ביקורת ספרותית על נעורים ללא אל - ספריה לעם #747 מאת אדן פון הורבאט
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 בנובמבר, 2020
ע"י איה


איזה ספר משובח! איזה מניפסט הומניסטי מפואר!
העלילה מתרחשת בשנות בגרמניה לפני מלחמת העולם השניה. המספר הוא מורה בשנות השלושים המוקדמות לחייו המלמד היסטוריה וגיאוגרפיה לבני נוער.
באופיו, המורה הזה בעל גישה שונה מאוד מהלך הרוח השורר בגרמניה של אז. הוא אחד שדוגל בזכויות אדם ורואה את כולם כשווים. הערה אחת לאחד מתלמידיו, מסמנת אותו כמטרה בעיני ההמון המשולהב מהתעמולה הנאצית שמזינה את האזרחים בכלל ואת הנוער בפרט במסרים של עליונות.
יום אחד בני הנוער יוצאים למחנה שהוא שלב מקדים לשירותם הצבאי העתידי. הנערים סקרנים ומרוגשים לקראת הפיכתם לחיילים, למכונות, לבורג שמשרת את המולדת. בנוסף, בני הנוער הללו מגיעים למחנה חמושים בתיעוב כלפי המורה המוזר שלהם, זה שחושב אחרת וזה שקיבל נזיפה כי העז להשמיע דברים המנוגדים לתעמולה.
במהלך השהות במחנה, אירועים מתרחשים וגולת הכותרת שלהם הייתה הירצחו של אחד התלמידים.
מי רצח אותו?
על איזה רקע?
מי יואשם?
האם חף מפשע יישא באשמה?
מה יעשה המורה שלנו בנידון בתור אחד שברשותו פיסת מידע חשובה?
במהלך הקריאה הרגשתי שחזרתי אחורה בזמן לשיעורי הומניזם שלמדתי באוניברסיטה. סוגיות של מוסר, ערכיות, תפישת האחר, גזענות, מגדר וטיפת פוליטיקה התעוררו לחיים אל מול עיניי מבין שורות סיפור סוחף זה.
הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטו של המורה שלנו. העלילה מציבה בפני הקורא מראה ומעמידה אותו למשפט ערכי אישי שלו. כשם שערכיו ההומניסטים של המורה התנגשו באלו הנגועים באידיאולוגיה הנאצית של תלמידיו, כל אחד מאיתנו יכול לבחון את מערכת ערכיו ביחס לשונה ממנו ולאחר גם בחברה של היום.
דמותו של המורה וחרף ערכיו הנשגבים, הייתה חלשה בעיניי. הוא פחדן, אחד שמנסה להסתגל ולהלך בין הטיפות מבלי למשוך לעצמו אש מחשש שיכווה בשל היוו בעל דעה שונה. בה בעת, הוא סקרן ואף גובל בחטטנות. תכונותיו אלו הביאו אותו למצב בעייתי. על בני הנוער שבסיפור לא אומר מילה אך אציין שלא אהבתי את מה שראיתי מהם כי במקום מסויים, ראיתי חלק מהנוער שלנו בהם.
אני חושבת שהסיפור העוצמתי ורווי הרעיונות הזה הוא אוניברסלי ואל זמני. סיפור כזה יכול להתרחש בכל מקום ועל כל רקע ובמוטיב הזה דווקא נעוצה עוצמתו. הספר פורסם ונאסר לפרסום בגרמניה כבר בשנת 1937 אך בעת הקריאה, אין אחד שלא ימצא נקודות השקה למציאות של יומנו.
אחרית הדבר חיזקה את התחושות והמחשבות שעלו בי במהלך הקריאה. אהבתי את החשיפה לחייו הפרטיים של המחבר על רקע הספר הזה והדבר העניק ערך מוסף לעלילה.
ספר חשוב, מסקרן, כזה שיישאר איתי הרבה מאוד זמן. סיימתי את הקריאה בו לפני שבועיים ועדיין חושבת עליו. מומלץ בחום!
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ישי (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
בילדותי הקרינו בערוץ 1 סדרה עלילתית על תנועת הנוער הנאצית, ההיטלר יוגנד. חינכו שם את הילדים באלימות רבה את הדיסציפלינה של תורת הגזע וההיררכיה הצבאית.
בעוד שאת הבנים חינכו למטלות המלחמה ותורת הגזע, את הבנות ייעודו הנאצים לחינוך של עקרות בית ומכונות רבייה אנושיות.
כשאתה גדל בבית רווי שנאה וגזענות מאד קל להימשך לאלימות מאשר לשוויון ולצדק, בלי קשר אם אתה חי בחברה נאצית או בחברה בת זמננו.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
קצת קשה לבקר מישהו שחי בתקופה ההיא על כך שהיה פחדן ונזהר כפי יכולתו.
מי שיצייר קריקטורה של מוחמד היום, יש סיכוי שלא יאריך ימים, משום שקנאי כלשהו יחשוב שאללה מינה אותו לרוצח השכיר שלו, וגם אדם שחי, למשל, באירן של היום יזהר מאוד לפני שיגיד משהו שעלול להשתמע כנוגד את תפישת המשטר.
גדי (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה איה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ