ביקורת ספרותית על מהתלות - המחזות הקצרים של אנטון צ'כוב מאת אנטון פ.צ'כוב
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 24 באוגוסט, 2016
ע"י yaelhar


בדרך כלל אני לא קוראת מחזות. אני רגילה להמחיז לעצמי את מה שאני קוראת, להלביש את העלילה על רקע שנראה לי, לברוא דמויות שמדברותם אלי. קצת מוזר לי לקרוא את הוראות ההמחזה של מישהו אחר (שהרבה פעמים נראה לי שהדמויות שבמוחי היו עושות את זה אחרת לגמרי...) מפעם לפעם אני קוראת, ולפעמים נשבית בקסמו של מחזה ("פונדק הרוחות" האלמותי של אלתרמן, למשל). צ'כוב הצעיר המציא פה שיטה מצויינת להתפרנס ממה שכתב יפה כל כך - סיפורים קומיים קצרים. הוא כתב את המהתלות האלה כמערכונים בני מערכה אחת - מערכה וחצי לכל היותר. הם הוצגו על במות וחלקם זכו להצלחה רבה. אני מדמיינת את באי התיאטרון הצופים באחת המהתלות האלה - גם נהנים וצוחקים, וגם נשאר להם המון זמן לראות ולהיראות, לשתות משהו... ממש Win-Win לכ-ו-ל-ם.

הומור הוא משהו עם גוון מקומי. יש סוגי הומור שמצליחים לחרוג מהמקום והזמן בו נוצרו, אבל ככלל מה שמצחיק את הרוסים לא בהכרח יצחיק אותנו, ולהפך. חלק מההומור של צ'כוב שרד ומצליח להגיע אל הקורא, אבל לדעתי, הקריאה ב"מחזות" הפעוטים האלה בעיקר מציירת רוסים ממעמד הביניים והאצולה הנמוכה מאותה תקופה. איך הם מתנהגים? איך הם מדברים? מה הכי חשוב להם? ופה היו לי כמה הפתעות:
1. רוב הגברים המתוארים במחזות האלה מדברים בהמון מלים נרדפות ואומרים כמעט כלום. היום לא היו מצמידים תואר "גברי" להתנהגותם כי:
2. יש נימה היסטרית, היפוכונדרית ויבבנית בהתנהגות הדמויות הגבריות.
3. נראה כאילו לא "בון טון" לדבר על ערך כספי - עדיף לדבר על עיקרון. ובכל מקרה שיש ויכוח על משהו בעל ערך כספי, מיד נשלף העיקרון ו"אני לא רוצה משהו שלך, אבל לא מוכן לותר על שלי" וזה - תודו - הוא עניין ממש על זמני.
4. ההומור הוא מין "הומור מצבים", לא ממש מתוחכם. שנים אחר כך, בימי הקולנוע האילם, הוא ייקרא "הומור סלפסטיק".

את הספר תרגם - בהמון חן - אחד רועי חן שעל העטיפה האחורית כתוב שהוא מתרגם, סופר ומחזאי ומשמש כדרמטורג תיאטרון גשר. הוא עידכן את השפה כך שקורא ב 2016 לא יזדקק למילון עם הקריאה, אך הקפיד להשאיר את רוח המאה ה 18 ברוסיה, ולאפשר לקורא להכיר מעט את המנטליות והדגשים בעבודתו של צ'כוב. הוא גם כתב הקדמה מאירת עינים ותמצית על כל אחד מהמחזות.
לפולינה אדמוב היה מגיע קרדיט גדול יותר מכיתוב-מחייב-זכוכית-מגדלת על העטיפה האחורית, על הקולאז' המקסים והגאוני על העטיפה הקדמית, שהעובדה שאתם לא רואים אותה מצערת אותי מאד.

ומה אני אומרת? אתנחתא קצרצרה ומקסימה, הזדמנות להכיר יוצר ענק, שבדרך כלל מתקשר לנו עם שלג עגמומי, אחיות, דובדבנים וכובד ראש. הספר לא "מצחיק עד דמעות" כמו שאומרים קופירייטרים מעתיקנים, אבל הוא קליל, קיצי ומבדר.

13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה לגמד/ה הקטן/ה עלום/ת השם שהוסיף/ה את הכריכה לספר הזה.
לטעמי אחת הכריכות היפות איתן נפגשתי, והיא מוסיפה הרבה לספר. תודה!
yaelhar (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה, צילה!
בספר הזה פוגשים צ'כוב צעיר, כנראה לפני השחפת, לא את הענק שאנחנו מכירים. וכצעיר הוא עלה פה על פטנט - איך להרוויח כסף ממערכונים שחלקם הוא רעיון ותו לא? זה מה שמרתק פה.
צילה (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אין כמו צ'כוב. מסכימה איתך הוא ענק. אהבתי את סקירתך, תודה לך yaelhar.
yaelhar (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
חן חן, לי יניני!
מסכימה איתך. קריאה נועדה להנאה, לא לסבל.
yaelhar (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה, סקאוט!
זה באמת מוסיף פן שונה לצ'כוב. שאלתי אותו בספרייה.
לי יניני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
טעימה מזאנר אחר לא מזיק אף פעם. כתבת נהדר כמו תמיד אבל לא ניראה לי שאקרא כי גם אני לא מאלה שקוראים מחזות
-^^- (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
צ'כוב היקר. זה יהיה תענוג להכיר את הצד הקליל שלו בעוד שאת צידו העגמומי ,הנוקב והמעמיק אני מכירה היטב. תודה על סקירה מקסימה כהרגלך.
ואני בהחלט רוצה את הספר הזה! אפשר לשאול כיצד השגת אותו?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ