ביקורת ספרותית על עושה כרצונו - סיפור אמיתי מאת אסתי וינשטיין
ספר מעולה

---

מתנצלת מראש על סקירה כנראה מבולגנת, מלאה במחשבות ותהיות וחוסר סדר מופגן - לקח לי יומיים שלמים להתיישב לכתוב את הסקירה על הספר הזה, לא מפאת חוסר זמן אלא בשל העובדה שאחרי סיום ספר כזה צריך זמן לעכל את מה שקראת בזה הרגע והלב נוטה ללכת ולתור אחר עוד מידע בנוגע למה שקראת והמחשבות עובדות שעות נוספות…
אסתי ויינשטיין, בספר, דסי, מגוללת את סיפור חייה במקטעים מקטעים ובכאב עצום של נוסטלגיה בין אם היא נוסטלגיה טובה יותר או פחות בחייה בחסידות גור - קהילה קשה, פדנטית, מרוחקת מהעולם המערבי שנות אור, סגורה וסגפנית.
אני חושבת שמעטים האנשים בישראל שלא נתקלו בסיפור על אסתי ויינשטיין בחודשים האחרונים - נעלמה לאחר שהשאירה אחריה מכתב שלא משאיר ספק בנוגע לצעדיה הבאים ונמצאה לאחר מס׳ ימים נטולת חיים ברכבה לאחר שהחליטה כי היא לוקחת את חייה בידיה.
והאם אפשר להאשים אותה?

הסיפור שהיא מגוללת בספר, אומנם בשינוי שמות ומעט מקומות, אבל כביכול מציגה לנו את כל מה שעבר עליה במשך שנים רבות מאז הייתה ילדה קטנה כיצד העולם הסגור הזה של חסידות גור גרם לה לגדול לדרך מסוימת, דרך קשה מנשוא שלאנשים שחיים בעולם המערבי הפתוח נראית כדרך קיצונית וחסרת כל בסיס ובכלל חסרת כל טעם לחיים.
כאשר אני קראתי את הספר כל הזמן עמדה לנגד עיניי התמונה של אסתי, לעיתים אחרי דברים מסוימים שהיא כתבה חזרתי לעמוד הראשון להביט בתמונה שלה, באישה החזקה הזו שלמרות שהיא הצליחה לצאת מהעולם הזוועתי הזה של חסידות גור והחיים הסגפניים נשברה לאחר שילדיה ניתקו עימה את הקשר ושלחו לה מכתבי נאצה.
ושוב, האם אפשר בכלל להאשים אותה בכך שלא יכלה לסבול יותר? שגם 8 שנים לאחר שיצאה לחופשי לא הצליחה להשלים עם האובדן על ילדיה?

אסתי, על פי סיפורה, עברה התעללות פיזית ונפשית באספקטים שונים שחלקנו לא מעיזים בכלל לדמיין לעצמנו סיטואציות כאלו ואחרות בחיינו שלנו והיא עברה את כולן וקמה ושוב נפלה וחוזר חלילה.
את הסיפור הזה היא מביאה בפני כל עם ישראל ובכלל בפני כל מי שיכול לשמוע - זה מה שקרה לה, זה מה שהיא עברה, זה מה שעוברות ועוברים הרבה מחסידי גור שעדיין תקועים בתוך הקהילה המחמירה הזו ולא מצליחים לתת את קולם.
ובעיקר היא מנסה לעזור בסיפורה לחסידי גור שחזרו בשאלה, שנמצאים לבד, בלי אף אדם שיתן להם גב ויתמוך בהם נפשית לאחר מעבר חיים כזה.

כבר הובן שאני לא ממעריצי הדת ובטח לא כשמדובר בקיצוניות כזו שלדעתי היא אטומה וחסרת כל בסיס, שוב, זו רק דעתי ואתם יכולים לא להסכים איתה. ומצד שני, גם אני יודעת להיות ביקורתית ולאחר שסיימתי את הספר הקלדתי את השם של אסתי בגוגל, חיפשתי כתבות וקראתי אותן ונתקלתי גם בכתבה בה ראיינו אנשים מבני משפחתה של אסתי, מצרפת לכם את הכתבה בסוף הסקירה שתשפטו בעצמכם, הלב שלי עם זאת, עדיין עם אסתי.
יהי זכרה ברוך ומי יתן ולא ניתקל במקרים עצובים כאלה עוד.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/802/357.html

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על עושה כרצונו - סיפור אמיתי