ביקורת ספרותית על שעות הערב - ספריה לעם #786 מאת חררד רוה
ספר מעולה

---

שעות הערב של חררד רוה עוקב אחר חייו של פריץ פָן-אֶכטֵרס, צעיר הולנדי בן 23, במהלך הימים הנושרים שבין ערב חג המולד לליל השנה החדשה ב1946. אולי תשאלו את עצמכם "אוקי, ו....מה קורה בחייו של פריץ?", ועל פניו ניתן לסכם אותם כשום דבר מיוחד, אלא שזו הגדולה והייחודיות של "שעות הערב": הוא ממש מעביר לנו את התסיסה הפנימית, חוסר השקט ודחף החיים של פריץ ליצור לעצמו תנועה בסביבה אפרורית, חבוטה (עקב המלחמה) וחסרה, וזאת לפני שהשפע הצרכני של שנות השישים (לפחות באירופה ובארצות אנגלו-סקסיות) יימחק את הבור הקיומי שהותירה אחריה מלחמת העולם השנייה. בור שמתבטא בכך שכל כך הרבה אנשים פשוט מתו עד שההיעדר הופך להיות ממשי ונכנס לתוך רקמת ההוויה עצמה. מימד זה מתבטא, למשל, בבדיחות המורבידיות של פריץ עם חבריו השונים וחוש ההומור הייחודי שלו. אם לא היה נאמר לנו גילו של פריץ ושל חבריו הם היו יכולים להיות באותה מידה גם בני 50 וצפונה.

לאורך כל הקריאה דמיינתי לעצמי שיש תופי ג'אז ברקע שהולמים ומניעים את העלילה קדימה (קצת כמו בסרט Birdman למי שמכירה). הכתיבה של רוה היא קצבית מאוד, דוחפת כל הזמן הלאה ומצליחה להעביר את תחושת הדחיפות שמניעה את פריץ מדפיקה על דלת של ידידה אחת ללצעוק מתחת לחלונו של חבר אחר, הכול כדי להאריך את הלילה, רגע לפני שישוב לבית הוריו. מעבר לכך שאני חושבת שזה אחד הדיוקנות היותר חדים ואמינים שראיתי לגיל הזה שבין גיל ההתבגרות לחיים "בוגרים" בתלמי השגרה, יש איכות ז'ורז' פרקית בירידה של רוה לרזולוציות הכי קטנות ולכאורה טכניות ביומו של פריץ, וזאת איכות שאני מאוד אוהבת דווקא בגלל שהיא יוצרת ספרות שבה לפעולות ולמעשים יש משקל הרבה יותר גדול מהמחשבות והרגשות של הגיבור, איכות שבתורה מותירה לנו מרווחים להיכנס אליהם אל תודעתו של פריץ. לסיכום, ספר מאוד מומלץ ויחודי.

» ביקורות נוספות של תמר\אלפסי
» ביקורות נוספות על שעות הערב - ספריה לעם #786