ביקורת ספרותית על המגפה הסמוקה מאת ג'ק לונדון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 באפריל, 2017
ע"י yaelhar


אנחנו משופעים בדיסטופיות. האנושות מושמדת - במלחמה, במגיפה, התאורים נוגעים בפחדינו מהשמדה כוללת. כל הדיסטופיות מתרכזות בתיאור חיי השורדים המעטים והציויליזציה הגוועת. בתקופה בה נכתבה הנובלה הזו הז'אנר לא היה כה נפוץ, ואפשר לומר שלונדון היה אחד מהראשונים. 2013 - השנה בה קרתה המגיפה - נראתה ודאי ללונדון, ב 1912 כאחרית הימים. באותו זמן, חזה לונדון, נבחר מליארדר כנשיא ארצות הברית, האנשים "דיברו דרך האוויר", לעשירים היו "מכונות מעופפות" איתן נעו ממקום למקום, העשירים ניצלו את עבודת העניים... הוא חשב שזה מדע בדיוני...

סיפור המסגרת עוסק במגיפה קטלנית שב-2013 השמידה כמעט את כל האנושות. המספר - שהיה בעבר פרוסור לספרות אנגלית - מספר את מה שקרה 60 שנה מאוחר יותר לנכדיו הצעירים, הבורים ושכל עקבות הציויליזציה נמחו מהם: הם מדברים בשפה שבורה הכוללת הברות ונהמות, אינם יודעים קרוא וכתוב, שטופים באמונות טפלות, עוסקים רק בהישרדות ומנהלים מאבק בין שווים עם זאבים ודובים.

מה שמעניין מאד בסיפור הזה מופיע גם בדיסטופיות אחרות: נשים. במצב של השמדה טוטלית כמעט של האנושות הָהִתְרָבות הופכת מבילוי והנאה - לכורח. הנשים הופכות חשובות ומהיותן חלשות פיזית הן הופכות רכוש של גברים. גם כאן כמו בדיסטופיות אחרות חלק מהניצולים הופכים מסוכנים מאד לניצולים אחרים: זורעים הרס ומוות בדרכם, סתם כי הם יכולים.
והעיקר - הציויליזציה. המספר היה פרופסור לספרות אנגלית. לונדון לא סבר שמקצוע כזה תורם במיוחד לשימור התרבות. הוא מקונן על כך ששום פיזיקאי או כימאי לא ניצל, כי אלה היו יכולים לעזור בשימור התרבות... תוך שני דורות, חושב לונדון, התרבות מידרדרת לרמה של קצת מעל שוכני המערות. ועתיד העולם נחרץ. אמנם הפרופסור מאכסן ספרים באיזו מערה, אבל כשיבוא היום מי ידע לקרוא אותם?

לונדון היה יכול להחשב גם היום לכוכב בזכות יופיו, קסמו, כשרונו ורמת האנרגייה הגבוהה בה פעל. הוא כתב עשרות ספרים ואולי מאות סיפורים. לא כולם באותה רמה,כמובן, אבל בכולם אפשר למצוא את מה שהפך אותו לנפלא כל כך: אהבת הטבע והחי, חמלה עמוקה לחלשים, תאווה אדירה לחיים, לא רק לעצם הקיום. הוא חי בהרצה מהירה, בהתלהבות, "אני מעדיף שהניצוץ שלי יכלה בלהבה בוהקת ולא ייחנק ברקב. לא אבזבז את ימי בניסיון להאריך אותם..." הצליח לו. הוא מת בגיל 40. לא עושים יותר כאלה.



30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, חמדת!
מסכימה שהוא סופר נהדר ופורה.
נסיבות חייו מן הסתם גרמו לו להפוך סוציאליסט: הוא ידע ממקור ראשון את פגיעת הקפיטליזם בחסרי הקפיטל...
חמדת (לפני 8 חודשים)
ג'ק לונדון הוא סופר נהדר :מרטין עדן , זאב הים.,פנג הלבן,קול קודמים..הוא היה סוציאליסט בנשמתו
yaelhar (לפני 8 חודשים)
רב תודות, בלו-בלו
יש הוצאות קטנות ונמרצות שעיקר עיסוקן למצוא משהו לא מוכר של סופר (רצוי) מוכר... הנובלה הזו חיננית מאד.
בלו-בלו (לפני 8 חודשים)
ביקורת מעולה ומסקרנת, לא הכרתי את הספר.
MishaEla (לפני 8 חודשים)
מרטין עדן יצירת מופת!! סקאוט את בחורה נדירה.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
אם כך, סקאוט, שווה קריאה בהחלט.
-^^- (לפני 8 חודשים)
כמובן, אני לוקחת בחשבון. ואצלי היצירה האהובה היא מרטין עדן או זאב הים. [ הדירוג הוא לא סופי כי עוד לא קראתי את כל ספריו אף על פי שאני מאמינה שזה לא ישתנה בכל זאת.]
yaelhar (לפני 8 חודשים)
סקאוט - כל עוד את לוקחת בחשבון שהוא פחות טוב מהגדולים שלו...
פנג הלבן האהוב עלי מכל יצירותיו.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
אאורה תודה על ההבהרה.
אני בהחלט מאמינה ששפה יוצרת מציאות כמו שהיא מתארת אותה. לא באופן פשטני וישיר, אלא בעזרת עולם הדימויים המתלווה לכל מילה ומשפט.

את 1984 קראתי מזמן, לא זוכרת את חלק השפה בו. באופן כללי הוא ספר פשטני, שנוצר כדי להעביר רעיון - ואת זה הוא עשה.

אני בטוחה שבזמן אסון עושר השפה ייפגע. אולי לא נהמות והברות אבל כשמכוונים רק להישרדות - הדברים הראשונים שימותו הם הלא נחוצים - תרבות ומלים. אם מספיקה מילה אחת - המלים הנרדפות לא יהיו בשימוש. אבל לא חוקרי הלשון - ודאי לא אני - יכולים לדעת מה בדיוק יהיה במקרה של אסון... וטוב שכך.
אאורה (לפני 8 חודשים)
תיאורית ספיר-וורך זה מה שכתבתי, הטענה ששפה יוצרת מציאות באופן ישיר כל כך כמו שמתואר ב-1984, וכמו שהבנתי שאת מאמינה בו. תיאוריה שאומרת שלשפה יש לה שליטה מוחלטת על המחשבה, וג'ורג' ארוול עשה ברעיון הזה שימוש. אני כן מאמינה ששפה יכולה להשפיע על המחשבה, אבל לא כפי שאורוול\ספיר-וורף רואה זאת.

בדיוק בגלל ש-"גלגולי לשון" כתוב לקהל הרחב, בלשנות להמונים, המלצתי לך עליו... בשום מקום לא כתבתי שהוא כתוב למומחים. אחרי שקוראים אותו קשה לי להבין איך אפשר לקבל תיאוריות לפיהן השפה תתנוון לכדי הברות ונהמות, לכן העליתי אותו.

בכל אופן, אני מאמינה שאי אפשר להפוך את השפה לכלי כמו שיחדש, ואילו הייתי כותבת דיסטופיה - עושר השפה לא היה בין הדברים שמעוררים בי נבואות זעם. אני כן חושבת שהיא משקפת תרבות ואידיאולוגיות בצורה מאוד מעניינת, שסופרים יכולים להשכיל לעשות בה שימוש, אב לא ניכנס לזה :)
-^^- (לפני 8 חודשים)
אז עכשיו אני עוד יותר חייבת לקרוא בו. מבחינתי פנג הלבן הוא הטוב ביותר מאלה שציינת, אודיסאה בצפון היא הכי פחות. לא כפי שציפיתי. קול קדומים באיזה שהוא אופן מאוד דומה לפנג הלבן.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה Pulp_Fiction!
אם תרצה פעם לנסות - אני ממליצה על "כוכבי הכלב" הנפלא של הלר.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
אאורה - אני הדיוט מוחלט בתחום הבלשנות.
לא אוכל לענות לך באופן מלומד על מה שכתבת. אין לי מושג מה זו תאוריית ספיר-וולף. אני מתייחסת לשפה באופן אינטואיטיבי וחווייתי, לא באופן אקדמי. אני לא חרדה לגורל השפה אם כי היא משתנה באופן קבוע. היום קשה לקרוא טקסט שנכתב לפני 70 - 80 שנה.

את "גלגולי לשון" קראתי ואהבתי. הוא כתוב לקהל הרחב, לא למומחים. בכלל הנושא מרתק וכייף לך שזה מה שאת לומדת באוניברסיטה.
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
תודה. הז'אנר זה לא ממש מדבר אליי, אך הסקירה שלך מעניינת ומסקרנת.
אאורה (לפני 8 חודשים)
ולגבי הידרדרות השפה לנהמות והברות - טוב, עם כל הכבוד לפחד של הדקדקנים החרדים לניוונה של השפה (שתמיד יהיו ותמיד יהיו כאלה בכל תקופה, גם לפני 500 שנה) - זה לעולם לא יקרה, כי אמנם פועלים על השפה כוחות הרס מתמידים אך גם כוחות יצירה, למשל דחף ההבעה. עוד בנושא המרתק הזה מפורט בספר אחר של גיא דויטשר, "גלגולי לשון".
אאורה (לפני 8 חודשים)
במקרה זה הנושא שאני לומדת באוניברסיטה, פסיכובלשנות. אז קראתי ושמעתי המון דיונים על הנושא. הרעיונות של ארוול שאובים מתוך היפוזתה ספיר-וורף, שאני לא חושבת שיש בלשן או פסיכובלשן כיום שמסכים איתה. הרעיונות האלה פשוט לא מתיישבים על מה שידוע היום על שפה ומחשבה. ה מרתק ממש, אבל כנראה לא נכון, ובאיזשהו אופן זה גורם לי לקוות שגם רעיונות נוספים (ופסימיים למדי) שעלו ב-1984 על נפש האדם לא נכונים.

שפה משפיעה באופן מסוים על המציאות - לא אמרתי שלא. אבל אין בכוחה להגביל את המחשבה או החוויה האנושית כפי שמתאר זאת ארוול.

את המענה הכי יפה לרעיונות האלה ראיתי בשני ספרים:
1. בפרק ג' ב"אינסטינקט הלשוני" של סטיבן פינקר הוא עונה לג'ורג' ארוול והמצאתו "שיחדש", ובעצם מסביר למה מגוחך לטעון שמילים מעצבות מחשבה בצורה חד משמעית כל כך. אם לא היתה בנו איזו מחשבה גולמית שקדמה את המילה, לא היינו מסוגלים להבין את משמעות המילה. אנחנו זקוקים למילים כדי לבטא מחשבה, זה נכון - ויכול להיות שאנחנו נוטים לבטא מחשבות מסוימות בבהירות רבה יותר אם קיימות מילים לתאר אותן בשפה שלנו. אבל זה לא אומר שמחשבות שאנחנו מנועים מלבטא, בשל מחסור במילים, לא רוחשות בראשינו בצורה לא-מילולית.
כמובן שהוא מחזק את טענותיו בדוגמאות מעניינות, למשל: אנשים אינטיליגנטיים, שמסוגלים לעבד את חייהם וזכרונותיהם ורגשותיהם היטב למרות שהם מחוסרי שפה (בגלל תסמונת מולדת או שבץ מוחי). הדוגמא שהכי הקסימה אותי היתה על אנשים שמעידים על עצמם שהם חושבים על רעיונותיהם הטובים ביותר באופן לא מילולי (יצירתיות, גאונות).
בשורה התחתונה: מחשבה האנושית לעולם לא תדוכא על ידי צמצום אוצר המילים, היא תמיד תמציא אותן מחדש כפי שעשתה כשנוצרו מלכתחילה.
2. בספר "בראי השפה" גיא דויטשר תוקף את הרעיונות המיושנים של ספיר-וורף, ובאופן כללי כל הספר הזה עוסק בקשר בין שפה ומחשבה על פי הנישה שהוא דוגל בה. אני לא יודעת לתאר ברהיטות ובבהירות את טענות הנגד שלו כמו שהוא עשה, אבל הספר עצמו פשוט מרתק (!!!) ואני ממליצה עליו בחום אם הנושא הזה מעניין אותך. אגב, הוא לא טוען שקוגיציה אנושית לא מושפעת בכלל משפת האם - אבל לא בצורה הפשטנית שבה תיאוריית ספיר-וורף מציגה אותה
דני בר (לפני 8 חודשים)
yaelhar - את צודקת. הייתה הצגה של חנוך לוין "כולם רוצים לחיות", ושם באמת הוא מתאר את מה שכתבת עכשיו, איך אנשים "נרקבים" ועדיין נאחזים בחיים בציפורניים.
וברוח אופטימית זו- חג שמח!!
yaelhar (לפני 8 חודשים)
חן חן דני בר
המשפט מפתה, זה נכון. אבל במבחן המציאות אני חוששת שאנשים עושים בדיוק ההפך ממנו: הם חיים באופן שיגרתי ומתים - אחרי שניסו בכל כוח להאריך את חייהם - כשהם חנוקים ברקב. ככה זה לרובינו.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, בוב!
מסכימה איתך. תאורי דיסטופייה מאפשרים רעיונות יפים. מצד שני רוב הדיסטופיות שקראתי חזרו על אותם רעיונות: ניצולים הופכים לחיות פרא ומשמידים ניצולים אחרים, נשים משועבדות בכוח, ציוויליזציה שהולכת לאיבוד, כוח תופס את מקום ההסכמה.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
אאורה אני חולקת עלייך.
השפה מתארת מציאות אך גם יוצרת אותה. נדמה לי שגם ב"ספר חום" שאינו דיסטופייה אלא אליגוריה יש תאור של מלים וצירופים אסורים בביטוי. כך שאני לא חושבת שהרעיון שגוי מיסודו מבחינה פסיכולוגית. לא יודעת לגבי הבלשנות.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
רב תודות, צילה!
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, סקאוט!
הסיפור הזה מעניין אך אינו משתווה, בעיני, ל"פנג הלבן", "קול קדומים" או אפילו "אודיסיאה בצפון" שלו.
דני בר (לפני 8 חודשים)
הייתי חותם עכשיו על המשפט הזה של לונדון:
"אני מעדיף שהניצוץ שלי יכלה בלהבה בוהקת ולא ייחנק ברקב."
כמה חכם הוא היה, גם בלי קשר למשפט הזה.
בוב (לפני 8 חודשים)
ביקורת מעולה לספר שלא הכרתי. יש משהו מרתק בספרות שנוגעת בנבואות אפוקליפטיות.
אאורה (לפני 8 חודשים)
לגבי השפה בדיסטופיות - ב-1984 זה הפוך. הרעיון של ג'ורג' ארוול הוא שהגבלה של השפה תגביל את המחשבה\החוויה האנושית. מבחינה פסיכובלשנית, הרעיון הזה שגוי מיסודו. אבל מרתק לחלוטין רק לדון ולחשוב עליו, וזה משהו שאהבתי בכך שהוא עלה.
צילה (לפני 8 חודשים)
סקאוט לקחת לי את המילים מהפה. גם אני מעריצה אותו. ביקורת נפלאה yaelhar.
-^^- (לפני 8 חודשים)
ג׳ק לונדון, אני מעריצה כל דבר שכתב. ביג לייק.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
חן חן, פפריקה! זה גם מה שאני חשבתי... הנובלה הזו קצרצרה. יש בה פתח דבר, אחרית דבר (שתיהן לא הכרחיות), ביוגרפיה קצרה של לונדון וכל אלה - יחד עם הסיפור - 60 עמודים...

מה שכן הוא מנצל את הסיפור כדי להגיד דברים, שחלקם יפים מאד וחלקם - איך לומר - עבר זמנם אבל הם מעניינים מאד.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
מחשבות, תודה על המחמאה.
נגעת בנקודה הלא מתקבלת על הדעת בסיפור הזה. ברור שבאסון כזה הציויליזציה תעלם. אבל לא בתוך שני דורות. ולא שיגיעו למצב של נחשלות כה מזעזעת שהוא תאר בסיפור.
פַּפְּרִיקָה (לפני 8 חודשים)
השם ג'ק לונדון לבדו מזמין לקרוא. הדיסטופיה קצת פחות. אבל לא נראה לי שאצליח להתאפק.
ביקורת יפה. מזל שעוד עושים כאלה :)
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, בת-יה
נראה לי שהחשש מהשמדה כמעט מוחלטת מלווה את המין האנושי (ואינו מונע מלחמות קטלניות) ובודאי שתגיע מלחמה אחת יותר מדי שתעשה את העבודה.
אני בספק אם ג'ק לונדון הושפע מז'ול ורן. איכשהו נראה לי שהשניים האלה לא משיקים.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
אאורה אני חושבת שהשפה היא הרבה יותר ממלים ומשפטים.
במצבים קיצוניים היא בהחלט נפגעת. אולי לא נהמות והברות אבל חלק מהמלים והמשפטים הופכים חסרי משמעות אם החווייה שמאחוריהם אינה מוכרת. אני חושבת שזה מה שמנסים לבטא כותבי הדיסטופיות.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
רב תודות, דן סתיו!
אני חושבת שתלוי איזה דיסטופיה. כמו בכל ז'אנר ישנן אלה שעוסקות ב"אקשן הישרדות" או בתאוריות קונספירציה למינהן, שהן באמת לא מלהיבות. אבל יש גם "הדרך" של מקארתי ו"כוכבי הכלב" של הלר, שתיהן נפלאות ומרשימות בעיני, שהסופרים שתלו בהן תובנות נפלאות. ("כוכבי הכלב" מומלץ במיוחד)

צודק לגבי הניצול של העניים. היה הווה ויהיה תמיד. ולגבי העושר - הוא תלוי בהגדרה של האנשים. אולי לא דולרים וזהב, אבל לפי מה שמחליטים אדמה? גמלים? נשים? קני-סוף? זה הנכס שיקנה לבעליו כבוד וכוח.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
נהדר, יעל. סקירה דוהרת. אגב, בכלל לא ברור לי שבקרות אסון טוטאלי השורדים יחזרו להיות אנשי מערות נוהמים.
בת-יה (לפני 8 חודשים)
טוב, גם אינשטיין אמר שבמלחמת העולם הרביעית ישתמשו במקלות ואבנים -:) חוץ מזה, ואין לי מושג למה, אבל נדמה לי שעניין 'המכונות המעופפות' והדיבור באוויר' וכו' קצת נגנב מז'ול ורן. אולי אני טועה אבל זה מה שעובר לי הרגע בראש -:)
אאורה (לפני 8 חודשים)
מדהים אותי איך כולם תמיד חוזים שהשפה תידרדר לרמה של נהמות והברות. הרעיונות על תפקידה של השפה בדיסטופיות הם הרבה פעמים כל כך מוטים ושגויים (גם ב-1984ׂ). רק התיאור הזה קצת מוריד לי את החשק לקרוא את הספר. אבל השאר עשה לי חשק.
דן סתיו (לפני 8 חודשים)
yaelhar ביקורת מצוינת ומחכימה. אני לא חסיד של דיסטופיות אבל התרשמתי מאד ממה שהצלחת להפיק מהספר הזה. מעניינת במיוחד הערתך על חוזקות וחולשות הנשים בעולם המשתנה. מה שאינו משתנה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד אמיתי או דיסטופי הוא ניצול העניים או השכבות החלשות על ידי העשירים או השכבות החזקות, אם עושר כמו שאנו מכירים היום לא יהיה רלבנטי במצב דיסטופי.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ