ביקורת ספרותית על מכתבים לטליה מאת דב אינדיג
ספר מעולה

---

עוד לפני שקראתי את הספר הוא גרם לי לתחושת עצב מעיקה, בעקבות התקציר שגילה לי כי דב למעשה נפל בקרב (לא ידעתי את זה לפני!).

ההתכתבות בין דב וטליה נהדרת. חלופת מכתבים מתוקה, כנה אישית ופתוחה. אפשר להסיק ממנה כמה דב היה רחב אופקים, בחור מחונן שרצה להספיק כמה שיותר (כמובן מגלים על כך עוד כשקוראים עליו בחלקו האחרון של הספר, בו מסופר על דב). את אישיותו המשכילה של דב ניתן לראות גם דרך הספרים הרבים שהוא מציין לאורך דבריו (ראו להלן בתגובות לביקורת), המעידים על אישיות משכילה ומלאת רצון ללמוד ולעשות.

דב מעניק תשובות חכמות, מעניינות ורבות-נועם בנושאים השונים, שאמורות להניח גם את דעתו של אדם המחפש תשובות שכליות יותר (כמו שטליה מבקשת "אל תענה: כי ככה כתוב בתורה"). המכתבים למעשה מאפשרים לך להזדהות עם אדם אחד או להעלות קושיות על דבריו ("רגע אבל מה עם..") ואז הכותב השני עונה על טענותיו של זה הראשון ועל הטענות שעולות אצל הקורא. בנוסף, נהנתי מתיאוריו של דב (על הארץ, סיני ועוד...) בעלי הניחוח הספרותי ומהעלאת תחושותיו על הכתב בצורה מקסימה.

יחד עם הסקרנות שלי בדבר זהותה של טליה (=שם בדוי, גם זאת לא ידעתי לפני!), אני כל כך מקנאה בה על שזכתה להכיר מקרוב דמות אצילית, נבונה, מלאת תעצומות ורצון להיטיב, מלאת אהבת התורה והארץ. אדם ציוני אמיתי, מחונן, שרצה להתקדם ללא הרף ולבצע שליחות משמעותית.

היה מרגש לקרוא את דבריו של דב כשכתב על אמונתו, על הארץ הקדושה והחשובה כל כך בשבילו, על צה"ל. על הזכות להיות יהודי, ללמוד תורה בארץ ישראל ולשרת בצבא ההגנה הישראלי, שאותה הוא מזכיר ללא הרף.

ממכתב למכתב התאריכים מתקדמים ואת יודעת שתכף, תכף הכל יגדע.
ההפתעה היא שזה קורה עוד לפני תום הדפים (כמו שציינתי לעיל - לאחר חלופת המכתבים ישנו חלק נוסף).

ואז מגיעים לרגע.
בעמוד הימני מכתבה של טליה, ובעמוד ממול לא רשום "שלום טליה" כרגיל.
דב לא הספיק לענות לה. הופסקו חייו.

ברגע הצובט הזה, עולות דמעות מאליהן. הרבה רגשות מתערבלות להן בפנים.
(טעות לקרוא אותו בשבת.. חשבתי שאם היה זה דב הוא לא היה נותן לזה לקרות).

מה היה אילו...
כמעט וודאי שדב היה אחד מהפעילים החשובים היום, שגדלו אז בתקופה הנפלאה ההיא.

הספר הזה חיזק אותי מאוד בעניין משמעות החיים, אהבת התורה והארץ, אהבת הידע והאחר. אני בטוחה שהוא יגרום לך להעריך את כל אלו, ובנוסף לרצות להתחבר גם עם אנשים שלא בדיוק כמוך (יש מצב שהוא חיבב עלי קיבוצניקים), או לרצות לחזור לתקופה ההיא, האנשים ההם, אנשי ההערכים והיוזמה, האנשים שהקימו כאן את המדינה בשתי ידיים.

עכשיו אני רצה לקרוא את "תיאום כוונות", בסדר כרונולוגי הפוך למעשה.
אחר פרסום ספרו של חיים סבתו, בו מדובר על דב, פורסם ספר זה בעקבות התעניינות בדמותו של הגיבור.


נ.ב
חגי בן ארצי, חברו הטוב של דב ולימים ד"ר, הוא זה שערך את הספר.
(בראיון שנערך לאחר שנים עם "טליה" נשמע שהמציאות הייתה קצת שונה מהכתוב בספר, טליה ודב נפגשו עוד בטרם התכתבו, והמכתב הראשון היה של דב ולא כמו שנראה בספר שטליה היא הראשונה לשלוח. בנוסף, טליה מציינת שהיה עוד מכתב שהושמט מהספר, כנראה בשל הנושאים הרגישים שבו).
בדף הראשון תתפלאו לראות חיריק המעטרת את הגימ"ל שבשמו. ואכן חגי, לא על שם הנביא בתרי-עשר, אלא מלשון "יום החג שלי", שהרי הוא נולד ביום הפועלים (מיותר לציין שהוא היה בעצמו קיבוצניק, למעשה הוא אחיה של שרה נתניהו...).

» ביקורות נוספות של הקוראת
» ביקורות נוספות על מכתבים לטליה