ביקורת ספרותית על עושה כרצונו - סיפור אמיתי מאת אסתי וינשטיין

---

הספור של אסתי התפרסם בתקשרת לפני מספר שנים אבל בעקבות כתבה עליה בטלויזיה ודבריו החריפים של עורך דינה כנגד הגרוש שלה, הסתקרנתי והחלטתי לקרא את הספר.
להפתעתי הרבה, למרת שהספר מתימר לתאר את חייה, בהקדמה נרשם שכל קשר בין המציאות לבין המתאר בספר הוא מקרי לחלטין... אבל כנראה מדבר בזהירות יתר משפטית מצד ההצאה לאר ותו לא.
הרושם שקבלתי מן הקריאה הוא שאסתי כלל לא טמנה את ידה בצלחת. היא ממש לא היתה שיה תמימה. ממש ממש לא.
אביא רק משפט אחד מהספר לדגמא:

"כבר מזמן שכחנו מה'תקונעס' [כללי הצניעות המיוחדים שתקנו רבני חסידות גור לאנשיה] ופרצנו את כל הגדרות המותרות והלא מותרות שבהלכה, ואף את אלו שאסורות בתורה! --
אמנם בתחילת התהליך הייתי אני היוזמת והמובילה, מזהה את הסדקים בגולם ומוצאת דרכים להפוך את הגולם לפרפר, אך עם השנים קם הגולם על יוצרו!"
[כלמר בהמשך חייהם, בעלה נסחף אחריה והחל להיות יותר קצני ממנה בפריצת גדרות הדת אבל היא זו שהתחילה הכל].
(צטוט מעמוד 266).
בנגוד לרשם שיצרו דברי ערך דינה, אסתי ממש לא היתה קרבן חסר ישע של בעל רשע. גם היא היתה אשה חטאת גדלה מאד. לא פלא שבספם של חייה היא נטשה את הדת ואף התאבדה.
יהי רצן שה' יסלח לה על חטאיה הכבדים ושיתן בלב בעלה ההזוי וחסר האמנה - אמנה אמתית.

» ביקורות נוספות של חניאל קורן
» ביקורות נוספות על עושה כרצונו - סיפור אמיתי