הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 באוגוסט, 2016
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
הספר "עושה כרצונו" אינו ספר, ולכן לדעתי יש להתייחס אליו כיומן אישי, או ביוגרפיה, ללא עריכה וליטוש שהוגש לקריאה as-is .
אסתי וינשטיין בחרה לספר לכל העולם ואשתו, על הגורמים שהביאו אותה לעזוב את משפחתה ואת עולם החיים.
המסמך הזה הינו תיעוד מסקרן, מבזה ומכעיס כאחד ומציצני לחיים לא מוכרים.
אני לא תוהה על כך שהספר הפך לרב מכר. זה די טבעי לתהות על קנקנם של אחרים ומאידך גיסא, לדעתי האישית בלבד, חבל שהוא נכתב. זהו מסמך פוצע, מכאיב, מצער וגם דוחה ולא מעט...
אסתי ניסתה להתגבר על הקרעים בנפשה, ולחיות בין שני עולמות, אך קפיצותיה בין העולם המוקפד והמחמיר של "חסידות גור", לבין העולם החילוני והמיתרני לא צלח.
בספרה היא מגוללת את סיפור חייה ומסכת ייסורים שעברה, לרבות "קטעי חיים" בלתי נתפסים על בעלה החסיד "לכאורה", שמאלץ אותה לקיים יחסי-מין עם גבר זר מול עיניו.
ל"חסידות גור" יש אומנם רשימה ארוכה של איסורים, אזי אני שואלת האם כל האיסורים הללו, הם אלה שחוללו וליבו את היצר הרע אצל אסתי? כן? מי אחראי על היצר הרע? האם לא האדם עצמו?
בספר אסתי היא בת דמותו של דסי, ואילו יעקב הוא בן דמותו של שלמה בעלה. כל הסיפור מסופר בגוף ראשון ומנקודת מבטה של דסי בלבד.
הזוגיות של דסי ויעקב מתחילה ל"התקלקל" כאשר הם מורדים ב"תקונעס" (תקנות התנהגות מיוחדים של "חסידות גור"). ואיך הם מורדים? הזוג מתחיל לבלות בערבים, לנסוע לת"א, לשהות בצימרים, להשתתף במפגשי טנטרה, לצפות בסרטים ב-DVD, לקיים יחסי מין יותר מפעמיים בחודש, ואפילו אסתי מנתחת את "שדיה הנפולים" משמונה הלידות... לא מקובל וזה מעשה שלא יעשה על ידי "בנות חסידות גור".
דסי עטפה את מעשיה והסכימה לגחמותיו של בעלה, בעטיפה עם כתובת "עושה כרצונו". איפה רצונה, והיכן היא? לאן נעלם האני שלה? עברה מעיד על כך שהיא "כן" ידעה להתעקש על דברים, למרות כל "התקוענס" ורשימות "הלא" של "חסידות גור"... אז?
קשה להזדהות עם דסי. היא האחראית הישירה למעשיה וחייה, לאורך כל המסע שהיא עשתה בעולם החיים. למרבה הצער, היא לא התנגדה לבעלה, ההיפך היא הגשימה את הפנטזיות שלו כבובת מריונטה... ומי היה הקהל בתיאטרון הזה? עוד נקודה למחשבה...
כבר בגיל שנה היא שברה את מסגרת הלול, ויצאה לטייל בסלון כשהיא אוחזת את המוט בידה. דסי אכלה "אגוזי" של "עלית" ולא של חברת "מגדים" ה"כשר למהדרין". הלכה עם חברותיה "החילוניות" לצימר ולחוף הים, היא למדה ספרות בתל-אביב בבית ספר חילוני ועוד.
אין עוררין על כך שכל ההתנהגויות הללו, מעידים על כך שאסתי ידעה לעמוד על שלה, כשהיא רצתה, ועשתה גם מה שהיא רוצה...
נכון, היו לה מרידות קטנות עוד בתקופה הילדות, אך לאן כל האומץ הזה נעלם, כשהיה צריך להגיד "לא" כ"ילדה גדולה" כ"רעיה" כ"אימא לשמונה ילדים"?
בפני ד"ר דנה הרשקוביץ, בעת אישפוזה בית החולים לחולי נפש, אסתי מעידה ע"כ שהיתה ילדה פטפטנית. היא חושפת את "הכביסה המלוכלכת" שמצויה ב"חסידות גור", אך מה אסתי עשתה כדי להלבין את הכביסה הזו לפחות בביתה שלה?
הקו שהנחה את אסתי "טוב שם טוב משמן טוב". (עמוד 20) "לא משנה מה אתה עושה כל עוד אף אחד לא יודע מזה – הכול בסדר.".... האומנם? איפה המצפון? מוסר הכליות וחובת הלב?
לאורך כל הדרך... והיתה דרך... אסתי לא לקחה אחריות על מעשיה, ולראיה היא אומרת לד"ר דנה הרשקוביץ: "נועם אח שלי הוא בעצם ההתחלה של כל הצרות שלי!" ... "הלידה שלו הפכה אותי ממפונקת למפונדרקת!" (עמוד 20). המסקנה: כולם "לא בסדר, אני בסדר"... כמה קל ופשוט להפנות אצבע מאשימה לגורר ולא לנגרר!
כל התנהגותה מלמדת על דמות ללא שדרה, ולא לחינם היה לה שם של בחורה ריקנית, שראשה מלא בבגדים ותכשיטים. כל מה שעניין והעסיק את דסי, שיהיה לה חתן גבוה, רחב כתפיים, וחשוב לא פחות להתארס לפני חברתה, הא... ובאיזה בגד תכסה את גופה אם וכאשר...
חברים תסלחו לי, לדעתי לא ניתן לשפוט את הספר ולדרגו בכוכבים, כפי שאנחנו נוהגים בדרך כלל, משום שעסקינן ביומן זיכרונות. זהו מסמך כואב, שובר שתיקה, כתוב בשפה פשוטה וקופצנית, על דמות שטוחה ומפונקת, שהמשפט "טוב שם טוב משמן טוב" צרור בתוכו.
בסיכומו של יום וכאוהבת המילה הכתובה, הייתי מעדיפה שהסיפור הזה לא יפורסם ברבים, ויישאר במשפחת "חסידות גור". מאידך גיסא, הספר כבר פורסם, ולמרות חסרונותיו הפך לרב מכר. אזי תקראו ומלאו את בקשתה האחרונה של אסתי : "תעשו הכול שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו"...
לא לחינם האם תרזה אמרה: "הבדידות והתחושה של היותך לא רצוי, הן צרות העוני הנוראות ביותר"... ואכן כך גם במקרה הזה.
זהו ספר שמהווה הצצה ותיעוד לעולם "קצת אחר עם נורמות שונות" עפ"י משנתה של דמות אחת בלבד וזה לא הוגן!
אסכם מעולם הפסיכולוגיה: יש כאן "השלכה" כמנגנון הגנה לעומת "הסתגלות"... חבל... מה שבטוח שבמקרה הזה כל השיחות של אסתי עם האלוקים לא הועילו ... ואת הסוף כולנו יודעים...
אסתי איננה מתוך בחירה!
לי יניני
(הספר לא דורג מהסיבות שצויינו בסקירה).
43 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
נסכים שאנחנו לא מסכימים. עם כל הכבוד אני מאוד לא אוהבת את הסגנון שלך.
זה מאוד לא ראוי ולא מכובד ובודאי שלא את אוהבי
המילה הכתובה. אני ממש לא מתכוונת להתכסות בשכפ"ץ גם בעתיד. אכתוב את דעתי לגבי כל ספר שאמצא לנכון לכתוב. אני לא אכתוב שבחים כדי למצוא חן בעיני הסופר/ת וההוצאה. שיהיה לך לילה טוב. |
|
|
שונא ספוילרים
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
אב"פ, "בכפפות מנתחים"? הייתי אומר "בסכין קצבים..."
|
|
|
שונא ספוילרים
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
השירות המטאורולוגי, אני מקווה שתחזית מזג האויר שלך לא מלווה בכזו חנפנות וליקוק כמו תגובותייך כאן...
|
|
|
שונא ספוילרים
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
ראשית, אינך יכולה להאשים אותי על כך שלא קראתי את תגובתך הארוכה מאוד מאוד וחבל שלא נתת לי קרדיט על הכנות שלי בנושא...
שנית, עקב תשובתך, בכל זאת קראתי את כל הביקורת והרי השגותיי, ודווקא בצימצום האפשרי, בניגוד לך. אז הנה "העונש" שלך לקרוא ולהתייחס לתגובתי... הנה זה, בבקשה, תיהני: " הספר "עושה כרצונו" אינו ספר ". מי שמך לקבוע מהו ספר ומדוע זה משנה משהו? " בחרה לספר לכל העולם ואשתו ". את רוצה שאמנה לך כמה ספרים מבוססים על "מציצנות", חלקם של סופרים שזכו בפרס נובל? ומדוע זה "מבזה ומכעיס"? חבל שהוא נכתב. זהו מסמך פוצע, מכאיב, מצער וגם דוחה ולא מעט". זו דעתך הסובייקטיבית. וגם אם אובייקטיבית הוא אכן " פוצע, מכאיב, מצער, דוחה" – אם כך עלייך לשרוף כמעט מחצית מהספרים הנכתבים בעולם... ואגב, יש גם בתי משפט בעולם, ואם מישהו חושב שנפגע על לא עוול בכפו – אדרבא, יגיש תביעת דיבה או לשון הרע או לפחות צו מניעה כנגד הוצאת הספרים שבה פורסם הספר. טרם שמעתי שכך קרה. " הקרעים בנפשה " – נו, ועכשיו הפכת כבר לפסיכיאטרית שגם מאבחנת און-ליין, בלי לשמוע את המטופל... כמה את לוקחת לשעה? "קפיצותיה" – זה נשמע שאסתי עשתה זאת למען השעשוע ומתוך שיעמום, בזמן שמדובר בבריחה של אשה מתופת וגיהנום שניכפה עליה ע"י בעלה (אינני פסיכיאטר, אז בניגוד לך, לא אקבע את מידת שפיותו). "קטעי חיים" בלתי נתפסים " - מסתבר שהמוני בית ישראל, שקיבלו דיווחים בתקשורת, שאומתו ע"י כמה מקורות, דווקא הצליחו "לתפוס" מה הסיפור שמסתתר כאן – והזדעזעו מכך. אז אולי את מפחדת להזדעזע? (התעריף שלי כפסיכולוג הוא 400 ש"ח לשעה ואני מקבל כל יום שני...). " ל"חסידות גור" יש אומנם רשימה ארוכה של איסורים " – ראשית, ככל הנראה שנינו מעולם לא היינו שם, בכת הזאת, אז לא ברור גם לך אם רשימת האיסורים הזו אכן מלאה או שיש כמה עוד כמה מהדרין... שנית, הרי לא מדובר רק בחסידות גור, אלא גם בבעל שלפי התקשורת מתח את היריעה לכיוון סגנונו של המרקיז דה-סאד... ועל זה את מגוננת? "כל הסיפור מסופר בגוף ראשון ומנקודת מבטה של דסי בלבד". שוב, את רוצה עוד מאה דוגמאות כאלה מעולם הספרות? מעבר לכך, מאז פרסום הפרשה, כבר נשמעו עדותם של כמה אנשים שתמכו בגירסתה, בעיקר אחיה. גם שתיקתם של שאר המעורבים, למעט טענות נדושות על כך שהזניחה כביכול את בנותיה, אומרת הכל. "הזוגיות של דסי ויעקב מתחילה ל"התקלקל" כאשר הם מורדים ב"תקונעס" - "הם"?? האם כך נכתב בספר? לפי מה שפורסם, אסתי דווקא רצתה להמשיך במסורת שספגה כל נעוריה בחסידות גור, אבל מי שקבע מה יהיה הוא כמובן הבעל. אפילו אני יודע שמעמד הבעל בחברה החרדית הוא נעלה בהרבה מזה של האשה, שכל מטרתה אצלם הוא הולדת ילדים ומלאכת הבית. אפילו לקרוא לו בשמו אסור לה. לכן, השימוש שלך בלשון רבים "הם", אינו הגיוני. " איפה רצונה, והיכן היא? " - ראשית, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". את היית שם? את יודעת תחת אילו אילוצים קשים היא עמדה? ובעיקר – ברור שהבעל השתמש לא רק במעמדו העליון, שהכת הזו היקנתה לו, אלא גם איים עליה בניתוק מבנותיה, ואכן הגשים את איומו. ואילו אפשרויות היו לה? להתגרש ? בכת חרדית? כל הסימנים מעידים שעמדה תחת לחצים עצומים. " היא לא התנגדה לבעלה, ההיפך היא הגשימה את הפנטזיות שלו " – ראשית, זו פרשנות שלך, שנובעת אולי ממניעים נפשיים שלך (400 ש"ח לשעה, כאמור). שנית, זה אפילו לא הגיוני. אם לא התנגדה, איך את מסבירה שבסופו של דבר "מרדה" בו ועזבה, למרות הניתוק הכפוי מבנותיה? ממש לא הגיוני. מזל שאת מאמינה שהיו לו "פנטזיות" שניסה להגשים. למה את לא מאשימה אותה בכך שהפנטזיות היו בכלל שלה? אם כבר לדקור את המנוחה מבעד לתכריכיה, אז עד הסוף, לא? "דסי אכלה "אגוזי" של "עלית" ולא של מגדים - אז עכשיו את שופטת אותה לפי מעשיה בגיל הילדות והנעורים. נהדר. אבל את צודקת, הרבנית מגור: הסוררת ראויה לפחות ל-10 מלקות עם ענפי ערבה על טוסיק חשוף... ואל תאשימי אותי, זו היתה הרמה להנחתה. בשלב זה נכנסה שבת ולמרות שאינני דתי ממש, זהו כנראה אות נסתר עבורי להפסיק. מעבר לכך שכבר הקדשתי זמן רב די והותר לדברי החוכמה האלה. |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
שונא ספויילרים שלום, מותר לך למחות... אבל עם כל הכבוד...
אני לא מבינה איך אפשר לקרוא חלקים מהסקירה ולחוות דעה.
אתה אומר שלא קראת את הביקורת ושופט אותי? מן הראוי שתקרא את כל הביקורת, תקרא גם את הספר ותיתן את דעתך. יצר רע יש לכל אחד. אנחנו בני אנוש. יש אנשים "חלשים" שנכנעים לו ויש כאלה שמתגברים עליו. בדיוק כמו כל אחד שמעשן ולא מצליח להתגבר על "היצר הרע" (הסיגריה)כי היא קורצת לו. סליחה עם כל הכבוד... הקורבן היא לא רק אסתי. הקורבן זה כל משפחתה ולכן מן הראוי היה לא לפרסם את הספר או להשאירו בחיק המשפחה. אני חושבת שתמיד צריך לשמוע את כל הצדדים ולכל מטבע יש שני צדדים. בספר הזה נשמע רק קולה של אסתי והאם רק על פי קולה אנחנו אמורים לשפוט? שופט טוב מאזין לתובע והנתבע לא? אגב, זה בדיוק מה שעשית כאן, קראת חלק מהסקירה וקפצת למסקנות ועל אחת כמה וכמה שאתה עצמך לא קראת את הספר וניזונת "אולי" רק מכתבות בעיתונים וראיונות שגם היו חד צדדיות ברובן. לפעמים צריך לקחת אויר, להאזין לאחר, לקבל את השונה. ליבי ליבי עם המשפחה ועם אסתי שקיבלה את ההחלטה שקיבלה. אני לא בדעתך. אני חושבת שהסקירה שלי נכתבה במחשבה תחילה וברגישות. היה לי קשה לכתוב אותה, אני מודה. כתבתי את הביקורת בכפפות ותאמין לי שהשתדלתי. לראייה זו אחת הסקירות שלקח לי הרבה יותר זמן לכתוב בניגוד לסקירות אחרות שאני כותבת. בד"כ בסקירות אחרות אצבעותיי רוקדות על המקלדת. בסקירה הזו אצבעותיי עמדו מלכת הרבה פעמים אתה יודע למה? כי לנגד עיניי התנוסס תמרור "עצור" ודמות שכבר לא בעולם החיים. מכל מקום תודה על תגובתך. אנחנו יכולים לא להסכים ועדיין להישאר חברים וירטואלים. :-) שבוע טוב |
|
|
שונא ספוילרים
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
לי, אני מוחה על תגובתך. את שופטת את המנוחה בחומרה ובלי קשר לעובדות...
נכון, לא קראתי את הספר ואפילו לא את כל ביקורתך (סליחה) אבל אני מכיר את כל פרטי הפרשה. למשל, עיני צדה את המשפט שכתבת: "ל"חסידות גור" יש אומנם רשימה ארוכה של איסורים, אזי אני שואלת האם כל האיסורים הללו, הם אלה שחוללו וליבו את היצר הרע אצל אסתי? כן? מי אחראי על היצר הרע? האם לא האדם עצמו?"...
"היצר הרע אצל אסתי"?????? האם את בטוחה שאת מכירה את העובדות? הקרבן הוא אסתי ז"ל ולא אף אחד אחר. אפילו בנותיה הן לא ממש קרבן, כיוון שהתעלמו מניסיונות האם ליצור איתן קשר ואחת הבנות, ללא בושה, ממשיכה את תשפוכת הרשע על קיברה הטרי של אימה (ומעיזה לכנות זאת הספד). ואם נתייחס רגע לדת, בלי קשר לצד המוסרי, היכן כאן כיבוד אב ואם?... |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
השירות המטאורולוגי של הספרים-תודה רבה ושבוע מצויין
|
|
|
שמוליק כ.
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מצוינת שמעבירה בצורה מאוד יפה ומאוד מוחשית את האמביוולנטיות כלפי הספר וגם כלפי הסופרת (אם בכלל אפשר לקרוא לה סופרת}.
|
|
|
אוראל
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
תודה לך
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
חני תודה. השתדלתי להיות עדינה... שמחה ששמת לב. מלאכת כתיבת הסקירה לא היתה לי פשוטה
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
שאולי תודה על תגובתך.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
לא ספר שאקרא כמו קודמי הוא נשמע מציצני וצהוב מדי .
יש תיבות שלא אמורים לפתוח ולפשפש בהם.
מסכימה שהיית עדינה פה בסקירה כדי לא לפגוע באף אחד ועל כך שאפו. |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
לכל המעוניין. היום יהיה ראיון של דב אלבוים ואחיה בערוץ הראשון ב1927. שבת שלום
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
מה שכן הספר הזה עורר המון דיונים בפייס וגם כאן....
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
אוראל ברור לך שאני מסכימה איתך
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
דן -1. תודה. מתה עליך
|
|
|
אוראל
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
חבל שנכתב וחבל עוד יותר שנותנים לו במה שכזו. אין מדברים רכיל על נפטר אולם אני חושב שכל רצונה של הנפטרת היה להכפיש את חסידות גור ואת החרדיים.
בנותיה של הנפטרת חוו ועודם חווים טלטלה עזה מפרסום זה.
|
|
|
דן-1
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
שמעתי על ה"פרשה"
לא קראתי את כל החומר.
מצטיירת דמות מבולבלת שמנסה לבלבל אחרים. ולא מצליחה בכך. יש חריגים בכל מגזר,לצערי.זה המוטו. קחו את הטקסט בערבון מוגבל מאד.המציצנות מיותרת לעניות דעתי. לי יניני עשתה שעורי בית וטוב שלא דירגה.הספר לא ראוי לדרוג.זה כנראה יצור כלאיים בין אוטוביוגרפיה,פורנוגרפיה ו"פרוזה". |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
עמיר תודה
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
שרון מוזס דרושה הבהרה לדברייך
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
גב' מוזס,
תוכלי בטובך לצרף, לטובת מאותגרי ההתנהגות,רשימת קריאה מומלצת לימי בין הזמנים ? ואם יש לך גם לימים אחרים של כל מיני זמנים - אז גם. שלא נטעה חלילה.
|
|
|
שרון מוזס
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
בין הזמנים עכשיו - זמון לחופש, בילויים והנאה ושמחה - לא קוראים ככה דברים קשים.
צריך להודות להשם על מה שנתן ולא לחפש למה לקח.
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
Wow אבפ...הסמקתי. תודה
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
מחד גיסא אני לא רוצה לקרוא את הספר כי אני מתאר לעצמי
שהוא יביא אותי לסף של התרגשות
שאני נמנע מלהגיע אליה בקריאת ספרים ואידך גיסא לי, רק קוראים רגישים כמוך יכולים לנתח ספר כמו ב"כפפות מנתחים" כמו שאת עשית בחוות הדעת הזאת ועל כך, בין היתר אני מלא הערכה אליך. |
|
|
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
חבל.
לא נשכח שבכל חברה שמורכבת מאנשים רבים, יש מקרים חריגים.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
הסיפור הפך לאמצעי ניגוח כלפי ציבור שלם. ניגוח? קיתונות השנאה היו מזעזעים. לכל מקום שהלכתי
אנשים הזכירו אותה כאילו רצחתי אותה במו ידי.
היא היתה אשה אומללה, על זה אין ספק. ואם מישהו למד לקח קטן מהסיפור דיינו. אבל מי שלמד לקח הם חרדים ביחס לחוזרים בשאלה. מהכיוון השני, היו רק האשמות נטולות שחר. אשה אומללה, כבר אמרתי, רק חבל שבתה תמי לא השכילה לקבור את המסמך המביש הזה. |
|
|
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
תודה על הקישור.
כמובן, לא הבעתי דיעה. אני לא יכולה אפילו להביע דיעה. כל שאמרתי נטו מתוכן הספר (אודה ואתוודה, לא שמעתי על הסיפור הזה קודם, בגלל הריחוק וההצמדות לחדשות אקטואליה מסוג אחר שמגיעות מהארץ). מקבלת לגמרי מה שאת אומרת, אפרתי. את יודעת. אני לא.
כך או כך, סיפור משפחתי עצוב. אני חושבת שמיותר היה לפרסם את הספר או את דו"ח השיחות, כמו שאני רואה את זה. רק יכול לפגוע באנשים ולא יותר. ונכון, שאישה שנאנסת - קשה לה מאוד, עד בלתי אפשרי לעתים, לספר את שעברה או לזכור פרטים. |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אוקי, יקרה, זהו סיפור סבוך שכל אדם בר דעת צריך לשאול את עצמו כמה שאלות:
אם היא ממש נאנסה לעשות מה שעשתה, איך היא הופכת את התיאורים הארוטיים לעיקר כתב היד הזה? למיטב ידיעתי, אשה שעוברת חוויות משפילות מסוג זה, בקושי מצליחה לתאר אותן, לא כל שכן למרוח על פני עשרות עמודים (שעל רובם דילגתי, לא מחוסר עניין, אלא מעודף גועל) את חוויותיה עם אבי ירוק העיניים, המאסאז'ים המענגים ותחושות העונג שחוותה? זה לא הולך ביחד. אשה נאנסת לא מתארת את החוויה בתיאורים כחולים כאלה.
ומכיוון שאני מכירה את המשפחה, ומכיוון שקרובת משפחתי הייתה חברה קרובה של אחת הבנות, והיא התארחה שם לשינה בכל פעם שהזוג נסע לבית מלון או לחו"ל, קשה לי לקבל את התיאורים על הסבל האיום שחוותה. אשה שמתעבת את בעלה כל כך, לא יוצאת איתו למסעדות ולבתי מלון. אסתי הייתה אשה חזקה ודעתנית, לא אשה קטנה ומובלת. משפחתה נחשבת מאוד "פתוחה" ומודרנית במושגים של גור, הן מבחינת הלבוש והן מבחינת קוד ההתנהגות. אז אולי בעלה התנהג לפי התקנות שנה או שנתיים, אבל אחרי זה? היא עזבה את הבית ואת בנותיה 23 שנים אחרי שנישאה, לא שנה או שנתיים. ומה בקשר לבנות? שמישהו יקשיב לקולן כשהן מספרות על אמא נוטשת. http://www.israelhayom.co.il/article/399415 |
|
|
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אכן ציינתי שנחשפתי אך ורק לספר הדיגיטלי (לשני שלישיו הראשונים) ואף לא לפרט אחד נוסף.
אכן, התייחסתי אך ורק לתוכן הזה, שם. מאוד חסר בספר (אם אני מתייחסת אליו כאל תוכן רציני ולא כאל קטעי צהבת) תוכן של תגובות, התייחסות ותגובות של הבנות, של הבעל שגם התנהלותו והתנהגותו מתוארות על ידה בשיחות (אבל, אף לא מילה ממנו, הוא אפילו לא נוכח באף אחת מהשיחות עם הצוות [שזה חסר ומוזר, אגב]) ואולי עוד קצת של אנשים נוספים, כדי לתת תמונה מלאה יותר ולא פלקטית. מה שמצטייר מהתוכן כאן הוא אישה מסכנה, די אבודה ומכורה לריגושים.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אני לא חושבת שנחשפת ל-10% ממה שפורסם. אני קראתי כל מילה. ואם הכתבות היו איומות,
הטוקבקים היו זוועה אמיתית. מהסתה לרצח ועד קללות מגונות.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
קראתי עותק דיגיטלי של הספר,
אני לא יודעת אם הוא נאמן בתכנו לזה המודפס.
טוב, 'קראתי' זו תהיה הגזמה, קראתי את השליש הראשון בערך. בשני דילגתי על פסקאות פה ושם אולם רצף התוכן נשמר. ובערך בתחילת השליש השלישי נטשתי מחוסר עניין, חזרתי ממש לסוף. שוב, אם העותק הדיגיטלי נאמן לזה המודפס, אז למעשה, לא מדובר ביומן כי אם ניתנים כאן הדיווח המפורט או התוכן המלא והמפורט של שיחות האבחון ושל שיחות הטיפול של הדס, בימי אשפוזה במחלקה הפסיכיאטרית לאחר ניסיון ההתאבדות ובגללו, השיחות החל מהיום השני לאשפוזה וזמן קצר לאחר ששבה להכרה. תחילה תוכן השיחות המאבחנות עם הפסיכולוגית הקלינית - המטפלת הישירה שלה ואח"כ הצטרף מנהל המחלקה. את התוכן היא מביאה בגוף ראשון וכמו שהיא חוותה את השיחות (בלי מחשבות או כתיבת הצוות המטפל). זהו בעצם תוכן הספר. לא מצויין האם באותם ימים היא מטופלת כם בתרופות שמשפיעות על התוכן או על התגובות. מתוך תוכן אותן שיחות, ניתן להסיק מסקנות על אישיותה ועל אופייה וחולשותיה הרגעיות והקבועות (לאו דווקא, או חשוב לציין, לא ניתן להצמיד את המסקנות להתנהלותה דווקא לאורח החיים מבית ומהסביבה או אולי לילדות המצוקתית כמו שהיא חוותה אותה). קשה מאוד להקפיץ מסקנות ביקורת על התנהגותה כלפי או ביחס לסובבים אותה - בנותיה, אורח החיים שהיא נטתה לעזוב, - משום שאין כל שיחה או מידע ישיר מהבנות) ובעיקר משום שהשיחות נעשו בימי מצוקה, כשברקע מצוקת הסגירות במחלקה הסגורה, אי ודאות לגבי העתיד הקרוב (גם לא אי ודאות שלה את הרגשתה - רוצה לצאת, לא רוצה לצאת, לרגעים הקירות והצוות מגנים עליה, לרגעים סוגרים עליה). בקיצור, חסר הרבה כדי להסיק "מי אשם" היא בדרכה , או משפחתה שנתנה לה ללכת לאיבוד. יש לציין, שלא קראתי שום טקסט נוסף בנושא, מלבד הספר הדיגיטלי. |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אפרתי את לא מגזימה. קבלתי קישור לכל מיני כתבות ואני המומה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מחשבות, כתב היד עבר במיילים של כולם (חוץ ממך), קטעים ממנו פורסמו במדיה בלי סוף,
אין כלי תקשורת שלא דש בפרשה בלי סוף (לא בצורה אובייקטיבית, כמובן) לכן, כשאני אומרת מיליונים, אני לא מגזימה.
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
לייב תודה רבה
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
הספר נמצא אצלי דיי הרבה זמן, החלטתי כרגע שלא לקרוא אותו דווקא מהסיבה שציינה אפרתי!
אני קראתי את דברי הבנות שלה ואכן למטבע שני צדדים.
לי, כתבת ביקורת שקולה ונבונה תודה לך. |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אפרתי, מיליונים שקראו? את מתכוונת לעשרים... עשרים שקראו?
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
יעל בהחלט מסכימה איתך.
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אפרתי תודה. לי זה ברור כשמש שאסתי לא טלית שכולה תכלת . חשבתי על הבנות לא פעם
במהלך הקריאה... דסי אפילו לא כתבה את שמותיהן, בנות כמה הן, חויות ילדות וכד. ממש כלום...
חבל שבתה לא השכילה להבין. לצערי! |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
לא קראתי את הספר - וכנראה לא אקרא אותו
אני חושבת כמו מחשבות: זה ספר מציצני וצהוב. לדעתי - כמות החדירה לצנעת הפרט עברה אצלינו את גבול הטעם ה(כמעט) טוב. אין לי מושג אם מה שכתוב בספר הוא אמת או בדייה. אני בטוחה שקצת מזה וקצת מזה. לדעתי - כל ספר ראוי שיפורסם. לא כל ספר ראוי שאקרא אותו. |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מחשבות -תודה. במחשבה שנייה אני חושבת שאתה בהחלט צודק. הוא הרבה יותר מציצני סוג של
"האח הגדול"...
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
סקירה שפויה ובעלת ביקורת עצמית וחשיבה, שלא כמו מיליונים אחרים, שקראו רק מה שרצו לקרוא.
כמי שמכירה את המקרה הנדון, אינני רוצה לפתוח את הפולמוס הזה שוב (במשך השבועות שבהן המדינה רעשה כולה, הייתי משותקת. לא הצלחתי אפילו להיכנס לסימניה, הבית שלי, מרוב כעס). אז רק אוסיף הערה אחת: חשוב לשמוע את שני הצדדים, לא את בעלה דווקא, אלא את בנותיה. אסתי הייתה לאורך כל שנות נישואיה אשה משוחררת, נהנתנית, חיה ברמה כלכלית גבוהה מאוד ולא חיה לפי תקנות גור בכלל! ופרסום כתב היד הנורא הזה עשה לה שרות דב. אבל בתה החוזרת בשאלה לא השכילה להבין זאת, וחבל.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
לדעתי ספר מציצני יותר מחשוב, אומר בזהירות כי לא קראתי. תחשבי רק שחרדי היה
כותב ספא על חילוניים נחלשים (חוזרים בתשובה), משהו בסגנו של: שרית, הנוהגת לפזר שערה הצבוע בלונד, אספה את מחלפותיה ושמה מתחת לכובע. ביום שישי הדליקה נרות, אבל מעשה שטן, ישבה לעשן ולצפות בחדר 101.
|
43 הקוראים שאהבו את הביקורת
