הספר הנ"ל נכתב על ידי אריקה מאן שהייתה אישה ברוכת כישרונות ובין השאר הייתה; שחקנית, עיתונאית, מרצה וגם סופרת. בוודאי שהכישרון הספרותי היה חלק ממשפחתה; אחרי-הכל היה אביה תומאס מאן סופר מפורסם מחבר "בית בודנברוק" ו"הר הקסמים" שאף קיבל את פרס נובל... אחיה קלאוס שהיה מאוד קרוב אליה, היה גם הוא סופר מוכשר - קראתי פעם בגרמנית את סיפרו האוטוביוגרפי המרתק "נקודת מפנה".
הספר הנ"ל נכתב על רקע התנגדותה הפוליטית החריפה של אריקה מאן לשלטון הנאצי; כשיצא לאור הייתה כבר מאן עם הוריה ואחיה - כמו אמנים ואנשי רוח רבים – בחיי פליטות, מחוץ לגבולות גרמניה ועסקה באופן מאוד פעיל בתעמולה אנטי-נאצית באמריקה. הספר מתאר על ידי עשרה סיפורים, דמויות שונות שחיות חיי-שיגרה בעיר אופיינית קטנה בגרמניה, בסוף שנות השלושים, תחת השלטון הנאצי. התמונה המתקבלת מהסיפורים היא של חיים במדינה פשיסטית טוטליטרית, שבה לא רק שהאנשים מאבדים בה את זכויות הפרט שלהם והופכים להיות כפופים בכל דבר, למה שהמדינה דורשת מהם, למשל גיוס לעבודה בהחלטה שרירותית של המדינה... ואוי לאותו אדם שסוטה מהדרך כמו למשל אותו כומר שמופיע באחד הסיפורים שסירב לברך את בני-שיחו בברכה הסטנדרטית של "הייל היטלר" ונשלח לכלא... - הסתבר לי על פי הסיפורים משהו שלא ידעתי, שהחיים של מי שלא היה מקורב לשלטון הנאצי, היו חיים של מחסור אפילו בתקופה של לפני-המלחמה!... שסחורות תוצרת-חוץ ומצרכים מסוימים נעלמו מהחנויות. באחד מהם למשל, מבקשת אישה מבנה המלח על אחת האוניות, שיביא עמו בפעם הבאה מאמריקה קפה אמיתי, כי מה שמוכרים בחנויות הוא רק תחליף לקפה... אנחנו שבים ופוגשים חלק מהדמויות בכמה סיפורים כי אחרי-הכל מדובר בעיר קטנה, שבה "כולם מכירים את כולם". לדעתי הושפעה מאן ברעיון כתיבת הספר ממחזהו הידוע של תורנטון וילדר "העיירה שלנו" שהוצג אז בארה"ב.(דרך אגב שמו הראשוני של הספר היה "העיירה הנאצית שלנו"...) הסיפורים דווקא מאוד קריאים! אמנם בתחילה לא-כל-כך אהבתי אותם, חשבתי שהם מוגזמים בכוונה ושמדובר ב"ספרות מגויסת", כי הרי מאן שנאה את הנאצים וכתבה תעמולה נגדם, אבל מאוחר יותר שיניתי את דעתי מאוד לטובה, כשהסתבר לי שכל הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים ודווקא לאור מה שאנו יודעים היום בדיעבד על השלטון הנאצי, אפשר ללמוד מהם רבות... מעניין לדעת שהספר יצא בשנת 1940 עוד לפני שארה"ב נכנסה למלחמה והרבה לפני שנודעו זוועות השואה! אמנם הסבל שעוברים היהודים מוזכר כאן במידה מסוימת, אך הם אינם גיבורי הסיפורים.
כדאי לציין את שהספר מלווה ברישומים יפהפיים של מראות מהעיירה – רישומים שכנראה הופיעו בספר המקורי שיצא לאור בארה"ב... בסיום הספר יש גם מאמר נלווה ומרתק של החוקרת אירמלה פון דר לוהה, שסוקר את חייה של אריקה מאן ואישיותה יוצאת-הדופן... על כל פנים מדובר בספר מיוחד עם היבטים היסטוריים שקראתי אותו בעניין.


















