הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 באוגוסט, 2020
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
ספר מספר 20 בסדרת ג'ק ריצ'ר. מה זה אומר? זה אומר שמי שלוקח את הספר הזה ליד, כבר יודע מה הוא מצפה לקבל. כמו להיכנס לתוך נעלי הבית הישנות והנוחות. תהיה עיירה נידחת בארצות הברית. יהיו תושבים שעסוקים בפשע כלשהו, יהיה נווד שנקלע במקרה ומתערב בכל הכוח. ויהיה לו הרבה כוח - מסת שרירים של 100 ק"ג על פני מטר ותשעים, אימון בכלי נשק ובלעדיהם. תהיה בחורה. לא תמיד, אבל לעיתים קרובות. היא תהיה לוחמת וחזקה והנווד, הלא הוא ג'ק ריצ'ר האגדי, יציל אותה באבירות רבה.
הכל צפוי. ועם זאת, הרשות נתונה, כי הנה - יש הפתעות:
"הוא קרא כשהיה יכול, בעיקר דרך הספרייה הלאומית הנרחבת של ספרים אבודים או זרוקים. בעיקר ספרים מהוהים בכריכה רכה עם קצוות מקופלים, כאלה שנמצאו בחדרי המתנה או באוטובוסים, או במרפסות במוטלים באמצע שומקום, נקראו בהנאה ונעזבו שם עבור הקורא הבא. הוא העדיף ספרות בידיונית על ספרות היסטורית אמיתית. כמו הרבה אחרים הוא ידע כמה דברים בוודאות ממקור ראשון, וכשקרא עליהם בספרים הם היו שגויים. אז הוא העדיף סיפורים בדויים, כי כולם ידעו שהם בדויים מההתחלה. הוא לא הקפיד לגבי הז'אנר. או שמשהו קרה, או שלא".
הופה! יש התפתחות. קווי אופי שלא שמענו עליהם קודם. ריצ'ר הנווד, חסר הבית מאידאולוגיה, איש הפעולה והדיאולוגים, הוא איש ספר! או שהפך להיות. זהו התפתחות מפתיעה. יש לו עוד הפתעות במהלך העלילה, כמו מקלחת פעמיים ביום ולא פעם ביומיים, הולך מכות בפעם הראשונה אחרי עמוד 70, ומגיע לבית חולים. והוא אפילו משתמש בכמה טכנולוגיות מתקדמות.
העלילה? או שמשהו קרה, או שלא. כאן כמובן שקרה, אבל כאמור מי שקורא את הספר הזה כבר פחות מתעניין מה בדיוק קרה, ולכן אדלג על החלק הזה. זה ספר משובח של צ'יילד, אחד מהטובים בסדרה לטעמי ובהחלט מומלץ לחובבי הז'אנר. עם זאת, לא הפסקתי לכל אורכו, כמעט עד הסוף, לתהות אם לא קראתי אותו משכבר הימים. אולי זה מה שקורה בספר עשרים בסדרה.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
גלית-זוכר את הסצנה עם האספירין
אבל מה שאני זוכר שהוא גויס
כשכבר היה נהג מירוצים. והעמדת הפנים היתה חלק מהמשימה. הסכים להירתם גם בגלל הסיבה האישית. לא DEA,המפעיל שלו (דונט) מהאינטרפול. נכון שגם אם המקומות שונים-אירופה,ארה"ב או בספינה הנושא בגדול די דומה-דמות מרכזית או יותר. הרבה סביב אותה תקופה אם כי 'הזהב הלבן' קורה מאוחר יותר.אולי לא רק הוא אבל אני לא זוכר. מבחינתי-עלילתית, בניית הדמויות וסגנונית,לי צ'יילד לא מתקרב לאליסטייר מקלין. |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
ראובן אתה טועה ומטעה....
(8
************** ספוילרים ****** בהזהב הלבן מדובר על נהג מירוצים שלכאורה התדרדר לסמים אבל בעצם מתפקד כסוכן סמוי של הDEA (אם אינני טועה בסוכנות ) זכורה לי במיוחד סצנה של הפללה של הפושע בה הגיבור שלנו מעמיד פנים כי הרעיל את הרשע וסותם לו את הפה עם נייר דבק רק כדי שלא יגלה לכולם שנתן לו אספירין כי כמובן " הטעם מוכר לכל אדם בחצי הכדור המערבי" בכל אופן התקופה היא אותה תקופה ... שנות ה40-50-60 מקומות שונים מבחינת מיקום אוליי אבל לא ממש ( אסדת קידוח , ספינה בים הצפוני, נקודת קידוח באלסקה , הרי יגוסלביה ,אמסטרדם, הונגריה,בריטניה, מזרח אירופה,דרום מזרח אירופה,גשר הזהב,אי ליד יוון) ובכל מקרה הרבה שלג הרבה ים לפעמים אדמה יציבה. גניבה גדולה מתבצעת במסווה של פעולת טרור פושע נלקח במסע לשממה אבל הוא איש חוק במסווה שמפיל מושחתים רופא כחלק ממסע חקר ימי שמסתבך למעשה הוא נציג משרד האוצר שתופס את הרעים רופא כחלק ממשלחת חקר שמסתבכת ומצליח להפיל את הרעים בפח קבוצה נועזת /גיבור נועז נשלחים מעבר לקווי האוייב להשיג ניצחון אסטרטגי כלשהו מישהו שמצטייר כפושע מתגלה בסופו של דבר כגיבור שנוקם עוול שנעשה לו ומפיל בפח את הפושעים. ויש לי עוד אבל באמת אני צריכה ללכת להסתכל על רשימת הספרים כדי לזכור במדוייק. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
גלית-את זוכרת יותר ממני.
תיקון קל-ב"הזהב הלבן" איש האינטרפול היה במסווה של עיתונאי.
גם לג'ק ריצ'ר יש תחכום וחכמת חיים. אבל בשלב מסויים,מבחינתי,מוצה. עוד עיירה נידחת,עוד הרפתקה שנקלע אליה כלוחם צדק מול הרע. אצל מקלין (מעבר לדמות המרכזית) העלילות שונות.תקופות שונות כולל מלחמה, מקומות שונים,מצבים שונים. |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
ראובן
אני מסכימה חלקית.
לדעתי , הגיבור המקליני תמיד חכם ומתוחכם , הוא לא בהכרח חזק פיזית אבל הוא מסוגל לסבול קשיים עצומים מעבר לסביר ( הרפתקאה בלב ים) הוא ציני ומגן על ילדים ונשים.תמיד יש באמתחתו איזה טריק או טוויסט שמשנה את כל המצב ולרוב הוא נמצא תחת מסווה ( הרופא בהמשימה קוטב הלוליין בהקרקס העבריין באקספרס לגהינום לוחם המרוצים בזהב הלבן) לעיתים כפושע לעיתים כמישהו אחר אבל לעולם הוא נציגם של כוחות האור והטוב. העלילות אמנם לא זהות אבל בהחלט אפשר למצוא הרבה קווים דומים בין עלילות הגיבור באקספרס לגיהנום והזהב הלבן לדוגמה. או בין הלילה הנצחי והרפתקאה בלב ים . או הלילה הנצחי והמשימה קוטב. והייתי ממשיכה אבל אני ממהרת. |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
חיים
כניראה לא נפגשת עם לוכדי עריקים... |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מה שניצחיה
|
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
חיים, הצחקת אותי מאוד
אני לא חושבת שריצ'ר היה מהאלה שבדקו מדים ודיגום במרכזית. הוא גם מתאר אחרת את העבודה שלו. אז יכול להיות שהתפקיד שונה. יכול להיות שהתפקיד זהה, והאיש שונה, ולכן הוא באמת נפלט משם. ויכול להיות שזה סתמי. כתב באקראי שוטר צבאי בספר הראשון ונתקע עם זה עוד ועוד. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
ריצ'ר הוא ביחידה מובחרת,לפי מה שאני זוכר.
ששירת גם כקצין במשטרה צבאית.
גם זוכר מ"צ שחיכו שנרד מהאוטובוס בלי כומתה (חילופי רמט"כלים בסדיר,רפול נכנס) כדי לתקוע תלונה. לא סותר מבחינתי את הדמות של ריצ'ר. (מה שכן-טום קרוז שהוא 1.6 מטר בערך בתפקיד זה-קצת מגוחך) |
|
|
חיים
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
יש לי קושי מובנה עם ג'ק ריצ'ר... הוא שוטר צבאי!!! WTF!!
בתור לוחם במיל בצה"ל שוטרים צבאיים היו המוקצה שבחבורה (מה שבשכונות קוראים מנאייכ). שוטר צבאי תמיד עולה לי בדמיון כמו בחור רופס עם משקפיים עגולים שבמקרה הטוב עומד במחסום לירושלים ואם לא אז יושב בניידת ואוכל רוגלך. אני לא בא לפגוע בעבודתם הנאמנה של השוטרים הצבאיים (כך אני רואה זאת עכשיו במרום גילי) אבל זה לא מסתדר לי עם "מסת שרירים של 100 ק"ג על פני מטר ותשעים, אימון בכלי נשק ובלעדיהם". מצחיק מצחיק- אבל זה תוקע אותי מייד בתחילת הקריאה של ג'ק ריצ'ר. מייד פוגע לי באמינות.. (אולי בארה"ב שוטר צבאי נראה אחרת אבל נקודת מבט של זכרונות נערות קשה מאד להוציא מהראש). נפלאות הטבע האנושי! |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
לא אותו גיבור,התחברתי לדמות של ג'ק ריצ'ר.
אותו סגנון כללי,אין באמת משהו חדש. הרבה סופרים נצמדים למה שמצליח. טוב או לא,שכל אחד יחליט. |
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
הכתיבה לפי נוסחה, לא משנה אם מדובר באותו גיבור או לא,
היא סוגיה לפני עצמה. יש לה שוק, עובדה. ואולי זה השוק של אנשים שלא רוצים לראות או לקרוא דברים חדשים. סוג של ביטחון שהוא ההיפך מהרפתקאה. ובאמת לא נשאר אצל הקורא לאורך זמן, אלא נזרק לאחר הקריאה (כמו בציטוט שהבאתי). לכותבים ולהוצאות מדובר בביצי זהב. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
נצחיה-לא מדובר על הספר הזה אלא המיחזור לדעת.
רוב ספרי באלדאצ'י,בואי נאמר כך-אם הם היו אוכל הייתי מגדיר אותם ג'אנק פוד. אותו דבר.אותו המבורגר וצ'יפס.יש מי שאוהב וזה בסדר גמור. אגב,לא רק הוא.גם גרג הורביץ. רוב הספרים האלה לא מעלים שום סוגיות. קרא ושכח שזה בסדר.אבל -קצת יותר,משהו. קראתי 5-6 מסיפורי ג'ק ריצ'ר והספיק לי. |
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
פרפר צהוב, מבחינתי "קל יותר" מנצח את "תקני"
|
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
ראובן, אני לא מסכימה שזה ג'אנק
ובכלל אני לא אוהבת לדרג סוגות (הידעת? פעם קראו לשרלוק הולמס "ג'אנק"). אני חושבת שזו ספרות שיש לה מקום, בעיקר כאשר היא מצליחה להעלות נושאים חברתיים אל סדר היום. הספר הזה, למשל, מעלה סוגיה אתית רצינית שלא פירטתי כדי שלא לייצר קלקלנים. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
נצחיה, לא בטוח שזה תקני להגיד עתיד במקום ציווי, בעיקר כשהפועל בתחילת המשפט.
אחרת, בשביל מה קיים זמן הציווי?
נראה שיותר קל לאנשים לומר את צורת העתיד במקום צורת הציווי, וצורת הדיבור כנראה חלחלה גם לכתיבה. התייחסות מעניינת של האקדמיה העברית לעניין: https://hebrew-academy.org.il/2012/01/10/%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93-%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%95%D7%99/ |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
גלית-הדמויות של מקלין שכותב הרפתקאות מטבעו די דומות מעצם הוויתן.
בין אם רב החובל סוונסון ב"תחנת זברה"
או פינדהורן ב"סיירת יוליסס". ויש את המוטיב של אדם מגודל וחזק. הוא כתב ספרי הרפתקאות ולא טבע. אבל לא כל הספרים דומים. אי אפשר להשוות את 'תחנת זברה' ל'הגבול האחרון'.למשל. או 'הזהב הלבן' ל'סן אנדריאס'. לי צ'יילד-אותו דבר.ג'ק ריצ'ר צץ,נלחם,מתאהב (או שלא). |
|
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
סקירה טובה - בתור אחד שלא קרא את לי צ'יילד אני לא יכול להבין על מה כל המהומה, צריך לקרוא ולהתעדכן.
|
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
אוי ואבוי כמה כופרים במקום אחד ? אפרתי אייך?
אני , תנו לי עוד ג'ק ריצ'ר , כמה שיותר! בדיוק השגתי את האחרון שיצא באנגלית בכריכה רכה במחיר מוצלח אני הולכת להנות ממנו ורק דעו לכם הו כופרים שכבר יש אחד נוסף בקנה.
להשוות את לי צ'יילד לבלדאצ'י ? פויה. בלדאצ'י שלא התבייש לבצע פלגיאט בדמותו של ריצ'ר ונענש בכך ששמו הופיע כפושע באחד הספרים הבאים? ועם כל הערצת הנעורים שלי למקלין אתה טועה ראובן, אמנם מקליין לא חזר לאותו הגיבור - חוץ מפעם אחת - אבל כל הגיבורים שלו בלי יוצא מן הכלל הם מאותו "שטאנץ'" זה אכן מהנה אבל אי אפשר לומר שהוא לא ממחזר, גיבורים , אירועים ובד"כ גם דמות נשית זהה. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
טוב ממקלין או לא שאלת טעם.
אבל בשורה התחתונה זה נכון. הולך להם (לי צ'יילד, באלדאצ'י, גרג הורביץ וגם כמה משלנו) למרות שבבסיס זה ג'אנק ממוחזר.אז למה להפסיק? |
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
בעברית זה תקין לומר לשון עתיד כשהכוונה היא ציווי
|
|
|
עופר צפריר
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
לשון ציווי ולא לשון עתיד.
|
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
פרפר צהוב, אני לא מבינה למה
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
הפשע הגדול ביותר מופיע על הכריכה :-)
שם הספר צריך להיות "הכרח אותי!", ולא כפי שכתוב. |
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
אתל, תודה.
חובה להגיד שמגיע שלא ברצונו, ברור. |
|
|
נצחיה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
קריטי - אתה לא חושב כלכלי.
למה לו לזנוח תרנגולת שמטילה ביצי זהב? יש לו גיבור, קווי האופי מוכנים, את השאר הוא כותב היטב, הרבה יותר טוב מבלד'צי. לטעמי גם יותר טוב מאליסטר מקלין. וכל ספר הוא רב מכר, אז באמת בשביל מה להתאמץ? |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
קריטי-באלדאצ'י יותר גרוע.ממוחזר לדעת וגם סגנון די רדוד.
כשחושבים על זה, הם לא יחידים.
זה ההבדל בינם לקלאסיקנים כמו אליסטייר מקלין. אין אצלו אותן דמויות ועלילות. |
|
|
אתל
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מגיע לבית חולים?!
האיש התקלקל :) אהבתי את הסקירה המשעשעת. |
|
|
קריטי
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
Rasta צודק
ספר מספר 20 על אותה דמות? ברצינות? אפילו אם ג'ק ריצ'ר היה אחי הייתי מתייאש מהסיפורים שלו/עליו כבר בספר החמישי, מקסימום השישי. זה לא שאני לא מעריך את היכולת היצירתית של לי צ'יילד לסחוב עד לספר 20 אבל הייתי ממליץ לו להפנות את היצירתיות שלו להמצאת גיבור חדש, בלי עיירות נידחות, בחורות לוחמות וגיבור שהיה מזמן נכה אם היה צריך לעבור קרבות לאורך 20 ספרים. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מה שראסטה אמר. אחרי משהו כמו 6 ספרים הספיק לי.
|
|
|
Rasta
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
נשמע מאוד ממוחזר, אני לא הייתי מצליח להביא את עצמי בכל פעם לקרוא ספר חדש שלו, בטח לא עשרים.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
