טיטה, הדמות הראשית, כנראה בשנות העשרים בחייה, באיטיות ועדינות מקלפת שכבה אחר שכבה וחושפת בפנינו את סיפור חייה הקשה.
אנסו אותה במלון בו עבדה, אמא שלה נעלמה כשהיתה בת שלוש ואביה, רופא, התאבד לאחר מקרה עם מטופל שפגע בכבודו ובשמו הטוב. היא נאלצה לעבור לגור עם דודה שלה שראתה בה מטרד והיא התעללה בה והשפילה אותה כבר בגיל מוקדם והנפש השברירית שלה ספגה מהלומות על ימין ועל שמאל בשנים הקריטיות ביותר בחייה וזה בהחלט השאיר חותם. היא גם סובלת מדיכאון. היא לא מדברת כמעט ובכלל, היא בן אדם מופנם וקשה לה להפתח ולשתף אנשים את שמעיק עליה. היא אוהבת לקרוא ולטפל בספרים והיא מוצאת עבודה בספרייה בה חלמה לעבוד שנים ובהחלט שימשה עבורה כמפלט מהמציאות הקשה של חייה.
טיטה מגלה בשלב מאוחר יותר בחייה על מכתב שאביה שלח לאדם, לפני שהתאבד, ובמכתב ביקש מאותו אדם שיאמץ אותה אבל הוא סירב. מאוחר יותר היא גם מגלה תמונה, תצלום ישן, בה היא רואה את אמא שלה מחזיקה אותה כשהיא רק בת שלוש וגבר נוסף, מי צילם את התמונה? ומיהו הגבר?
יש שלושה גברים בחייה של טיטה, אליהו, בן זוגה, רוקח. גומא ואוסקר, ספרנים והבעלים של הספרייה בה טיטה מתחילה לעבוד.
אליהו בן אדם לחוץ ואגואיסט בתחפושת של אחד שאכפת לו ורציתי לא פעם ולא פעמיים לבעוט בו על היחס המגעיל שלו לטיטה, אולי הוא חושב שהוא עוזר לה או דואג לה אבל זה לא המצב, הוא לא באמת מצליח להבין את המורכבות מאחורי הבעיות שלה והמצב בהחלט גדול עליו. הוא הכעיס אותי. הוא לא תומך בה או בדברים שעושים לה טוב, הוא שואל אותה אינספור שאלות שרק מכבידות עליה יותר, הוא מקטין אותה והיא גם ככה עם ביטחון ברצפה, חרדתית ודכאונית. כשפרצו לבית המרקחת שלו ושדדו אותו ובנוסף ברק פגע לו ברכב לא היה מאושר ממני, מהר מאוד היא מאבדת את הסבלנות שלה כלפיו ולבסוף היא גם זורקת אותו לכל הרוחות.
לאט לאט התמונה מתבהרת, החלקים מתמקמים כל אחד במקומו, ונחשפת בפנינו פרשה כואבת הקושרת את כל הדמויות ביחד, אני לא רוצה לכתוב מעבר למה שכבר כתבתי כדי לא להרוס למי שיחליט לקרוא את הספר המדהים הזה, אני כן אגיד שהדמות של טיטה נגעה בי והצליחה לרגש אותי והדבר הנורא ביותר היא שבתוך כל המערבולת הזאת שמנסה להטביע אותה ולהעלים אותה בחשכה מוחלטת אין מי שיעזור, אין מי שיתמוך, והיא נאלצת להתמודד לבד כשהיא לחלוטין עיוורת למצב. כל כך הרבה שאלות ותהיות יש לה על העבר שלה וכשהיא מנסה להתמודד עם המצב, להתעמת איתם ולשמוע את האמת, מאחר והיא יודעת שהם יודעים, כל אחד מהגברים מסרב לשתף פעולה, כל אחד מהם דואג לתחת של עצמו, כולם חארות, פשוט ככה, כל אחד והסיבות האנוכיות שלו, זה נורא, הם אפאתיים למצב שלה וכל שהם רוצים זה להשתיק את הקול והסערה שמשתוללת אצלם עמוק בפנים, כל אחד מחפש מפלט מחרדות הקיום שעוטפות אותו ולרגע לא מעניין אותם שהם דורכים על טיטה בכדי לעשות זאת והעיקר שימצאו את השקט שהם מחפשים.
זהו ספרה הראשון של רבקה קרן שאני קורא. קניתי אותו בחנות עישון, משעשע, פשפשתי שם במדף הספרים שמישהי תרמה להם, קראתי את התקציר מאחורה ואיכשהו ידעתי שמדובר במציאה, בפנינה ספרותית. סיפור אנושי כואב שחושף בפנינו צדדים ורבדים רבים ושולח אותנו לטיול בנבכי הנפש שלנו כבני אדם ובעיקר את הכמיהה להיות נאהב, לאהוב, למצוא כתף להישען עליה ולחלוק את עול החיים עם אדם קרוב, על בדידות ועל הרצון שלנו לדעת מי אנחנו ומאיפה באנו.
מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
