ביקורת ספרותית על חשמלית ושמה תשוקה מאת טנסי ויליאמס
ספר טוב

---

מעולם לא הייתה לי אחות ומאוחר מדי כדי שזה יקרה. אבל תמיד רציתי.
רציתי מישהי שתהיה לצידי, שנגדל יחד באותו הבית ואוכל לשתף אותה בחוויות שלי, ברגשות שלי, בסיפורים שלי. רציתי אחות שתהיה כמו חברה, שאוכל לחלוק עמה חלקים ממני.
במקום זה קיבלתי שני אחים גדולים שלימדו אותי לשחק בחיילי מלחמה, לנצח במשחק מחשב של יריות, ללכת מכות מתחת לשמיכה, ולראות שר הטבעות.
בהסתכלות לאחור אני מבינה כמה לגדול עם שניהם היה מסע משמעותי בעיצוב האישיות שלי ובדרך שעשיתי כדי להגיע למי שאני.
היום אני לא יכולה לתאר את עצמי בלי החוויות שעברנו יחד, באותו הבית.

דמותה של בלאנש, כל כך רב גונית ומיוחדת. יכולתי ממש לשמוע את קולה בתוך הראש שלי, את צורת הדיבור ואופן ההתבטאות.
בחורה שמצטיירת כנוירוטית, אולי אף מעט מבולבלת בחייה, מגיעה יום אחד ודופקת על דלתה של אחותה.
סטלה, האחות, גרה במקום שנחשב מפוקפק ונשואה לסטנלי ההמוני והברברי. ואילו בלאנש, אישה שכל עולמה הוא ההפך הגמור.

לאורך כל המחזה, נבנה מתח מתמשך בין דמותה של בלאנש לבין סטנלי הבטוח שהיא משקרת בכל מילה שיוצאת לה מהפה. בלאנש מתוארת מנקודת מבטו של סטנלי כנוכלת, שקרנית ומניפולטיבית. מה שגורם לנו הקוראים, לחשוב את אותו הדבר.
בסופו של דבר אנו נותרים עם שאלות רבות וחוסר ודאות. האם הדברים שסיפרה בלאנש היו שקר או אמת. האם היא בחורה היסטרית וחולמנית שחיה באגדה דמיונית בתוך הראש שלה או שמא היא פשוט עוד אישה שמצאה דרך להתמודד עם העולם ששם לה רגליים.

"ואז, הזרקור שהאיר את היקום,כבה שוב ואף לרגע אחד לא היה עוד בשבילי בעולם אור חזק יותר מאור הנר הזה שבמטבח...".

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על חשמלית ושמה תשוקה