קארר מציג לקוראים בצורה נהדרת כיצד לימונוב משתגר ממאורע למאורע על ידי העיקרון שלו שהוא אינו יכול לסבול להיות בינוני, קרתני ושני לאחרים, ואיך האינטואיציה הקיומית הזו של לימונוב מובילה אותו הרחק מילדותו בעיר סובייטית פרובינציאלית, אפרורית ומנוונת. אני חושבת שהדבר הנפלא שקארר מצליח לעשותו הוא שלא הרגשתי צורך ללכת ולבדוק איפה תיאוריו עומדים ביחס למציאות. אולי זה קשור לכך שלימונוב הוא לא דמות מפתח בהיסטוריה הפוליטית, אך אני מרגישה שזה קשור גם לכך שקארר כותב את חייו של לימונוב בצורה כזאת שהוא יכול להיות דמות ספרותית, בדויה לגמרי, כמיכאל קולהאס, אשר עלילותיה מעלות את השאלה האם ראייה חסרת חמלה של עצמך ככזה שנתון תמידית לשאלה האם אתה יותר, פחות או שווה לאחרים, היא הדרך לחיים של התגברות עצמית, תנועה הלאה והתפתחות, ולאן בקרה עוצמתית תחת השאלה הזו יכולה להובילה אותנו. אם לסכם, לימונוב הוא קריאה מרתקת גם (ואולי בייחוד) למי שאלרגים לז'אנר הביוגרפי.”

“לימונוב מאת עמנואל קארר הוא לא ספר קל לקריאה, ולא ספר פשוט לקריאה. הוא עוסק בביוגרפיה של אדוארד לימונוב, אחד ממתנגדיו של פוטין כיום, סופר ואיש אוונגרד בעברו. ספריו ושיריו פורסמו בכל רחבי העולם ומתבססים על החוויות שלו כאדם שמנסה לחרוג מכל הנורמות החברתיות המקובלות תוך בחינה של גבולות החברה.
עמונאל קארר, מחבר הביוגרפיה נחשף אל לימונוב בזמן שהותו בצרפת כחלק מחוגי האוונגרד הסיפרותי אליהם השניים השתייכו. קארר מצליח ליצור דמות מעניינת אך רחוקה ממושלמת, דמות שהקורא לא מתחבר אליה אלא סולד ממנה וממשיך לקרוא רק למען הסקרנות. הרבה פעמים מצאתי את עצמי נוטשת את הספר וחוזרת אליו רק בשביל לגלות מה עוד יקרה ללימונוב וכיצד הוא יבחר להתמודד עם זה.
הביוגרפיה של הסופר והפעיל הפוליטי שעדיין חי ובועט מחולקת בהתאם למדינות בהם הוא חי. תחילה ברית המועצות בה הוא מוצא את אמונותו ומפרסם שירים במחתרת, לאחר מכן ארצות הברית בה הוא מחליט להתנגד לכל המושגים שמגדירים את המערב, ומשם לצרפת בה הוא מתברג לחוגי האוונגרד הנחשבים ביותר. כיום, הוא חי ברוסיה ומשמש כמנהיג המפלגה הנשיונל- בולשיביקית.
לימונוב הוא לא דמות שקל להתחבר אליה, הוא מורד ובועט בכל המוסכמות והנורמות החברתיות. הוא מחליט לשנות את האמונות שלו ואת הנטיות שלו בהתאם למצבי רוח המשתנים והדיכאונות שאופפים אותו. הוא מעלה אנשים לדרגת מלכים ואז מוריד אותם לדרגה של אפר. הביוגרפיה שלו לא קלה לקריאה. להיפך, גם היא מנסה לבעוט במוסכמות ולזעזע את הקורא.
הביוגרפיה היא לא ספר קל לקריאה, אי אפשר להתחבר עם הדמות הראשית ואי אפשר לחבב אותו. מצד שני, גם לשנוא אותו זה לא פשוט. הדמות הראשית מעוררת הרבה רגשות בקרב הקורא, חלקם חיוביים וחלקם שליליים. זוהי הנקודה החזקה ביותר של הביוגרפיה הזאת. היא מאפשרת לקרוא להיחשף למציאות שונה של התמודדות עם נורמות חברתיות.
לא כל קורא יצליח להתמודד עם הביוגרפיה, ומי שכן יצליח יחשף לנקודת מבט שונה על הנורמות החברתיות ולכתיבה טובה. אין ספק כי עמונאל קארר הצליח בביוגרפיה זו להתגבר על מכשולים רבים ובהם הדמות הראשית וליצור קריאה מעניינת של מציאות מורכבת.”

“אדוארד לימונוב הוא כיום מנהיג מזדקן של מפלגת אופוזיציה של צעירים ברוסיה. הוא נולד בברה"מ (אוקראינה) ב- 1943, בעיצומה של המלחמה העולמית הגדולה. אביו היה איש כוחות הביטחון/משטרה הסובייטית. לימונוב גדל באוקראינה, פרחח צעיר שהפך לסופר רוסי לא מוצלח, עבר למוסקבה וגם שם לא פרץ. בשנת 1975 היגר לארה"ב, ניסה את כוחו כסופר אך נדחה, היה הומלס ואח"כ עבד כמשרת של עשיר. ב- 1980 הגיע לפריז ושם החלו ספריו להופיע. עם נפילת חומות ברה"מ חזר למוסקבה ב- 1989 ולאחר שנה מצא עצמו מעורה במלחמות בסארייבו (יוגוסלביה לשעבר). תקופה עלומה מעט שלו שלא ברור מה ועד כמה עשה בה כחייל. חזר לרוסיה, שוב לבלקנים, ושוב למוסקבה. הקים מפלגה אופוזיציונית ובילה גם בכלא הרוסי תקופה. חיים הזויים ומופרעים של אדם לא ברור ולא צפוי.”