בואו נתחיל רגע בכך שהפתיחה של הספר הזה מרגישה כמעט נבואית לצל הקורונה. הספר נפתח במילים "מוקדש לכל מי שמצוי בסכנת הכחדה" וממשיך אל פסוק מהברית החדשה שנקרא כך ""הנה סוד אגיד לכם: לא כולנו נמות אבל כולנו נשתנה". אם זה לא היה מספיק צופה עתיד (ומשעשע אותי לחשוב איך היו מתייחסים לניבויים שכאלו אילו <mark>יונדב פרידמן</mark> היה רב ידוע או מקובל עם כינוי מופרז), מגיע שיר הפתיחה על נגיף ששמו ט.גונדיי, נגיף חסר מזל שי

אתחיל ואומר שלא קל היה למצוא את אקסיטציה של <mark>יונדב פרידמן</mark>, כיאה ליצירה שהחדשנות והאחרות היא בלב לבה. הדרך הכי טובה עבורי לתאר את חווית הקריאה באקסיטציה היא אלבום שיש בו הרבה שכבות של כלי נשיפה, מיתר ואלקטרוני, כך שבהאזנה ראשונה את מוצאת את עצמך הלומה על ידי העושר, השפע והמורכבות של הדברים. אותי לפחות זה מבהיל בתחילה, ואני נוטה להאזין בהקשבות קטנות וזהירות. לאט-לאט אני מצליחה לגבש לעצמי איזשהו תמונה

לא בכול יום אני נתקלת בספר שהוא חייזר מרהיב (מבפנים ומבחוץ). בתור מישהי שנהנית מניסויים ספרותיים, אקסיטציה של <mark>יונדב פרידמן</mark> היא מעבדה מוזרה, מאופקת וקרירה כשם שהיא שופעת, מעוניינת ומכילה, שמשחקת כול הזמן עם המינונים של הפרוזה והשירה בכול אחד מהקטעים (המנוקדים כמו שיר אך דחוסים כמו רומן שצופפו אותו לתוך גלעין) שמרכיבים אותה. למרות שיש קטעים חזקים יותר וכאלו שהן פחות (וכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מצ

בעולם אחר מזו שבו אנו חיים, כזה שבו לשירה עברית יש מספיק עניין, אפשר לדמיין כתב עת אוניברסיטאי (או מגזין אינטרנטי משובח שמוקדש לשירה) שיעסוק בפסגות ובהעפלות של שירה עברית ניסוית, ביזארית ומוטנטית שמפליגה עם השפה העברית אל מעבר למחוזות אותן היא מכירה היטב (למשל, עוד שירי אהבה וחשק, עוד שירי הלל למולדת, לשבט ולזהות היחיד, וכן הלאה). ביקום המקביל הזה, אין לי ספק שהיו מציינים, בין היתר, את "חופה במדבר

לאורך השנים, אני יותר ויותר שמה לב שאנשים שונים ניגשים לספרי שירה עם ציפיות נבדלות זו מזו. אני מתכוונת לכך שיש מי שתחפש בספר שירה הדהוד פואטי וניסוח יפה של חוויות, מפגשים ורגשות שהיא כבר מכירה היטב, ויש מי שמחפשת דווקא למצוא בספר שירה לשון שנאבקת עם מציאות חדשה ולא מוכרת. אני משתייכת לזן השני, לזה שמעוניין ואוהב ללכת לאיבוד בתוך תודעה שמכוונת אחרת, שפורטת על מיתרי השפה בלי מורא אי הבנה ושנהנית מזה

אקסיטציה הוא ספר אמיץ, כנה וחריף, שמכיל כמה מהטקסטים הכי מרוכזים, חדים וצלולים, שיצא לי להיתקל בהם, על המתיחות הכואבת שיכולה להתקיים בין הורים וילדים. אני מרגיש שזה ספר שכול ניסיון לתמצת את המרחב שנוצר בו יעשה לו עוול ויגרע מהעושר הרב שקיים בו, אבל מעל להכול, זהו ספר שיש בו רצון עז להכניס אוויר צלול בעולם מפויח ומתפייח, אוויר של ממש ולא זה של מטהרי אוויר מחניפים או מאווררים לפי בקשה ולחיצה.