ביקורת ספרותית על מהתלות - המחזות הקצרים של אנטון צ'כוב מאת אנטון צ'כוב
ספר טוב

---

מהתלות, שוטקה ברוסית, אחת השפות שאני הכי פחות אוהב, ועדיין מילה שמצליחה לעלות חיוך קטן על הפנים, זהו ספר המחזות הראשון שאני קורא, לרוב אני מתרחק מספרות רוסית והסיבה היחידה שקניתי את הספר היא הכריכה שלו, לא יכלתי, לאחר שאני והחתול בחליפה ומשקפיים החלפנו מבטים (יש חתול, זהו, קנית אותי) להישאר אדיש ורכשתי אותו. וכמובן שמדובר בצכוב והוא דמות ושם בספרות הרוסית, אז למה לא, מה גם שהמחזות קצרים ומבחינתי קצר בספרות הרוסית זה רק בונוס.

אני לא יודע כמה אנשים יצליחו להתחבר להומור במחזות הללו אבל אין ספק שזאת היתה בחירה נכונה עבורי, ההומור משעשע וטוב ואני חושב שאחת הסיבות העיקריות שהמחזות כל כך הצחיקו אותי היא בעיקר בגלל סיטואציות רגילות לחלוטין שצכוב מתאר שתוך שניה ורבע הצליחו להדרדר ולהגיע למקומות שלא דמיינתי שיגיעו אליהם, הכל מאוד דרמטי. כל המקרים הן סיטואציות שבקלות יכולות להפוך לטרגדיות או אולי מלכתחילה טרגדיות קומיות.

המחזות נוגעים בעיקר ביחסים והתנהגות בין מעמד הביניים למעמד האצולה ובינם לבין עצמם, האופי, צורת הדיבור והכבוד העצמי העצום ובכלל הצצה מעניינת לתרבות הרוסית של אותה תקופה. הדמויות מאוד היסטריות, בלחץ, בעיקר הגברים (שאגב, מוצגים כחלשים יותר מהנשים), כולם על סף עילפון, כואב להם הלב, הצלע, קשה להם לנשום, הגברים מתלוננים על הנשים בלי סוף, האחד מחפש אישה בלי שכל, האחר מפחד מאשתו ונמאס לו להיות לה לעבד והוא רק רוצה לברוח, הן משגעות אותם ובכל זאת כולם שם רצים להתחתן. האינטראקציה בין הדמויות אותי מאוד הצחיקה, הזלזול, העצבים, בחירת המילים והגינויים והכינויים שהם זורקים אחד על השניה, לא הייתי אומר מתוחכמת, אבל כן קומית מאוד, הומור מיושן שמזכיר לי את המשפחה של אמא שלי והאינטרקציות ביניהם (ואני בכלל מזרחי). אולי זה רק אני, אבל צחקתי המון. יש סיכוי שהרבה מההומור לא יצליח לעבור לקוראים היום, חלק ממנו כנראה שכן, ואולי יעזור להיות שטותניק כמוני, אפילו טיפה ילדותי וטמבלול קטן, אבל אין ספק שמדובר בחוויה ספרותית קומית ומהנה ומצחיק לראות שלא הרבה דברים השתנו ב150 שנה האחרונות. בקובץ הנהדר הזה תמצאו גם מונולוג של חתול, דיאלוג בין הירח לשמש ועוד. צכוב כתב נהדר והטיב לתאר את מצבי היום יום והיחסים בין הדמויות בשפה משובחת ופיוטית.

נקודה מעניינת שלא קשורה למחזות, אשתו של צכוב כתבה שכששכב במיטת חוליו, הוא התרומם מעט, אמר בגרמנית "אני מת", שתה כוס שמפניה ועצם את עיניו, כילד השוקע בשינה עמוקה.

אתנחתא קומית ללא ספק, מומלץ.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על מהתלות - המחזות הקצרים של אנטון צ'כוב