• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המגפה הסמוקה

המגפה הסמוקה

מאת ג'ק לונדון

הביקורת של זאבי קציר

תמונה של זאבי קציר
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
המגפה הסמוקה

המגפה הסמוקה

מאת ג'ק לונדון

הביקורת של זאבי קציר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של זאבי קציר
הוצאה לאור:נהר
שנת הוצאה:2017
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
יותר מזל משכל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנתיים

“השנה הנוכחית היא 2073 וזאת אחרי שעשרות שנים חלפו מאז המגיפה הסמוקה שפשטה בעולם ובכל ארצות התרבות והח”

4/5
ביקורות על המגפה הסמוקה
הבאה
MishaEla
לפני 9 שנים

“ג'ק לונדון (1876-1916) היה אחד מגדולי הסופרים האמריקאים וללא ספק מהסופרים הפוריים והפופולריים ביותר.”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

“רק בודדים מתו. אבל הם מתו כנראה מהר מאוד, ואחד הסימנים הראשונים של המחלה היה פנים וגוף שמאדימים. בתוך עשרים וארבע שעות הגיע דיווח על מקרה ראשון בשיקגו. ובאותו יום נודע גם שלונדון, העיר הגדולה בעולם אחרי שיקגו, נאבקת במחלה בחשאי זה שבועיים ומצנזרת את השידורים — זאת אומרת, לא מרשה להעביר לשאר העולם את הידיעה שיש מגפה בלונדון.”

הציטוט הזה ממש מזכיר לי את סין של ימינו בתחילת מגפת הקורונה....
עוד לא יצא לי לקרוא ספר של ג׳ק לונדון שהוא לא פחות ממעולה. במובן הזה הנובלה הזו אינה שונה והיא מרתקת ונוראה בעת ובעונה אחת. מעניין לקרוא בשנת 2020 דיסטופיה עתידנית שמסופרת בשנת 2073 על מגפה שהשמידה את הציביליזציות בשנת
2013 ופורסמה בשנת 1912. ההקבלה למה שאנחנו עוברים בזעיר אנפין כעת פשוט מצמררת.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אהוד בן פורת
אהוד בן פורת
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של פרפר צהוב
פרפר צהוב
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של אלעד
אלעד
תמונה של מורי
מורי
14קוראים|גיל ממוצע57|36%נשים

על המבקר

תמונה של זאבי קציר

זאבי קציר

ותיק
חבר מזה 19 שנים
170 ביקורות•6 נבחרות•2,491 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
ותיק
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות170
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבל2,491
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת105ספרות מקורית23מתח ריגול והרפתקאות19

דיון על הביקורת

6 תגובות
yaelhar
yaelhar•לפני 5 שנים
yaelhar
yaelhar•לפני 5 שנים

פרפ"צ הספר אינו עוסק במגיפה אלא בתוצאותיה לאנושות.

פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

לא נראה לי שאתקרב לספרי מגיפות בתקופה הקרובה...ובכלל.

מה מושך את הקוראים לדוש שוב ושוב במגיפות. זו קצת אובססיה, לא?
מורי
מורי•לפני 5 שנים

אני דווקא חושב שקראתי פחות ממעולה.

חני
חני •לפני 5 שנים

לונדון כותב יפה

תודה זאק על הסקירה
yaelhar
yaelhar•לפני 5 שנים

אכן סופר מעולה. גם אני הערכתי את הסיפור הזה.

6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של זאבי קציר

הדחף

הדחף

סטפן (שטפן) צווייג

לאחר כשנה וחצי של "מחסום" קריאה חזרתי היום לספר אותו התחלתי והפסקתי לאחר הסיפור הראשון ולאור הזמן שחלף מאז קראתיו מהתחלה.

הספר כולל 2 סיפורים, כאשר הראשון קצר מדי והשני, כשם הספר, נובלה שהיא גם הטובה לדעתי מבין השניים.

הרקע בשני הסיפורים היא מלחמת העולם הראשונה והמשותף לשניהם הוא חוסר האונים והבלבול של האדם הבודד מול המדינה שכופה עליו, לעתים בברוטליות, את ערכיה, ובדגש על הנובלה, גם אם הם מנוגדים לערכיו ולרצונותיו. וכך הוא נשאר חסר אונים ולמעשה "נדרס" תחת המכונה המשומנת בשם "המולדת".

צווייג כדרכו מומחה בתיאור חיבוטי נפש האדם, מה שבולט במיוחד בסיפור "הדחף".

קראתי ספרים טובים יותר של צווייג אבל אצל הסופר המהולל והרגיש הזה אין דבר כזה ספר לא טוב, וכזה הוא גם הספר הנסקר שבהחלט מומלץ לקריאה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•זאבי קציר
מלחמת זכות השיבה

מלחמת זכות השיבה

עדי שורץ

זהו ספר עיון מרתק וליניארי על תולדות הסכסוך עם העולם הערבי בכלל ועם הפלסטינים בפרט.
כרקע, הספר מתחיל בשלהי השלטון העותומאני, מאפיין את תחילת המאה העשרים כנפילת האימפריות והולדתן של מדינות הלאום, שחלקן הגדול שורטט על הנייר בידי המעצמות כמו צרפת ואנגליה בדגש על אזורי השפעה ופחות על היגיון של הומוגניות אתנית ותרבותית של אזרחי אותן מדינות חדשות.
הספר מתאר את "תכנית החלוקה" של האו"ם, שהתקבלה ע"י מנהיגות היישוב היהודי בארץ ישראל (היא "פלסטין" בלעז) ונדחתה מכל וכל ע"י מדינות ערב בכלל וערביי הארץ הפלסטינים בפרט, את הכרזת בן גוריון על הקמתה של מדינת ישראל ואת תוצאות המלחמה שנפתחה ע"י ערביי הארץ ומדינות ערב, בה הערבים הפסידו הפסד צורב.

אבל עיקר הספר מתמקד בבעיית הפליטות הפלסטינית, בנושא העיקרי שעומד בבסיסה של הבעיה והוא טענת הפלסטינים ל"זכות השיבה" וב"בעיית הנצחת הבעיה הפלסטינית", הכולל את "זכות השיבה", באמצעות סוכנות "אונר"א", שבאמצעותה מדינות ערב מעולם לא לקחו אחריות על שיקומם בכוונת מכוון.

אני בטוח שרוב אזרחי מדינת ישראל כלל לא מודעים לסיפור שעומד מאחורי הפעילות של אונר"א, שבכסות האו"מ והאינטרסים של מעצמות המערב, ובראשן ארה"ב, ותתפלאו אבל גם ישראל עצמה, שמאפשרים לפארסה הזו להימשך במשך דורות ולהנציח את הדרישה הפלסטינית ל"זכות השיבה", שלטענת המחברים זכות זו כלל לא קיימת לפי הדין הבינלאומי ובהשוואה לטיפול בפליטים אחרים במאה העשרים.

לסיכום, זהו ספר חובה לכל מי שחושב שהוא יודע הכל על מהות הסכסוך שלנו עם העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט ועל תפקידה המכריע של סוכנות אונר״א בהנצחת בעיית הפליטים הפלסטינים ולא בשיקומם כפי שהוגדר תפקידה מלכתחילה.
~~~~
לד"ר עינת וילף יש המון סרטונים בהם היא מסבירה את הבעיה, שזוכה להסבר מעמיק במיוחד בספר.
הראיון הכי מעמיק בו צפיתי והכי קרוב לספר, הרבה גם בזכות המראיין, הוא הראיון המומלץ הזה, בו ד"ר וילף מותחת קו ישר משלהי האימפריה העותומאנית ועד לשביעי לאוקטובר הארור:
https://tinyurl.com/bdejwzs5

לפני שנה•
★★★★★
•זאבי קציר
סוד בוער

סוד בוער

סטפן (שטפן) צווייג

שטפן צוויג הוא אחד הסופרים האהובים עליי ביותר, בעיקר בגלל התכונה המרכזית שלו והיא הבנה עמוקה בנפש האדם.
יש קוראים שפחות מתחברים אליו, אולי בשל רגשנות יתר, כמו למשל ברומן "קוצר רוחו של הלב", אבל לי זה לא מפריע ולטעמי הדבר לא מפחית מגדולתו כסופר.

הפעם הכישרון היוצא מהכלל של צוויג בא לידי ביטוי דרך נפשו המיוסרת של ילד חולני בן 12 המגיע עם אימו היפה לבית מלון כדי לנוח ממחלתו. יופייה של האם צד את עינו של ברון צעיר, נאה וחובב נשים יפות, שמבקר במלון בגפו למס' ימים ומצא באם מטרה לחיזור ופתרון להפגת השעמום שלו.

צריך לזכור שהתקופה המדוברת היא תחילת המאה שעברה ובארץ שבה בני המעמד הבורגני ומעלה כפופים לנימוסים והליכות נוקשים, כך שלא פשוט להתקרב לאשה כזו אלא דרך בנה הצעיר.

הילד התמים מופתע כשהזר פונה אליו בהיותו בגפו בחביבות בלתי רגילה, בה אינו מורגל, ובמהרה נקשרה נפשו התמימה בזו של הברון הערמומי, שמבחינתו יעשה הכל כדי ללכוד ברשתו את האם היפה.

הילד, שרגיל לחיי נוחות, חסר מושג לגבי כוונתו האמיתית של הברון, ורק כאשר נוצר הקשר בין הברון לבין אימו, חש מיום ליום כיצד הוא הופך מנושא העניין העיקרי בשיחותיהם של הברון ואימו לגורם מפריע, מצד שניהם.

בתחילה הוא אינו מבין מדוע היחס כלפיו השתנה ובשלב מאוחר יותר האמון הבלתי מסויג והילדי שלו מתחלף בחשד וחוסר אמון כלפי הברון ואף כלפי אמו.
הוא מרגיש שהברון מעוניין באימו אבל מפאת גילו הצעיר לא ברורה לו מה מטרתו, למעט החשד שעולה בליבו כי מדובר במטרה אפלה כלשהי, בסוד שהוא צריך לפצח.
תוך זמן קצר מערכת היחסים בין האם לבנה מתערערת לחלוטין, כאשר מצד אחד אימו והברון עושים הכל כדי להיפגש ביחידות ומצד שני הילד לא מספק את הסחורה ונצמד אליהם בעקשנות ובכל דרך בניסיון לפצח את הסוד האמור המעיק עליו מאד, עד כדי חשש בשלב מסוים שאימו נמצאת בסכנה.

איך הסתיים הסיפור בזה תיווכחו כשתקראו אותו עד תום.
יש לציין לטובה את תרגומו השוטף והבהיר, כרגיל יש לומר, של הראל קין, המתרגם הקבוע של הוצאת תשע נשמות מגרמנית.
אני מאד אהבתי והענקתי לספר בקלות חמישה מנצנצים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
קארי

קארי

סטיבן קינג

לא להאמין אבל קארי זה הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של סטיבן קינג.
בחרתי בספר הזה כי זכור לי הרושם הרב שהותיר בי סרט הקולנוע שגילה לעולם את סיסי ספייסק.
אבל מאז חלפו להם המון שנים וסרטי אימה, וככל הנראה ספרי אימה פחות מדברים אליי, למרות שהספר לא ממש מפחיד.

ליבת הסיפור היא נערה בשם קארי, בת לאם דתייה קיצונית ומופרעת וככזו היא נראית מוזר, מתנהגת מוזר והופכת לילדה הדחויה בבית ספרה שעוברת השפלות והתעללות על בסיס יום יומי ע"י תלמידי כיתתה.
מי לא מכיר את" ילדי הכאפות" מימי ילדותנו, או היה כזה בעצמו, אבל כאן הסופר מקצין את זה עד הסוף...

הספר קריא ביותר, חלקו הראשון מעניין אבל הקורא כבר יודע בשלב די מוקדם איך זה ייגמר וגם כשזה נגמר, הסופר מותח את הסיפור עוד ועוד עד כדי פטפטנות יתר ובשלב הזה נגמרה לי הסבלנות אליו...
לא ממש עשה לי חשק לקרוא ספרים נוספים שלו אבל ימים יגידו...

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
רשימות על הוצאה להורג

רשימות על הוצאה להורג

דניה קוקפקה

את הספר הזה רכשתי וקראתי בזכות המלצתה של Yaelhar, שסקרנה אותי מאד בהצביעה על השוני בין אופן כתיבת הספר הזה לבין רוב ספרי המתח שאנו רגילים לקרוא.
יעל צדקה. הספר כתוב נפלא, הוא אכן שונה במבנה שלו מרוב ספרי המתח שאני מכיר, פרטי הרוצח והנרצחות ידועים והרוצח עצמו ממתין להוצאתו להורג.
הסיפור מתקדם דרך נקודת מבטם של הרוצח ודמויות מעברו הרחוק בילדותו ובבגרותו.

תעלומת הרצח איננה עומדת במרכז הספר אלא, לפחות כפי שאני הבנתי את זה, הניסיון לבחון דרך כל הדמויות והקשר שלהן אל הרוצח איך נסיבות חייו של ילד קטן גורמות לו להפוך בבגרותו לרוצח סדרתי.

אפילו דמות הבלשית והקשר שלה לרוצח יוצאות דופן בנסיבות שלא אגלה כדי לא לחשוף ספוילר.

הפרק הלפני אחרון בחדר ההוצאה להורג, כשהוא מובא מנקודת מבטו של הרוצח, מצמרר ממש ואם זה היה תלוי בי הייתי מסיים את הספר בפרק הזה.

לסיכום, אהבתי מאד והספר מומלץ בעיקר לחובבי הז'אנר שמחפשים שילוב של סיפור שהוא גם לא שגרתי במבנהו וגם כתוב לעילא.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
השטן בגוריי - מהדורת 2000

השטן בגוריי - מהדורת 2000

יצחק בשביס זינגר

עד כה כל ספר שקראתי מפרי עטו של בשביס-זינגר הוא לטעמי פנינה ספרותית.
הספר הזה כולל את הנובלה "השטן מגוריי" ועוד סיפורים קצרים כאשר המכנה המשותף בין כולם הוא "הסטרא אחרא", "אשמדאי", שהם השמות הנרדפים לשטן, וכן שדונים שונים שמשמשים עבורו כשליחים. כל הסיפורים נטועים חזק בעולם הקבלי ובמסורת של יהדות פולין במאות הקודמות.

הסיפור המרכזי, שהוא השטן מגוריי, נסוב על קורות העיירה גוריי עת שנכנסים לתוכה גורמים שמפיצים את תורתו של משיח השקר שבתאי צבי, אם בגלוי ואם במסווה וגורמים לכאוס חסר תקדים בין הרבנים השמרנים וחסידיהם ולבין חסידי שבתאי צבי (שחלקם היו עד אז חסידים "בארון").

בשביס-זינגר הוא מספר מחונן וסיפוריו בקובץ זה נעים בין מציאות להזייה. מורגש שלבשביס-זינגר אין כלל עכבות בכתיבתו והוא לא מגביל עצמו לנושאים שאינם קונצנזוס או מוגדרים כ"לא צנועים".. אני רותקתי לסיפור המרכזי ולא פחות ממנו גם לשאר הסיפורים.

לבשביס-זינגר יש גם חוש הומור יוצא דופן אותו הוא שותל פה ושם בין הכאוס והדרמה, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בסיפור באחרון "מעשה טישוויץ".

מומלץ ביותר לקרוא את אחרית הדבר של המתרגמת (הנפלאה) ד"ר בלהה רובינשטיין.

ועכשיו לנושא שאינו קשור לסקירה אבל חוזר על עצמו לא פעם כאשר כותבים על ספר של בשביס-זינגר, והוא ההשוואה בינו לבין ש"י עגנון:

יש נטייה לערוך השוואות בינו לבין ש"י עגנון, ונטייה זו נובעת לדעתי מהעובדה ששניהם היו סופרים גדולים מאותו דור שינקו מעולם התרבות והמקרא היהודי, ובעיקר מהעובדה ששניהם זכו בפרס נובל.
לדעתי אין כלל מקום להשוואה ביניהם משום שהם שונים תכלית השינוי באופן כתיבתם.
ולכן אם כבר מזכירים תדיר את שניהם אני מעדיף לדבר על טעם אישי, ולטעמי אני מעדיף עשרות מונים את בשביס-זינגר, ולו בשל העובדה שבשביס-זינגר הוא יותר נועז מעגנון, אינו נרתע לכתוב על שולי החברה הנמוכים ביותר (בדומה לאמיל זולא הצרפתי), כתיבתו יותר חושנית ומחוברת לעולם הייצרי של האדם בכלל והיהודי בפרט, על הטוב והרע שבו, ומביא באופן שנראה לי יותר אותנטי את העולם היהודי שהיה ואיננו עוד.
לעומתו סגנונו הספרותי של ש"י עגנון פחות מדבר אליי למרות שאני יודע מעריך אותו ואת שפתו ה"עגנונית" הייחודית. הוא, לעומת בשביס-זינגר מעולם לא הסב לי הנאה צרופה מספריו וזה אומר הכל.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
סוף מעגל

סוף מעגל

גרהם נורטון

גרהם נורטון מכה בשלישית ובהחלט יש מצב שזהו ספרו הטוב ביותר עד כה.
בניגוד לשני ספריו הקודמים ספר זה אינו ספר מתח, למרות שיש בו אלמנטים מסוימים של תעלומה, אלא ספר מרגש ביותר שנפרש על פני למעלה מארבעה עשורים.

הספר מתחיל בתאונת דרכים טראגית שקיפחה את חייהם של מספר נערים ונערות מעיירה נידחת באירלנד, וממשיך באיך טרגדיה זו שינתה את חיי בני משפחותיהם, עשרות שנים קדימה.

הסיפור מתמקד בקונור, נער מתבגר הומו, שהיה אחד מניצולי אותה תאונה והודה שהוא זה שנהג ברכב.
קונור, שלא יכול היה לשאת במבטים המאשימים של תושבי העיירה ואף של בני משפחתו, עזב את אירלנד והיגר לליברפול, משם ללונדון ולבסוף לניו יורק.

גיבורת הסיפור השנייה היא אלן, אחותו הצעירה של קונור, שחיכתה בקוצר רוח לעזיבתו של אחיה רק כדי להיפטר מרגשות האשמה על פשעו וממבטי האשם של התושבים עליה ועל הוריה.

הספר נע מחייו של קונור בניכר לחייה של אלן, שנשארה לחיות בעיירת הולדתה ונישאה בינתיים למרטין קולטר בנו של רופא הכפר שהחליף את אביו בתפקיד ברבות השנים. הנתק בין קונור לבני משפחתו הוא נתק מוחלט של אי ידיעה של זה על קורותיהם של אלו ולהיפך.

האם לסיפור כזה יכול להיות סוף טוב? את זה תצטרכו לגלות כשתקראו את הספר.
קבלו רמז: גרהם נורטון יודע לספר סיפור, יודע לרגש ולתפור את הקצוות לסיום הגיוני מבלי לרדת למחוזות הקיטש.

גרהם נורטון שכמו גיבור הספר קונור, הוא גם הומו, כותב בסוף הספר רשימת תודות ורומז לדעתי כי הכניס לספרו אלמנטים ביוגרפיים מחייו המוקדמים כמי שנולד וגדל באירלנד, ודרך הסיפור הוא מראה איזו דרך עברה אירלנד מולדתו מארץ שמרנית להחריד לארץ שהצליחה לקדם, בין השאר, ערכים ליברליים ולהכיל גם את השונה ובכללם את קהילת הלהט"ב.

אני נותן לספר הזה חמישה מנצנצים ומצדיע לנורטון, שעד לפרסום ספרו הראשון, היה ידוע יותר כמנחה תכנית אירוח טלוויזיונית מצליחה וקלילה באנגליה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
איש וביתו נמחו

איש וביתו נמחו

אשר ברש

אשר ברש הוא אחד מאותם סופרים ומשוררים יהודים שעלו ארצה בתחילת המאה העשרים והניחו את היסודות לספרות העברית בארץ ישראל. ברש היה פעיל באגודת הסופרים (שהיה ממקימיה) ועורך ספרי הפרוזה, בין השאר, בהוצאת מצפה במסגרתה הוציא לאור את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואין".
בשנת 1939 זכה ברש בפרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב על ספרו "אהבה זרה", ובשנת תש"ט את פרס ירושלים ע"ש דוד ילין בעד ספר השירים "צל צהריים". (מומלץ לקרוא את הערך המלא של אשר ברש ב"ויקיפדיה")

מדוע רשמתי את כל ההקדמה הזו? מכיוון שאשר ברש שייך לקבוצת ספרים חשובה שברבות השנים פשוט נעלמה מהתודעה, כאילו לא הייתה. השם הראשון שעולה לי לראש בהקשר זה הוא חיים הזז...
שני הסופרים הללו זכורים לי מלימודי הספרות בחטיבת הביניים באמצע שנות השבעים. את הזז אני זוכר כסופר בלתי נסבל, אך זוכר היטב שהחוויה הספרותית נצרבה בי כנער שהוכרח ללמוד את הספרות הזו ולא מרצון חפשי ולכן מסקרן אותי לקרוא אותם בחלוף עשרות שנים ולהיווכח האם אתרשם אחרת.
אז בזכות "פרויקט בן-יהודה" המבורך איתרתי את העותק הדיגיטלי של "איש וביתו נמחו", נובלה שנכתבה בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1934, ומתארת את קורותיו של בוריס קלדם, מעת עלייתו לבד ארצה מבריה"מ ועד למותו.
קלדם שהיה בחור מוכשר שדובר מס' שפות כולל ערבית וטורקית, ידע להתחבב על הבריות ויצר קשרים חברתיים ועסקיים במיוחד עם גורמים רבי דרג בשלטון העותומאני. קלדם היה ממקימי "אחוזת בית", שמה הראשון של תל אביב, הקים בה את ביתו ושיכן בו את נשותיו. קלדם היה איש עסקים ויזם ממולח אך בתוך תוכו היה תמים ביחס לטבע האדם ואת כל עסקיו, גם הטובים שבהם, ניהל תמיד במסגרת שותפות עם אחרים שבסופה תמיד נדפק ע"י שותפיו. כשקלדם היה בשיאו תמיד עזר לכל מי שזקוק לעזרה, אם בכסף, אם בחתימה על ערבות ואם בהנפקת רישיונות מטעם השלטון העותומני שבאמצעותם יהודי בארץ ישראל היה זוכים להקלות שונות.
קלדם היה נשוי שלוש פעמים והסיפור מתמקד, בין השאר, במערכת יחסיו הטראגית של קלדם עם נשותיו.
אני ממש התאהבתי בכתיבתו של אשר ברש שמתאר באופן נפלא את המתחולל בנבכי נפשו של קלדם ואת התמורות שחלות בו ובמעמדו ככל שנוקף הזמן והשלטון העותומני ניגף בפני האנגלים שמקבלים את המנדט על ארץ ישראל, ובלשונם: "פלסטיין".
קלדם שהיה מורגל לעשות עסקים עם בני המזרח לא הצליח כבעבר ליצור קרבה לפקידי השלטון החדש והיהיר ולדבר היה השלכות קשות על עסקיו ויחסיו עם שותפיו באותה תקופה.

אחד הדברים שהפתיעו אותי במהלך הקריאה הוא שברש אמנם כתב בעברית צחה אך כזו שהכי קרובה לשפה העברית המודרנית וגם בני הדור הצעיר לא יתקשו, למעט מילה פה ושם, לקרוא בספר זה.
זהו אחד מספרי המקור המרשימים ביותר שקראתי, בטח מהתקופה שקדמה להקמת המדינה, והציון בהתאם: 5 מנצנצים באור יקרות.
לכל מי שיסיים את הקריאה בספר אני ממליץ לקרוא את מאמרו של אהוד בן עזר שפורסם לראשונה במוסף הספרותי של עיתון “דבר” ביום 23.6.1978, לפני 39 שנים תחת הכותרת: “השלמה איטית עם המוות”.
גם המאמר הועלה ל"פרויקט בן יהודה" וניתן לאתרו, כמו גם את הספר, בקלות באמצעות מנוע החיפוש באתר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
דביסי

דביסי

צבי צרי

זהו איננו ספר שמיועד לחובבי קריאה ממוצעים אלא בעיקר למוזיקאים מקצועיים או לכל הפחות לחובבי מוזיקה מעל הממוצע, כמוני :)
זוהי מעין ביוגרפיה שכתובה כרומן, דהיינו המחבר בונה דיאלוגים בין הדמויות והציטוטים שמובאים בספר לקוחים בדרך כלל ממכתבים או מקטעי עיתונות מהתקופה.

משום מה בספר זה אין מראי מקום ולא ידוע מהיכן שאב המחבר את מקורותיו, מה שבוודאי לא מוסיף לאמינות של ספרו.
יחד עם זאת מאחר שלא ידעתי דבר על חיי המלחין דביסי מצאתי בכל זאת עניין בספר שגם מהווה מעין תיעוד של התקופה בה חי ופעל, את מאבקיו כבר בתחילת הקריירה שלו נגד האסכולה השמרנית, בצרפת ובמדינות נוספות כאיטליה ואנגליה, שהתנגדה לדרך בה המלחינים הצעירים והמודרניים הלחינו, דרך שהייתה מנוגדת לכל חוקי המוזיקה שהיו מקובלים עד אז.

באותה תקופה המלחין המשפיע ביותר באירופה היה הגרמני ריכארד ואגנר, מלחין שדביסי העריך אולם תיעב את השפעתו המכרעת על מלחיני הדור שקדם לו ןהתנגד לגישתו המוזיקלית.
באותה תקופה בשלהי המאה ה- 19, ההערצה לואגנר חצתה ארצות והשפעתו המוזיקלית שלטה במוסדות האקדמיים למוזיקה, בהם שלטו מוזיקאים שמרנים מאד. מוזיקאים, כדוגמת המלחין קאמי סאן-סאנס, התנגדו לגישה של חלק ממלחיני הדור הצעיר, שדביסי ייצג, שיש להשתמש בחלק מהחוקים המוזיקליים המקובלים ולהתקדם לכיוון המוזיקה המודרנית מבלי להירתע משימוש במקצבים א-טונאליים וכו'.
דביסי טען שהמוזיקה של ואגנר סובלת מעודף פאתוס ודרמטיזציה ומקדשת את הלאומיות, המיתוסים והגבורה הגרמנית בעוד שלגישת דביסי, שהיה פטריוט צרפתי, מלחינים צריכים לכתוב מוזיקה במולדתם, לקבל השראה מהמוזיקה העממית עליה גדלו, מתרבות ארצם ומהטבע הסובב אותם. ובאמת במוזיקה של דביסי מורגש במיוחד הקשר שלו לטבע. למרות האמור לעיל דביסי עצמו לא הגביל עצמו לתחומי מולדתו צרפת ושאב השראה, בין השאר, ממוזיקה וממקצבים ספרדים ורוסיים.

בספר מתוארים חיי האהבה של דביסי ונישואיו, בעיקר לאשתו השנייה אמה, שהייתה בעצמה מוזיקאית מחוננת ובעלת השפעה רבה עליו.
כמו כן בספר מתוארים קשריו החברתיים והמוזיקליים של דביסי עם מיטב האומנים (בעיקר מוזיקאים, סופרים ומשוררים, מחזאים ואנשי תיאטרון, פסלים וציירים) שפעלו בתקופתו, ההצלחה העולמית המאוחרת יחסית לה זכה והשפעתו על מיטב מלחיני התקופה (תחילת המאה העשרים), כמו למשל בן תקופתו וידידו הקרוב אריק סאטי, ובעיקר הצעירים שבהם, כמו למשל סטרווינסקי ופרוקופייב הרוסים.
החלק האחרון בספר מתאר את ההשפעה הדרמטית של מלחמת העולם הראשונה על חייו האישיים והמוזיקליים של דביסי עד אחרית ימיו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר

ביקורות נוספות על "המגפה הסמוקה"

המגפה הסמוקה

המגפה הסמוקה

ג'ק לונדון

"אבק השריפה יופיע. שום דבר לא יעצור אותו — זה תמיד אותו סיפור מחדש. האדם יתרבה, ובני אדם יילחמו. אבק השריפה יאפשר לבני אדם להרוג מיליוני בני אדם, ורק בדרך הזאת, באש ובדם, ציוויליזציה חדשה תתפתח באחד הימים הרחוקים. ואיזו תועלת תצמח מזה? כמו שהציוויליזציה הישנה עברה מן העולם, כך תעבור גם החדשה. לִבנות אותה יידרשו אולי חמישים אלף שנים, אבל היא תעבור. הכול עובר. רק הכוח והחומר הקוסמיים נשארים, זורמים תמיד, פעילים ומגיבים ויוצרים את הטיפוסים הנצחיים — הכומר, החייל והמלך. מפי עוללים תצא חוכמה בכל זמן. אחדים יילחמו, אחדים ישלטו, אחדים יתפללו; וכל השאר יעבדו בפרך ויסבלו ויכאבו ואילו גופתם המדממת תזין שוב ושוב ללא סוף את יופיה המדהים ואת קסמה המופלא של התרבות האנושית. בעצם יכולתי גם להשמיד את כל הספרים האלה שאחסנתי במערה — יישארו או יושמדו, ממילא כל האמיתות הישנות שלהם יתגלו, והשקרים הישנים שלהם יחיו ויועברו הלאה."

נהדר.
העולם שלונדון יוצר כאן פשוט מרתק, הסיפור מהפנט ולא הצלחתי להפסיק לקרוא את הספר הזה בישיבה אחת רצופה, אפילו שהייתי די עייף.

לונדון מביא כאן סיפור כל כך דומה לסיפורי האפוקליפסה המוכרים והאהובים עליי מסרטים של ג'ורג' רומרו או ג'ון קרפנטר, ואפילו שעברו יותר ממאה שנים מאז כתיבתו הוא עדיין מרגיש רענן.
כן, מדברים כאן על ספינות אוויר וטלפון קווי, אבל כמו שכתוב בקטע שציטטתי למעלה, כל האמיתות והשקרים הישנים.. הדברים האלו לא באמת נעלמים אלא פשוט מתפתחים, ולונדון בהחלט יודע לבטא אותם.

מה שכן, הספר הזה קצר מדי. אני צריך עוד מהעולם המטורף שמתבטא בדפים האלו. הרבה יותר. מההשוואה שלי לרומרו וקרפנטר אני מניח שברור: הספר הזה חייב עיבוד קולנועי או טלוויזיוני. אני יכול לראות דבר כזה מרחיב על הטקסט כאן ומתעלה עליו, אז אם איזה במאי הוליוודי קורא אותי עכשיו.. אין בעד מה על הרעיון..
אה, והספר הזה די סוציאליסטי, אז בתור ליברטריאן חלק ממנו לא באמת עובד עבורי, אבל נו, לונדון מביע את ההשקפות שלו יפה וללא הטפה, והמשמעויות של סוציאליזם וקפיטליזם בימיו, לפני המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, היו אחרות..

8\10

לפני שנתיים•
★★★★★
•roeilamar
המגפה הסמוקה

המגפה הסמוקה

ג'ק לונדון

אנחנו משופעים בדיסטופיות. האנושות מושמדת - במלחמה, במגיפה, התאורים נוגעים בפחדינו מהשמדה כוללת. כל הדיסטופיות מתרכזות בתיאור חיי השורדים המעטים והציויליזציה הגוועת. בתקופה בה נכתבה הנובלה הזו הז'אנר לא היה כה נפוץ, ואפשר לומר שלונדון היה אחד מהראשונים. 2013 - השנה בה קרתה המגיפה - נראתה ודאי ללונדון, ב 1912 כאחרית הימים. באותו זמן, חזה לונדון, נבחר מליארדר כנשיא ארצות הברית, האנשים "דיברו דרך האוויר", לעשירים היו "מכונות מעופפות" איתן נעו ממקום למקום, העשירים ניצלו את עבודת העניים... הוא חשב שזה מדע בדיוני...

סיפור המסגרת עוסק במגיפה קטלנית שב-2013 השמידה כמעט את כל האנושות. המספר - שהיה בעבר פרוסור לספרות אנגלית - מספר את מה שקרה 60 שנה מאוחר יותר לנכדיו הצעירים, הבורים ושכל עקבות הציויליזציה נמחו מהם: הם מדברים בשפה שבורה הכוללת הברות ונהמות, אינם יודעים קרוא וכתוב, שטופים באמונות טפלות, עוסקים רק בהישרדות ומנהלים מאבק בין שווים עם זאבים ודובים.

מה שמעניין מאד בסיפור הזה מופיע גם בדיסטופיות אחרות: נשים. במצב של השמדה טוטלית כמעט של האנושות הָהִתְרָבות הופכת מבילוי והנאה - לכורח. הנשים הופכות חשובות ומהיותן חלשות פיזית הן הופכות רכוש של גברים. גם כאן כמו בדיסטופיות אחרות חלק מהניצולים הופכים מסוכנים מאד לניצולים אחרים: זורעים הרס ומוות בדרכם, סתם כי הם יכולים.
והעיקר - הציויליזציה. המספר היה פרופסור לספרות אנגלית. לונדון לא סבר שמקצוע כזה תורם במיוחד לשימור התרבות. הוא מקונן על כך ששום פיזיקאי או כימאי לא ניצל, כי אלה היו יכולים לעזור בשימור התרבות... תוך שני דורות, חושב לונדון, התרבות מידרדרת לרמה של קצת מעל שוכני המערות. ועתיד העולם נחרץ. אמנם הפרופסור מאכסן ספרים באיזו מערה, אבל כשיבוא היום מי ידע לקרוא אותם?

לונדון היה יכול להחשב גם היום לכוכב בזכות יופיו, קסמו, כשרונו ורמת האנרגייה הגבוהה בה פעל. הוא כתב עשרות ספרים ואולי מאות סיפורים. לא כולם באותה רמה,כמובן, אבל בכולם אפשר למצוא את מה שהפך אותו לנפלא כל כך: אהבת הטבע והחי, חמלה עמוקה לחלשים, תאווה אדירה לחיים, לא רק לעצם הקיום. הוא חי בהרצה מהירה, בהתלהבות, "אני מעדיף שהניצוץ שלי יכלה בלהבה בוהקת ולא ייחנק ברקב. לא אבזבז את ימי בניסיון להאריך אותם..." הצליח לו. הוא מת בגיל 40. לא עושים יותר כאלה.



*

לפני 9 שנים•
★★★★★
•yaelhar
המגפה הסמוקה

המגפה הסמוקה

ג'ק לונדון

השנה הנוכחית היא 2073 וזאת אחרי שעשרות שנים חלפו מאז המגיפה הסמוקה שפשטה בעולם ובכל ארצות התרבות והחריבה אותו. כל הישגיו של האדם ירדו לטמיון וכל מה שנישאר הא לדאוג לצורכי הקיום הפיזיים היומיומיים כגון ציד, דיג ורעיית עיזים. אדם אחד נישאר לספר את הסיפור של הימים הקדומים האלו שאינם עוד ושמו הוא ג'יימס הווארד סמית. למספר הסיפור סמית יש שלושה נכדים ואיתם הוא מגיע לחופי מפרץ סן פרנסיסקו ושם הם חונים ועורכים סעודה. סמית מספר לנכדיו איך היו הימים הללו לפני המגיפה הסמוקה על איך הוא עבד בתור מרצה באוניברסיטה של קולומביה וככה התפרנס. שלושת נכדיו מתקשים להבין את כל המושגים והפרטים הללו שהוא חולק איתם הם לא מבינים את דבריו. סמית מספר לנכדיו על ספינות האוויר המעופפות על מיליוני האנשים שגרו בעולם, על עד כמה קל היה להשיג מזון ועל השפע שהיה בסופרמרקטים. סמית מספר על הניצול החברתי שהיה בו המעמדות השליטים היו בעלי כל הקרקעות ונתנו לאנשי המעמדות התחתונים רק את המעט שבמעט כדי שיוכלו להתקיים ולהפיק עוד אוכל.

אבל אז יום אחד פרצה המגיפה הסמוקה בעיר שיקגו, המגיפה הסמוקה שהייתה קטלנית יותר מכל המגיפות והמחלות שהיו אי פעם והסיבה לפריצת המגיפה כנראה הייתה שהיו פשוט יותר מידי בני אדם בעולם וככול שהיו יותר בני אדם בעולם ככה פרצו יותר מחלות שחיסלו יותר אנשים. הבקטריולוגים והרופאים היו חסרי אונים נגד המגיפה הסמוקה שברגע שהתגלו התסמינים שלה לקורבן לא נישארו יותר מ15 דקות להישאר בחיים. הפנים נעשו פתאום סמוקים והקורבן לא חש יותר תחושה ברגליים שלו. הקורבן היה נופח את נשמתו אחרי רבע שעה.

המגיפה הסמוקה זהו סיפור מעניין שמזכיר לקורא עד כמה הכל רגעי מזכיר שיום אחד גם הציביליזציה שלנו תתמוטט והכל יחזור להיות כמו שהיה פרימיטיבי ושבני האדם תמיד ימצאו דרך להרוס אבל גם לבנות מחדש. ליקום לא אכפת מהטובים או הרעים רק מי ששורד משנה משהו אם בכלל והכל תלוי במזל של האדם. בסוף הספר יש גם נספח שמספר על תחנות בחייו של ג'ק לונדון, על האופי החרוץ של המחבר וחייו הקצרים שנקטעו מהר מידי לתדהמת העולם כולו.
בסך הכל סיפור מעניין, מזכיר לנו שהכל רגעי בעולם הזה, אנחנו אולי חושבים שהצלחנו לנתק את עצמנו מהטבע שהוא חלק מישותנו ואנחנו חלק בלתי נפרד מהטבע אבל ביסודו של דבר אנחנו רק עובדים על עצמנו. נובלה קצרצרה ומעניינת מאת ג'ק לונדון. הנובלה כתובה היטב והתרגום מצויין.

לפני שנתיים•
★★★★★
•יותר מזל משכל
המגפה הסמוקה

המגפה הסמוקה

ג'ק לונדון

ג'ק לונדון (1876-1916) היה אחד מגדולי הסופרים האמריקאים וללא ספק מהסופרים הפוריים והפופולריים ביותר. לונדון היה אישיות מרתקת, מכל הבחינות. הוא היה איש ערכים, חתר לצדק וליושרה, מרצה על סוציאליזם ופוליטיקה, אך גם הרפתקן בלתי נלאה, איש מסעות, ידידם של מרחבי העמק, אוקיינוס והר. לונדון היה אדם רב פעלים, ויחד עם אשתו השנייה חי חיים עשירים שהאכזבה, הצער והכאב לא פסחו עליהם גם כן. הוא מת בן 40 בלבד, מרעלת, עקב הזנחת בריאותו, שתיית אלכוהול, וניהול סגנון חיים המאופיין בלחץ ועבודה צפופה. המגפה הסמוקה נכתב כארבע שנים לפני מותו.
בשנת 2073, בקליפורניה ארה"ב, מספר סבא אחד, בן 87, לשלושת נכדיו הצעירים, על החיים שלפני סוף העולם המודרני, לפני "המגפה הסמוקה". הסבא היה פרופסור לספרות אנגלית בעולם כמו עולמנו אנו: עולם של טכנולוגיה, קידמה, שפע עצום, ושלטון האדם התרבותי והמשכיל על האדם הנבער, זה ששימש לבעלי ההון ככלי עבודה לסיפוק כל צרכיו. בעולם ההוא, היו מדענים מוצלחים שהצליחו לגבור על רוב רובם של החיידקים גורמי המחלות. אך יום אחד בשנת 2013, כל זה משתנה באחת והשמיים נופלים. בארה"ב מתפשטת מגפה של מחלה אכזרית וקטלנית, הגורמת לבני האדם "להסמיק"; סומק עז פושט על פניהם ומשם על כל גופם, שיתוק אוחז בהם עד שהם מתים תוך זמן קצרצר, לפעמים דקות. הסבא הזקן יושב עם נכדיו ומתאר להם ברגשנות את מסע הקטל של המגפה בקרב האנושות אותה הכיר ובקרבה צמח, את הניסיונות הכושלים של בני כל המעמדות להימלט על נפשם, את חורבנה של הציביליזציה, את מאבקם של השורדים הספורים להמשיך ולקיים חיים למרות הכל. למרות האובדן העצום, הניתוק התקשורתי המוחלט מיתר העולם, וההכרח הקיומי הצורב להתחיל את האנושות מבראשית.
הרומן העתידני הקצרצר הזה, הוא בעל אופי אלגורי מעורר השראה וחשיבה עמוקה. הוא מצביע על הבדלי מעמדות גדולים, בין שכבת ההון והשלטון, לבין מעמד הפועלים והאיכרים המדוכא. אך החיידק, הגורם לאנשים "להסמיק", ומשתק אותם במהירות עד המוות המהיר, אינו פוסח על אף אחד, ללא הבדל מעמד ומוצא. הוא מזהיר מפני כאוס חברתי טוטאלי, שאחת מסיבותיו הברורות היא הדיכוי של בני המעמדות המוחלשים ונבערותם. לונדון מאמין בהשכלה, בחרות, וזה ניכר בספרו. מה שלא עושה המגפה, עושים בני האדם: בחרדתם, הופכים האנשים הפשוטים ל"פראיים", ובארץ מתחולל תוהו ובוהו של ביזה, רצח, שוד, וגל הצתות ושריפות מטורף המאכל את סמליה של הקידמה המודרנית ואת הישגיה המכובדים של האנושות.
נכדיו של סבא סמית' הם פראים נבערים, אנלפביתים, והוא האדם החי האחרון שנותר מהעולם הקודם. הוא מבכה את אובדנו של המדע המתקדם, הפיזיקה והכימיה, שהרי הוא - איש רוח - למרות ששרד את המגפה, לא יכל להועיל בהשבתו של מצבור הידע החשוב שצברו המדענים שנספו, ובכך לתרום להתאוששות קלה יותר של הקהילה השורדת ולהתקדמות זריזה להשבתו של הסדר הקודם על כנו. לונדון משקף בספרו את הגישה לפיה האנושות, כפי שהיא נעה קדימה ומגיעה לשיאים, כך היא גם נופלת וקורסת, וחוזר חלילה.
תודה להוצאת נהר הנהדרת על תרגום חדש וראשון זה ליצירתו המצוינת של ג'ק לונדון.
הספרון הזה תפס אותי לא מוכנה וטלטל אותי, ברמה התפיסתית והרגשית.
עם זאת, הקריאה בו זורמת, ובפרקים הראשונים, כשמתוארת האינטרקציה בין הסבא לנכדיו, קיבלתי תחושה מדי פעם, של ניחוח ילדי.. אמצעי חכם של לונדון, כנראה, להדגיש מצד אחד את ילדותיותם ומוגבלותם השכלית של הנכדים, ומצד שני את הסבא הקשיש והמשכיל שמוריד את דיבורו לרמתם כדי שיובן.
מומלץ בחום!
תודה לניצה פלד על אחרית הדבר המעולה, ולראובן מירן על ההקדמה מאירת העיניים. רוב תודות לראובן גם על הבאת הביוגרפיה המעניינת של לונדון.

לפני 9 שנים•MishaEla