ביקורת ספרותית על וורקרוס - וורקרוס #1 מאת מרי לו
ספר לא משהו

---

אני אוהבת גיימינג, אוקיי?
ברצינות- אני יכולה לבזבז 5+ שעות ביוטיוב צופה באנשים שבחיים לא החלפתי איתם מילה משחקים במשחקים, ואז עוד 2-3 שעות נוספות במשחק בעצמי.
בגלל זה נמשכתי כל כך לספר הזה (למרות שבתכלס הוא כנראה מיועד לקבוצת גיל הרבה יותר נמוכה ממני, אבל אני חייבת להודות שה-guilty pleasure שלי הוא לקרוא ספרים שהייתי קוראת לפני 5 שנים. לא, אני לא יודעת למה).
האמת היא שהזמנתי אותו מחנות ספרים כי היה רק את השני, וכשקיבלתי אותו הייתי כל כך מבואסת שאספתי אותו דווקא בדרך לאימון. ושיש לי תור של ספרים שאני צריכה לסיים לפני.
עכשיו, כן כן בשתיים בלילה, התחלתי לקרוא אותו. בהתרגשות רבה, פתחתי את הספר והתחלתי בעמוד הראשון.
לפי הדירוג שלי כבר אפשר לדעת שלא התלהבתי (ואני חושבת שגם אני וגם אתם שמחים שחזרתי לקטילות כי בואו נודה בזה אני בן אדם מבאס ואני גרועה בלתת חיזוקים).
אז הבה נתחיל בלמה קראתי שני עמודים שלמים (!!!) מהספר וריפרפרתי על השאר.

הכתיבהההה OH MY F*CKING GOD הכתיבה.
תקשיבו אני אביא לכם טיוטה שלי מגיל 12-13 ותראו שזה פי ארבע יותר טוב מזה.
רוצים הוכחה?
הנה כמה ציטוטים:
"אבל הבוקר התעוררתי ומצאתי דף צהוב מודבק לדלת הדירה שבה אני גרה, עם מילים מודפסות בפונט הכי גדול שאפשר לדמיין."
-רוצים לראות כמה חלופות אני מוצאת ל"הכי גדול שאפשר לדמיין" בחצי דקה?
3
2
1
גו! (אני לא צוחקת שמתי טיימר)
ענק
עצום
אדיר
גדול ממדים
רב ממדים...?
עצום ממדים??? (אוקיי עכשיו אני סתם מחרטטת)
אוקיי זה לא מרשים אבל יש גבול למה שבת 16 יכולה לעשות בשתיים לפנות בוקר (להעיר את כל הבית עם הצפצוף של הטיימר ששכחתי להשתיק נכלל).
"מכוניות סותמות את הרחובות"
-סותמות??? את בטוחה שהן ברחוב ולא באסלה?
"אני נשבעת שהייתי עוזבת בעצמי. ארחיב אחר כך."
-די נו אני כבר לא אופתע אם היא תתחיל להוסיף אימוג'ים צוחקים אחרי מה שאמור להיות בדיחה.
"אני מורידה שוב עיניים לטלפון"
-אוי, מסכן הטלפון, למה את מורידה לו את העיניים? ולא בפעם הראשונה. #צדקלטלפוןשלאיךשלאקוראיםלה
"כל מי שהייתה לו פעם תקופה קשה בחיים יבין את הזרם הבלתי פוסק כמעט של מספרים שעוברים לי בראש"
-חמודה, הבריאות הנפשית שלי קורסת והדברים היחידים שעוברים לי בראש הם צרחות כאוטיות והרצון שלי לבכות.

אוקיי נמאס לי.
הבנתם את הקטע.
האמת היא שלא שרדתי אחרי שני עמודים ורפרפתי על 99% מהספר אז אין לי הרבה מה לומר על העלילה חוץ מזה שהיה לה הרבה פוטנציאל אם הסופרת לא הייתה חושבת שהיא מתכתבת עם חברות שלה במשך כל הספר.
אבל מה שכן קלטתי במהלך ה"קריאה" הוא שהיא מסבירה. כל. דבר. קטן.
תביני, אם את צריכה להסביר מה אמור להיות דבר רע ומה אמור להיות דבר טוב אני די בטוחה שמשהו לא בסדר בכתיבה שלך. אבל כבר עברנו על זה ואני לא רוצה לחזור על זה שוב כי אני עייפה וסימניה כבר מחקה חצי מהביקורת שלי פעם אחת (למה סימניההה אני בטחתי בך! למה שתגרמי לי לקרוא את הספר הזה שוב???)
וגם ההסברים שלה כאלה עלובים- "זאת הודעה מהידאו."
וואוווווו a round of applause everyone!
אני לא הולכת לעשות את הקטע עם התחליפים והטיימר שוב כי אני מפחדת להעיר את המשפחה שלי. שוב.
אבל הנה רעיון: "ההודעה מהידאו ריצדה מול עיניי על מסך הטלפון הסדוק". (סליחה, זה מעפן, אבל המוח שלי חצי מתפקד כרגע. שוב, שתיים לפנות בוקר).

ולדבר הזה יש ספר שני.
ספר שני!!!
איך. מה. למה.
אני לא הולכת לכתוב עליו ביקורת כי גם אם אני אלך לספריה ואודה בזה ששכחתי להחזיר ספר לפני 6 שנים אני עדיין לא אצליח לסיים את הספר הזה בלי שאלות על למה אני קיימת ומה המטרה שלי בחיים בכלל אם אני עושה את השיט הזה במקום ללכת להתאמן בכדורגל או להוציא את הכלבה.

דבר אחרון, לפני שאתם כועסים עליי שכתבתי ביקורת בשתיים לפנות בוקר, יש לי תירוץ- אחרי הביקורת האחרונה והמאוד מאוד מאוד גרועה שלי (אני לא צוחקת אני יורדת על עצמי הרבה אבל את זאת אני ברצינות רוצה למחוק. אפשר בכלל למחוק ביקורות?) אני מעדיפה שלא למרוח יותר מדי זמן בין קריאת (במקרה הזה "קריאת") הספר לבין כתיבת הביקורת. אז הנה לכם, ביקורת מאוד מאוד עייפה באמצע הלילה! הידד!

אז לילה טוב, אני מאחלת לכם יותר שעות שינה משלי (אני די בטוחה שכבר יש לי עיגולים שחורים קבועים מתחת לעיניים) ושאל תתקרבו לספר הזה כי זה בזבוז של זמן וכסף.
וזמן יש לי בשפע כי נגמרו לי האימונים והחוגים ואני מסרבת בתוקף לעשות את העבודה במתמטיקה.

» ביקורות נוספות של Squid
» ביקורות נוספות על וורקרוס - וורקרוס #1