ביקורת ספרותית על האורות כבים מאת אריקה מאן
ספר מעולה

---

לרגל יום האשה הבינ''ל ולכבוד כל הנשים האמיצות באשר הן.

מאז יום האשה הבינ''ל לפני שנתיים קראתי שלושה ספרים, פרי עטן של שלוש סופרות מרתקות. כל אחת מהן התברכה לא רק בכשרון ספרותי, אלא באישיות מרתקת ובמהלך חיים פתלתל, שלווה בהכרעות אמיצות לא מעטות. השלישית בחבורה היא אריקה מאן, "הבת של" תומאס מאן בכל הקשור לתחום הספרות, אך אין ספק בעיני כי מבחינת אומץ לב פוליטי ונכונות להלחם על ערכים צודקים, תומאס מאן הוא "האבא של" ותו לא.

סנטו, אבי וסדן כתבו סקירות מאירות עיניים על הספר, כך שאוסיף רק את שנראה לי רלבנטי.

על פי אחרית הדבר המרתקת שכתבה אירמלה פון דר לוהה, הספר שייך לז'אנר המכונה "SMALL TOWN LITERATURE", המתאר את החיים בעיר קטנה, במקרה של ספר זה באמצעות סיפורים על האנשים הקטנים ובכלל זה פעילים במפלגה הנאצית. המשותף לכולם הוא שבסופו של דבר, כולם נופלים קורבן למשטר הנאצי.
אריקה מאן, שבחרה לצורך ספר זה 10 סיפורים המבוססים, לדבריה, על מקרים אמיתיים, פותחת את הסיפור בהתנסות של אדם זר עם החיים באותה עיר קטנה. כבר הכתוב מתחת לאיור המעטר את הפרק הראשון מכניס את הקורא לאווירה הרגועה, לכאורה, בעיר: "החיים בעירנו נמשכו. כיכר השוק העתיקה, על בתיה הצבעוניים סביב אנדרטת הפרש, לא השתנתה מאות שנים. לאורח המזדמן הצטיירה לה תמונה של שלווה קסומה". זו מופרת מהר מאד לאחר התקלות של הזר עם שני חיילי אס.אס, שחשבוהו בטעות לגרמני, המשתמט מהחובה להקשיב לנאום הפיהרר. לשאלתו של הזר, לאחר שהחיילים מתנצלים על הזיהוי המוטעה, מה היה קורה אילו היה גרמני, משיב אחד מהם בגילוי לב: "לא מי יודע מה, למעשה. היינו לוקחים אותך למפקדה. יש לנו שם רדיו, והיית מקשיב. ואחר כך היו משחררים אותך תחת אזהרה. אזהרה כזו, מטבעה, איננה נעימה במיוחד. כי אחרי זה, אם קורה הדבר הפעוט ביותר, נניח שמישהו חושד בך ומדווח עליך, זה הסוף שלך. ישר למחנה ריכוז...". הדברים נאמרים בנחת ובשלווה על רקע אותה עיר קסומה....

כאמור, שאר הסיפורים עוסקים בגורלם של אנשים מהשורה, הסובלים, כל אחד בדרכו, כתוצאה מהמדיניות של המשטר, שהיא תערובת של רשעות טהורה וסכלות. המשטר הנאצי מוצג לא רק כתמצית הרוע אלא ככשלון מוחלט. החקלאי שנאלץ למצוא פרנסה בעיר משום שהמשק אינו יכול לפרנס את משפחתו, התעשיין המתאהב במזכירתו שהיא יהודיה למחצה, איש עסקים המושלך לכלא משום שסיפר ברגע של עליצות בדיחות על הפיהרר ועוד. אחד מהסיפורים מתאר את זוועות "ליל הבדולח". כל הדמויות המרכזיות, הופכות בסופו של דבר, לקורבנות המשטר.

הספר נועד לשרת מטרה פוליטית והדבר אכן ניכר בסיפורים, אך לטעמי, אינו פוגע בעניין שהם מעוררים. הוא מצייר תמונה, שאני מתרשם שהיא אמינה, של היבט מסוים של החיים בגרמניה באותה העת. לעניות דעתי, בצד האמפתיה "לאיש הקטן", הספר לא נועד לנקות את הגרמנים מהשורה מאחריות לזוועות שבוצעו על ידי הגרמנים בהובלת אותו משטר.

התרשמתי מאד מההקדמה ומאחרית הדבר כמו גם מההערות מאירות העיניים. מי שירצה עשוי למצוא עניין מיוחד בדברים שאמרה אריקה מאן, במהלך ביקורה בארץ ישראל לעיתונאית דבורה חבס מהעיתון "דבר" אודות הפתרון הרצוי בארץ הקודש.
השורה התחתונה: ספר קריא וסיפורים קולחים. התוספות משלימות את חווית הקריאה. מומלץ מאד.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על האורות כבים