ביקורת ספרותית על מגלן מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 10 באפריל, 2021
ע"י תמר\אלפסי


חיכיתי הרבה זמן להרגיש שוב בטוב בכדי לכתוב על "מגלן" של סטפן צוויג, ובינתיים ראיתי שהספר התברך פה בביקורות מלמדות, כך שאני מרגישה שאולי הכל נאמר ובכל זאת אנסה לומר את שלי. אתחיל ואומר שעבורי זהו, באופן כמעט חד-משמעי, ספרו המוצלח ביותר של צוויג אשר קראתי בעברית. צוויג ממש מדבק את הקורא בהתלהבותו העיקשת של מגלן להוכיח כי ישנו נתיב קצר יותר מהמוכר אל איי התבלינים. כמה האופטימיות והקצביות הזו רחוקה מהאופל והערטילאיות של "זמלוויס: האיש שזעק אמת", הביוגרפיה שכתב פרדיננד לואי סלין ושתורגמה לא מזמן לעברית. ועדיין ככל שנהניתי לשוב אל דפיו של מגלן וככל שהצטערתי בכך שהספר הגיע לסיומו, לאורך הקריאה ליוותה אותי התחושה שצוויג מקבל כמובן מאליו וכמשהו שאין לערער עליו (או להתבונן בו יותר) את העוולות שהופיעו אפילו אצל מגלן, אותו הוא מכנה (וייתכן שבצדק) העדין וההומאני שבמגלי הארצות, וביניהם אנשיו שמנצלים את קבלת הפנים של יליד פטגוני רק כדי לחטוף אותו ולאסור אותו בתור מוצג מעורר תימהון למלך הספרדי, ניסיונות האונס והאונס של נשות ונערות איי מאלוקו והחלטתו של מגלן למצוא את הפתח המיוחל לאוקיאנוס השקט בכל מחיר אשר חרצה מוות בייסורים על כל שאר אנשי הצוות.

מצד אחד, לזכותו הרבה של צוויג ייאמר שהוא לא משמיט מהקורא את הפרטים הללו (אחרת לא הייתי יודעת עליהן, מן הסתם), מצד שני, יש הרגשה שעבור צוויג כל המקרים הללו הם בבחינת הביצים שיש לשבור על מנת לעשות חביתה. מאחר והגעתי ל"מגלן" לאחר שקראתי לפני הרבה שנים את "ספינת העבדים: היסטוריה אנושית" הנהדר של מרקוס רדיקר, לא יכולתי שלא להחזיק בראש במהלך הקריאה ב"מגלן" את פערי המעמדות והשלכותיהם הפיזיות-ממשיות (ברמת אספקת המזון, איכות מי השתייה, תנאי המגורים ועוד) שבין רב החובל כמגלן וקציניו הראשונים לבין כל שאר המלחים שהם בחזקת בשר תותחים זניח, בר החלפה ונוח לגסוס. צוויג לא מתייחס לפער זה כלל, על אף שהוא מסביר בחלקו איך מגלן יכול היה להיות כה החלטי, מתמיד וקשיח ביחס לרצונו, שכן, קל יותר לדבוק בתוכניתך המקורית כשאתה מודע לכך שיש סיכוי טוב שתשרוד בעוד שאחרים בהכרח ימותו. זה לא מוריד מהערך הספרותי של "מגלן" כהוא זה אלא משקף בעיני את האופן שבו צוויג מאוד הזדהה עם הנרטיב המערבי של קדמה ונאורות, נרטיב שהתנפץ בפניו, הוביל אותו לגלות בברזיל ואף להתאבד בשל כך, וכיצד הזדהות זו לא איפשרה לו לקחת מרחק ולתהות מה זה אומר על התרבות שנוצרה באירופה שאלו הם מגלי הארצות שהיא הפיקה ומה זה אומר עלינו, החיים בעידן שבו ברור כי הרבה מהלכי הרוח של מגלי הארצות (החיפוש אחר רווח, ייעול וניצול של משאבי טבע כביכול "חינמיים" המונחים לכל לוקח) הובילו אותנו לשואה אקולוגית, שאנו יכולים להיקסם אחר הסיפור של הגיבור עז הרצון ומימושו מבלי לתהות על כל הנלווה על כך ברצינות ובעניין.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
סקירה טובה מאוד. באמת הסתקרנתי.
מורי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ברור שתורגם. קריאת חובה והנאה רבה.
תמר\אלפסי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה zek!
תמר\אלפסי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
היי מורי, את "העולם של אתמול" כן, את "מרי אנטואנט" עדיין לא, הוא תורגם לעברית?
זאבי קציר (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מעניינת, תודה לך.
מורי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
קראת גם את העולם של אתמול ומרי אנטואנט?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ