• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

מאת דב אינדיג

הביקורת של הקוראת

תמונה של הקוראת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

מאת דב אינדיג

הביקורת של הקוראת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של הקוראת
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
שנת הוצאה:2001
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
קורנליוס
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 16 שנים

“קיבלתי את הספר לקריאה ממישהי שהכרתי, דתיה, שרבות משיחותינו סבבו סביב הדת, כשאני מייצג את הקו ה"רציונ”

13/30
ביקורות על מכתבים לטליה
הבאה
ליזה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•3 דקות קריאה

עוד לפני שקראתי את הספר הוא גרם לי לתחושת עצב מעיקה, בעקבות התקציר שגילה לי כי דב למעשה נפל בקרב (לא ידעתי את זה לפני!).

ההתכתבות בין דב וטליה נהדרת. חלופת מכתבים מתוקה, כנה אישית ופתוחה. אפשר להסיק ממנה כמה דב היה רחב אופקים, בחור מחונן שרצה להספיק כמה שיותר (כמובן מגלים על כך עוד כשקוראים עליו בחלקו האחרון של הספר, בו מסופר על דב). את אישיותו המשכילה של דב ניתן לראות גם דרך הספרים הרבים שהוא מציין לאורך דבריו (ראו להלן בתגובות לביקורת), המעידים על אישיות משכילה ומלאת רצון ללמוד ולעשות.

דב מעניק תשובות חכמות, מעניינות ורבות-נועם בנושאים השונים, שאמורות להניח גם את דעתו של אדם המחפש תשובות שכליות יותר (כמו שטליה מבקשת "אל תענה: כי ככה כתוב בתורה"). המכתבים למעשה מאפשרים לך להזדהות עם אדם אחד או להעלות קושיות על דבריו ("רגע אבל מה עם..") ואז הכותב השני עונה על טענותיו של זה הראשון ועל הטענות שעולות אצל הקורא. בנוסף, נהנתי מתיאוריו של דב (על הארץ, סיני ועוד...) בעלי הניחוח הספרותי ומהעלאת תחושותיו על הכתב בצורה מקסימה.

יחד עם הסקרנות שלי בדבר זהותה של טליה (=שם בדוי, גם זאת לא ידעתי לפני!), אני כל כך מקנאה בה על שזכתה להכיר מקרוב דמות אצילית, נבונה, מלאת תעצומות ורצון להיטיב, מלאת אהבת התורה והארץ. אדם ציוני אמיתי, מחונן, שרצה להתקדם ללא הרף ולבצע שליחות משמעותית.

היה מרגש לקרוא את דבריו של דב כשכתב על אמונתו, על הארץ הקדושה והחשובה כל כך בשבילו, על צה"ל. על הזכות להיות יהודי, ללמוד תורה בארץ ישראל ולשרת בצבא ההגנה הישראלי, שאותה הוא מזכיר ללא הרף.

ממכתב למכתב התאריכים מתקדמים ואת יודעת שתכף, תכף הכל יגדע.
ההפתעה היא שזה קורה עוד לפני תום הדפים (כמו שציינתי לעיל - לאחר חלופת המכתבים ישנו חלק נוסף).

ואז מגיעים לרגע.
בעמוד הימני מכתבה של טליה, ובעמוד ממול לא רשום "שלום טליה" כרגיל.
דב לא הספיק לענות לה. הופסקו חייו.

ברגע הצובט הזה, עולות דמעות מאליהן. הרבה רגשות מתערבלות להן בפנים.
(טעות לקרוא אותו בשבת.. חשבתי שאם היה זה דב הוא לא היה נותן לזה לקרות).

מה היה אילו...
כמעט וודאי שדב היה אחד מהפעילים החשובים היום, שגדלו אז בתקופה הנפלאה ההיא.

הספר הזה חיזק אותי מאוד בעניין משמעות החיים, אהבת התורה והארץ, אהבת הידע והאחר. אני בטוחה שהוא יגרום לך להעריך את כל אלו, ובנוסף לרצות להתחבר גם עם אנשים שלא בדיוק כמוך (יש מצב שהוא חיבב עלי קיבוצניקים), או לרצות לחזור לתקופה ההיא, האנשים ההם, אנשי ההערכים והיוזמה, האנשים שהקימו כאן את המדינה בשתי ידיים.

עכשיו אני רצה לקרוא את "תיאום כוונות", בסדר כרונולוגי הפוך למעשה.
אחר פרסום ספרו של חיים סבתו, בו מדובר על דב, פורסם ספר זה בעקבות התעניינות בדמותו של הגיבור.


נ.ב
חגי בן ארצי, חברו הטוב של דב ולימים ד"ר, הוא זה שערך את הספר.
(בראיון שנערך לאחר שנים עם "טליה" נשמע שהמציאות הייתה קצת שונה מהכתוב בספר, טליה ודב נפגשו עוד בטרם התכתבו, והמכתב הראשון היה של דב ולא כמו שנראה בספר שטליה היא הראשונה לשלוח. בנוסף, טליה מציינת שהיה עוד מכתב שהושמט מהספר, כנראה בשל הנושאים הרגישים שבו).
בדף הראשון תתפלאו לראות חיריק המעטרת את הגימ"ל שבשמו. ואכן חגי, לא על שם הנביא בתרי-עשר, אלא מלשון "יום החג שלי", שהרי הוא נולד ביום הפועלים (מיותר לציין שהוא היה בעצמו קיבוצניק, למעשה הוא אחיה של שרה נתניהו...).

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של אַסְיָה
אַסְיָה
תמונה של אברהם
אברהם
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
תמונה של מושמוש
מושמוש
תמונה של חיים
חיים
תמונה של אתל
אתל
9קוראים|גיל ממוצע57|33%נשים

על המבקרת

תמונה של הקוראת

הקוראת

ותיקה
חברה מזה 11 שנים
75 ביקורות•405 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של הקוראת
הקוראת
ותיקה
חברה באתר מזה 11 שנים
ביקורות75
לייקים שקיבלה405
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית32ספרות מתורגמת16מתח ריגול והרפתקאות4

דיון על הביקורת

7 תגובות
אברהם
אברהם•לפני 5 שנים

בהחלט, מרגש.

"תיאום כוונות" הוא ספר מרגש ובעיקר ערכים על חברוּת. כן, דוב מוזכר בו הרבה, במהלך הסיפור מלמד אותנו המחבר (הרב חיים סבתו) כמה פרקים מאלפים "בהלכות רעות, עבודת צוות, ואהבת הזולת". לא ארחיב יתר על המידה כדי לא לפגוע בהלך מחשבתך בעת הקריאה.
רץ
רץ•לפני 5 שנים

מרגש - הסיפור על התכתבות בין שני אנשים צערים שנגדעה, מפתיע העומק התרבותי של ההתכתבות כפי שאת מציינת ברשימת הספרים הנזכרים במכתבים.

אהבתי גם את העובדה שמדובר בצעיר דתי הקושר בין משמעות החיים , אהבת התורה והארץ, למרות שעולמי שונה לחלוטין. ולבסוף תיאום כוונות הוא ספר מרגש.
ה
הקוראת•לפני 5 שנים
רשימת הספרים המוזכרים במכתבים (תורני וכללי, לפי הסדר שהופיעו): אשנב לפסיכולוגיה חברתית מכתב מאליהו עלי שור ד"ר זיוואגו מלחמות החשמונאים/דובנוב במאבק הדורות/דינור אמנות האהבה/פרום לשאלת הגמול במקרא/הרב יעקובסון קהלת מורה נבוכים איוב משלי הכוזרי (וגם שיחות הרב צבי יהודה על הכוזרי) אנציקלופדיה של הדתות/אופקים מבחר מתוך הכוזרי/הרב סרנה בשבילי אמונת ישראל/ייבין אגף הסרטן מסכת אבות מול הר סיני/מוהר קול דודי דופק/הרב סולובייצ'יק קדמוניות היהודים/יוסף בן מתיתיהו ישראל בגולה/דינור יחוד ויעוד/בן גוריון המתמיד/ביאליק דמוגרפיה יהודית - מאמר מאת פרופ' סרג'יו דה-לה פרגולה מדרש תהילים קול התור/ר' ישראל משקלוב היהדות והאבולוציה/קורמן עולמי/אינשטיין מסדר הלוחמים/חיים חפר שערים אל היהדות/בנימין אפרתי חורב/הרש"ר הירש חוק לישראל ומוזכרת גם איין ראנד
ה
הקוראת•לפני 5 שנים

לגמרי צריך הלך רוח. כל דבר בעיתו.

לאחרונה גם צפיתי בסדרה "עוד נפגש", שמתקשרת לספר הזה במטרה העיקרית של הקמת גשר בין לבבות, כאלה שמחוברים למוחות שאינם מסכימים זה עם זה. בסוף הלב, זהה אצל כולנו.
מושמוש
מושמוש•לפני 5 שנים

תודה רבה

כואב כמה אובדן.
אתל
אתל•לפני 5 שנים
מאוד מזדהה עם התחושות שהעלית והעצב שעוטף כאשר מגיעים לסוף הספר. גם אני עדיין לא קראתי את תיאום כוונות. מחכה להלך הרוח המתאים :)
מורי
מורי•לפני 5 שנים

נשמע טוב.

7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של הקוראת

שני ירחים

שני ירחים

שרון קריץ'

ספר נוער מצחיק וקליל אבל:
1. מצטייר שם שהבחור נוגע בה בלא רשותה וזה פחות 2026
2. מצטייר שם שילדה בת 13 יכולה לנהוג לבד בכבישים מסוכנים
3. המורה לסרות קורא את היומנים האישיים שביקש מהתלמידים לכתוב - אמנם קורא אותם בעילום שם אבל עדיין כולם מבינים מי כתב.. נראלי קצת מוזר ולא מכבד - ושוב, מה הנוער שקורא את זה אמור להבין?

לפני חודש•
★★★★★
•הקוראת
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

סיימתי את "אולי כדאי לך לדבר עם מישהו" וממש ציפיתי להתחיל את "המטופלת השקטה". התחלתי לקרוא אותו בחצות לילה וסיימתי לקראת 5 בבוקר בלי יכולת להפסיק.
בניגוד לראשון, כאן מדובר במותחן פסיכולוגי-בלשי, קולח ומלא טריגרים.
בשניהם יש פסיכולוגים, אם כי בספר הראשון היא רכה ומרפאת, ואילו בספר השני - המטופלת השקטה - עם כמה שהספר מותח הוא גם הופך להיות יותר משוגע.
מדובר שוב, כמובן, בריטים פסיכופטיים.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•הקוראת
אבדות

אבדות

מיכאל שיינפלד

הרעיון של הספר ממש טוב, רק שהביצוע קצת חובבני ומוריד את הרמה של הספר לפרוזה-עשרה. הסיפור די צפוי. היה אפשר אולי לכתוב ביותר תחכום. סה"כ ספר יפה אך קצת איטי.

לפני שנה•
★★★★★
•הקוראת
נוהל ויזתא

נוהל ויזתא

אריה אלדד

ספר נחמד שמעניק הצצה הומוריסטית על התנהלות השלטון. כתוב בצורה זורמת ולעיתים מצחיקה, אך יש מקומות שהרגשתי שהכותב קצת מזלזל באינטליגנציה של הקורא. אגב, ספר יחסית נקי (בלי תיאורים גסים).

לפני שנתיים•
★★★★★
•הקוראת
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

לא הבנתי על מה ההתלהבות.
סיפור ישן על אשה שמוצאת את עצמאותה, כן אולי מה שמיוחד בו הוא הפמניזם המוקדם.
כל השאר, נחמד ולא יותר. הכתיבה לא מיוחדת מאוד, העלילה אמנם הרפתקנית אך קצרצרה. ספר חצי מתוק חצי משעמם.
שלא נדבר על ההשתפכות של הוצאת זיקית, זה אכן ספר טוב כספר ראשון שההוצאה מפיקה אבל ההקדמה וכל המסביב קצת יותר מדי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•הקוראת
קופסה שחורה (עם עובד, 1987)

קופסה שחורה (עם עובד, 1987)

עמוס עוז

הספר כולו הוא מכתבים בין העשיר הגרוש לבין אשתו לשעבר, בנם ובעלה, כשכל אלה גם מתכתבים עם עורך דינו של העשיר הגרוש.

הרעיון טוב ועם פוטניצאל. אני אומרת 'עם פוטניצאל' כי הסוף איכשהו מתפספס.
הכתיבה מעולה (אם כי לעיתים דילגתי על מלל תיאורי. טעויות הכתיב של הילד פשוט מצחיקות זה גאוני).
סהכ ספר בסדר, לא הייתי ממליצה עליו מראש אבל גם לא לגמרי משעמם.

לפני שנתיים•
★★★★★
•הקוראת
אפקט רוזי

אפקט רוזי

גרהם סימסיון

ספר ההמשך של פרויקט רוזי. אחרי שיש אשה - מצפים לילד!
הספר כתוב בצורה קלילה ומהנה, מותח ומעשיר בידע. דון כהרגלו עם ה'נאיביות' שגורמת. להכל להיות מורכב יותר..

לפני שנתיים•
★★★★★
•הקוראת
הביתה

הביתה

אסף ענברי

ברעיון, הספר הזה היה אמור להיות מאוד משעמם. הוא פשוט מלא היסטוריה, מנוער ציוני בברית המועצות עד פטירתו כאן בישראל בקיבוץ שהקים.
אבל (!) איכשהו ענברי הופך את ההיסטוריה הזאת למעניינת. לא בגלל מתח, סתם כך כי הכתיבה זורמת.
מרתק לקרוא על מקימי המדינה, בספר הזה ספציפית מקימי קיבוץ אפיקים. על הרצון העז, הנחישות, עבודה הכפיים, חביבות סמכותית, פגישות עם מנהיגים ופרטים קטנים מחיי היומיום בקיבוץ.

לפני שנתיים•
★★★★★
•הקוראת
אנה פרנק-יומן [כריכה רכה]

אנה פרנק-יומן [כריכה רכה]

אנה פראנק

טוב, סליחה מראש אבל - איזו גברת!

חופש גדול, קיץ. אנשים יוצאים לטייל. אני טסה להולנד ומחליטה שזו הזדמנות טובה לקרוא את היומן של אנה, לפני ביקור בבית אנה פרנק באמסטרדם.

הופתעתי מאוד!
לא ציפיתי ליומן כל כך חשוף וסוער, לבגרות מדהימה של נערה בת 14, לתבונה הרבה שיש לה ויכולות הכתיבה הנהדרות שלה.

לראשונה נחשפתי לסיפור של משפחת פרנק (שנשמעת כל כך מקסימה, בייחוד האבא מלא החמלה). לאחר קריאת היומן מובן למה צנזרו חלק ממנו, אבל זה נהדר לקרוא משהו כל כך כן ואמיתי. אנה יודעת שלפעמים היא הגזימה וכתבה ביומן דברים לא נעימים בשעות קשות, היא יודעת לנתח את המצב ואת עצמה, היא ערנית לתהליכים.
מדהים לקרוא אותה לאורך הזמן ולשים לב עד כמה היא התבגרה בשנים הללו. לקראת סוף היומן היא עורכת חשבון נפש, וזה מצמרר לחשוב על כך.

אנה החליטה לכתוב יומן בשל הבדידות שהיא הרגישה, עוד לפני שנכנסו לדירת המסתור! ולמרות שהיו לה הרבה "מעריצים"!
אהבתי במיוחד את ההתבטאויות של אנה לגבי הטבע, כמה שהוא עזר לה ברגעים קשים. אהבתי לקרוא את דעותיה לגבי נושאים שונים.
אנה, הלוואי והיינו זוכים להכיר אותך יותר. הלוואי וחייך ופרי יצירתך לא היו נגדעים כך באכזריות. אני מצטערת שהיית צריכה לעבור את זה.
#לעולםלאעוד

לפני שנתיים•
★★★★★
•הקוראת

ביקורות נוספות על "מכתבים לטליה"

מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

השאלות הכי מעצבנות הן אלו שאין לנו תשובה עליהן. עבורי, המקום הראשון ברשימת השאלות המעצבנות שמור לאחת והיחידה -
"את דתיה?"

יש לי כל כל הרבה תשובות, אף לא אחת מספקת. אני יצור כלאיים. אני לא מרגישה חלק מהעולם החילוני, אבל בה במידה אני לא מרגישה חלק מהעולם הדתי. אני אפילו לא בטוחה איפה עובר הגבול ובמה כל עולם מאופיין. גבולות הגזרה הללו, שאנשים כל כך בטוחים בהם, בעיני הם כמעט שקופים. את הזרמים ה"קיצוניים" לפחות אני אמורה לזהות, אבל מה שנחשב קיצוני בעיניי לא נחשב כך בעיני אחרים.
במילים אחרות - אני תקועה.

אז אחרי שלמדתי כמה וכמה קורסים מתמטיים באוניברסיטה - אלגברה לינארית, חדו"א 1, חדו"א 2, מד"ר, מד"ח ושלל שמות שעושים בחילה, הגעתי סוף סוף למסקנה המתבקשת:
דתיה + חילונית = מסורתית.
היי, מסורתית! יש לכם תבנית בשבילי! איזה כיף לכם.
(רגע, אבל את שומרת נגיעה, אז זה קצת יותר ממסורתית, לא? אבל את לא הולכת לבית כנסת בכלל, אז אולי זה מתקזז? אז מה את, בעצם?)

בספר "מכתבים לטליה", לפחות, אין את ההתלבטויות הללו. שני הצדדים - דב וטליה - בטוחים בעצמם ובהשקפתם, במידת האפשר, אם כי לרוב דב נחרץ יותר מטליה.
והכי נפלא - הם מדברים על זה.
אני קוראת עליהם, שני אנשים מגובשים, ומתה מקנאה. מתי אני אתגבש? מתי תהיה לי זהות מוחלטת? והאם אהיה מסוגלת לדבר עליה באותה פתיחות, בחוסר חשש שישפטו אותי, כמו בשיחותיהם של דב וטליה?

דב מייצג את הצד ה"דתי", אבל הוא חריג אפילו בנוף שלו. הוא חי חיים של מחשבה. הוא קורא ספרי הגות, חינוך ופילוסופיה ומאמרים מבית ומחוץ, ומבסס עליהם את דעותיו. יש לו חזון של מחנך בנשמה, ונפשו היא נפש של משורר. הביטחון שלו בצדקת דרכו גורם לו לעיתים להתבטא בנחרצות יתר, למעוד למילים מתגוננות או מזלזלות בצד החילוני, אבל טליה לא נשארת חייבת, ומעירה לו על זה.
בתעוזה - וזה לחלוטין דורש תעוזה - טליה בוחרת לשמור על קשר עם אדם שונה בתכלית ממנה, לדבר איתו, לשאול ולענות, להעיר כשהוא מעצבן ולהחמיא כשהוא "כותב שירה". יש שיגידו שהיא פחות דומיננטית בספר לעומת דב, אבל אדרבא - בזכותה החיבור הזה מתאפשר. היא לא חוששת להזמין אותו לבית הספר שלה ולהראות לחבריה שבצד השני יש בן אדם, והיא יודעת לומר "אני לא מסכימה" כשזה נחוץ לטעמה.

במבט של מתבונן מהצד, שניהם משתנים בסוף. אף אחד מהם לא "עובר צד" (אם בכלל יש "צדדים"), אבל הם נעשים פתוחים יותר, קשובים יותר, ואולי זה בעצם כל הסיפור.
כהערת אגב, אוסיף ואומר כי במכתבים של דב לטליה ושל טליה לדב יש הרבה פסיקים. בהתחלה זה מציק בעין, אבל אחר כך זה איכשהו מסתדר. למעשה ריבוי הפסיקים מעניק נפח לטון המהורהר הזה של הספר, כאילו אומר - "רגע, הפסקה, תקשיבו. תעכלו את מה שכתבתי." וזה עובד.

אם אי פעם אגבש את זהותי לכדי תבנית מוגדרת, לפחות עבור עצמי, זה יהיה (גם) בזכות הספר הזה.

לפני 7 שנים•אתל
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

מכתבים לטליה.
שלושה גילויים נאותים ילוו את סקירתי זו לספר הוותיק (2005) שנכתב על שנות 1972-4. מלא בתובנות, ועטוף בעטיפה שאורזת מוצר וינטג' זה.
הראשון - קראתי אותו לראשונה פחות או יותר כשיצא לאור. מחבר לא מוכר, איכשהו הגעתי אליו (אין לי הזיכרון איך) התחברתי אליו ואל שני גיבוריו (דב וטליה) מאוד והזדהתי עם טליה. זכור לי כטוב, ומאז נח ונשכח לו על אחד ממדפי הספרים שלי.
ולפני שאפנה אל הקצת עליו ומדוע הוא טוב בעיניי מגיע הגילוי השני - אני מורה. בתיכון. אמנם תחום הידע שאני מלמדת הוא כימיה, ושם נכון שיתמקד רוב עיסוקי: ריכוז המגמה והכנה לבגרות; רכילות עם התלמידים בהפסקה; התמודדות עם ההתבגרות על פצעיה ויופיה שצומחת מול עיניי; התמודדות עם מעגל ההוראה (היחס למורים שנובע מרמתם הנמוכה, שנובע מהדרישות הנמוכות, שנובע מחוסר ההערכה .etc נושא כאוב, עצוב, המתאים לדיון אחר, אבל בהיותי גם דוקטורנטית שמלמדת גם במכון ויצמן – אז, אתמודד גם עם הרגש הזה, בלה בלה בלה) וקונפליקט עצמי - האהבה שלי לתלמידים ולהוראה אל מול ההחלטה מלמעלה להסיר תכנים מתכנית הלימודים. החלטה שמכעיסה ומוציאה אותי מדעתי (אמנם בכימיה אף אחד לא נגע, טוב, מה הם מבינים :) אלא שאני גם מחנכת כיתה), והחליט ההזוי מלמעלה שהחליט שלא כל תלמיד חייב ללמוד בכל שנה משנות התיכון גם היסטוריה, גם ספרות, גם אזרחות – אפשר להסתפק ברוטציה ושכל אחד מהתחומים יתכנס לשנה אחת. מספיק שזה ילמד אזרחות, זו תלמד היסטוריה, והוא ילמד ספרות. נורא. אז כן, לכאן נכנס דב אינדיג עם "מכתבים לטליה" שמשתלב בכיתת החינוך שלי, ולכן ובגלל שז'יל המורה החמוד לספרות שמשתתף גם הוא ברגעי הרכילות עם התלמידים בהפסקה והוא מלא במוטיבציה, מקבל רק שליש מן התלמידים להכניס בהם תורתו. אז מה עושה המרשעת-מחנכת (ביחד עם קופיפה החמוד) נכון - מחטף! מתכנסת לקריאה חוזרת של "מכתבים לטליה" ואחרי ריענון הזיכרון מורה לתלמידיה (או מפילה עליהם) – משימת חובה - לקרוא אותו (או את 'גדר חיה' של דורית רביניאן, מן הסיבות הדומות) בימי חגי תשרי הבאים עלינו לבשורות טובות – בתקוה ואמן! ולכתוב לעצמם ואחר להגיש למורתם דף: תובנות / מסרים / מחשבות / פירוק או ניתוח הדמויות / כניסת משחק לתוך אחת הדמויות וניתוח התנהלותה / או משפט מדומיין לשני גיבורי הסיפור (דב וטליה ואפשר גם לשלב את חגי ומיה שמככבים ברקע) ולבטיהם, שיחותיהם והחלטותיהם. ולאחר תום ימי חגי תשרי נקיים שיחה פתוחה ועמוקה על תכני הספרים. אולי השיחה תתפתח לוויכוח ואולי נקיים תרגיל בהקשבה לאחר. ונדבר סטיגמות. אם ירצו אולי נקיים גם משפט מבויים או משהו כזה. רק שיקראו ויחשבו ויכתבו ויתבנו תובנות. ויבינו הבנות. וינתחו מחשבות. (והם עוד לא יודעים שמצפים להם עוד ספרי קריאת חובה שילוו במשימות בהמשך השנה (ובהזדמנות חגיגית (תרתי-משמע) זו יחשבו גם על – קונפליקטים.
ויתחברו אל מצבנו החברתי במדינה כחברה. שוני ודמיון בין אנשים מרקעים שונים. על השונה שאולי הוא בעצם כל כך דומה. על קבלת החושב אחרת או נוהג אחרת. האחר. קשב. אחדות. סטיגמה. ימין שמאל אחורה קדימה. דתי-חילוני. ספר ומרכז. ועוד.
ולמה "מכתבים לטליה" ישאלו אלו שישאלו, או מה בדבר איזו מילה על הספר? או.קיי זהו רומן מכתבים המתחיל לו במקרה וממשיך בכוונה מלאה. גיבוריו הם שני חבר'ס בגילאי העשרה דב (כעשרים) טליה משהו כמו שש-עשרה בתחילתו: טליה, מספרת הסיפור (שזה קצת מוזר אגב, מפני שהספר נכתב על ידי דב והוא למעשה מדבר את טליה) נערה קיבוצניקית מהצפון, חינוך קיבוצי של פעם, והשומר הצעיר, והרבה אידאולוגיה והמון ערכים. ואהבת הארץ. ודב, בחור בישיבת הסדר. עירוני מהמרכז, מבית וחינוך דתי, ישיבה תיכונית, ובני עקיבא, והרבה אידאולוגיה והמון ערכים. ואהבת הארץ. והם לומדים להקשיב, ולשוחח, ולדבר ולהכיר, ומתבגרים במקביל, ומתכוננים לגיוס לצבא. ולומדים גם שאפשר לאהוב את האחר השונה וכה דומה. והחששות מהאחר והסקרנות וההבנה שהדימיון הרבה יותר דומה משונה הכול בשיחות עומק כתובות. ונשאלות שאלות (תחבורה ציבורית בשבת כן או לא, דוגמה קטנה ומהשטחיות שבהן) ונכתבות תובנות של כל אחד מבית ערכיו ולעתים משכנעים ולעתים משתכנעים. ומגיע הגיוס, וכל אחד בדרכו. חלק אחרון – עמוס משרת בסיני וטליה לקראת ש"ש שבין תיכון לגיוס. ומגיע יום הכיפורים 1973 וקורה מה שקורה. אז, כן. ספר מעולה. נכון ואקטואלי מתמיד. גם עכשיו.
שיהיו בשורות טובות בימי חגי תשרי אלו ולקראת השביעי באוקטובר. אמן ואמן. אה, כן, כמעט נשכח, גילוי נאות שלישי – אני כל כך לא מתחברת לחגי תשרי, ועוד יותר לחופשים שהם מביאים איתם. אוהבת לגלוש לשגרת שנת לימודים חלקה בלי הפרעות של דבש, תרועה, שברים וערבה.
ואם השביעיסטים שלי רוצים חופש - סבבה. שיהנו ולצד זה גם יקראו, ויחשבו, ויתבנו תובנות ושוחררו עליהן ויכתבו. ובהזדמנות זו אגלה גם איך הם עם סיפור שכתוב וינטג' כזה.
וגילוי נאות אקסטרה (או נ.ב. ברוח מכתבי התקופה המדוברת) לקוראים עד הסוף - מאז ומתמיד ולאחרונה יותר מתמיד אני בעד הוספת שיעורים שיוסיפו תכני ידע בתחום ה"יהדות", בבתי הספר הממלכתיים. לא מספיק (כמו שלמדה טליה וכמו שלומדים עד היום ללמוד שיעורי תנ"ך, ללא תוספת מרחיבה ומעמיקה ומוסיפה. לא ייתכן שתלמיד חילוני בוגר תיכון ובעל תעודת בגרות מפוארת לא ידע לפתוח דף גמרא ולקרוא בו או לא יכיר יותר לעומק את ארון הספרים היהודי. חוסר בידע = בורות.
זהו סיפור אמיתי שהושלם לאחר נפילתו של דב אינדיג בסיני במלחמת יום הכיפורים ע"י חברו חגי בן ארצי שמהווה דמות משנית בספר.
יאללה שתהיה שנה טובה.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•מיקה
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

רגע לפני שהאדמה רעדה

לקראת כל יום כיפור, אני משתדל לקרוא ספר העוסק במלחמה שעדיין מרחפת מעליינו כמו צל שחור. לעתים זה זיכרונות לוחמים, כמו רומן של שריונר ששרד, ונשאר לספר על רגעי האימה ההם. כך קראתי לפני שנים, את הספר תאום כוונות של חיים סבתו, המספר על פלוגת הסדר שנטלה חלק בקרבות הבלימה ברמת הגולן. אחד מחלקיו המטלטלים של הספר, הוא תיאור רגשות האשם של חיים, על חברו – החברותא (בן זוגו ללמודים בישיבת ההסדר), דב אינדיג, וגם חברו בצוות הטנק. בבלגן שהתרחש במלחמה, בה טנקים נפגעו וחברי הצוות שנותרו הצטרפו לצוותים מאולתרים והמשיכו במלחמה, חיים, אבד קשר עם דב, וכלל לא ידע מה עלה בגורלו.

עד היום אני שומע את קול הכרוז הקורא בסרט תאום כוונות, זקוקים לנהג ותותחן, וחייל עייף השקוע בעצב ובהלם (חיים), קם ממקומו שפוף ועייף ומצטרף לצוות החדש והמאולתר שאת לוחמיו הוא אינו מכיר.

במקרה, ואולי לא במקרה, מצאתי בספריית השכונה, את הספר מכתבים לטליה, אותם שלח לה, דב אינידיג, חברו של חיים סבתו, שלא שרד את הבלימה. סבתו כתב על המלחמה, ועל אובדן חברו, כתיבה שעוררה בי סקרנות גדולה להכיר את הקול החסר, קול אחר לחלוטין, שלא עוסק במלחמה ההיא, אלא בהתחבטות של בחור צעיר, דתי וערכי, על החיים, וחלומותיו אותם הוא צייר לעצמו, חיים שהושתתו על ערכים ונתינה לזולת.

הספר הזה הוא חלופת מכתבים, בין טליה (שם בידוי) קיבוצניקית מהצפון, לבין דב, צעיר שהיה עילוי, שלמד בישיבת הסדר, והאמין שייעודו בחיים לעשות טוב לחברה, ולצורך כך הוא חשב להיות מחנך, גישה דידקטית, ערכית וחינוכית העולה ממכתביו.

חליפת המכתבים בין טליה לדב, היא כמו גשר על מים סוערים, בין שני עולמות שהמפגש ביניהם על פניו נראה בלתי אפשרי. אך טליה וגם דב, כותבים בפתיחות, מקשבים איש לרעהו, ולעתים מקשים בשאלות לא קלות, מדוע כהן וגורשה לא יכולים להינשא בארץ ישראל שואלת טליה, או כמו השאלה מהו בסיס כוחו המוסרי של עם ישראל, האם חזון המוסרי אוניברסלי העולה מדברי הנביאים, או מצוות ישוב ארץ ישראל, שהיא ייחודית לעם ישראל, כפי שמאמין בה דב, והיא ביטוי לרוחות שהחלו לנשב בקרב בני ישיבות הציונות הדתית. מה היעוד של הציונות החילונית בארץ ישראל, תוהה דב ומשתף במחשבותיו את טליה, האם רק יצירת בית בטוח ליהודים?

צריך לקרוא את הספר הזה, הגורם לנו להעריץ את דב וטליה על רגישותם והדעתנות שלהם, אך לא פעם הופתעתי מגישת דב, לחזון ימות המשיח ואחרית הימים בהקשר של ארץ ישראל. היום ברור שהספר הזה מבטא את ניצני ההתנגשות בין הציונות הדתית לציונות החילונית.

הגדולה של הספר הזה, הוא בקיום דיאלוג רגיש ואנושי, על ידי אנשים כל כך שונים, דיאלוג שגרם לדב להקשיב ולטליה להבין שיהדות, היא לא רק דת אלא, התשתית התרבותית והרעיונית של הציונות, אך באיזה אופן להפנים אותה לתוך הערכים היום יומיים, מעלה טליה תהייה.

טליה, גם מבקרת את גישת הקיבוצים, את הסתגרותם החברתית, ובכך היא חוששת שהם לא יותר טובים מהחרדים.

לקראת סוף הספר, מעלה דב חששות למלחמה העומדת בפתח. על חששות אלה, עונה לו טליה, בתחינה שלא תהיה מלחמה, ויחד עם זאת היא מאחלת לעצמה לשנה החדשה, שתוכל להיפתח לדברים אחרים וחדשים, ללמוד מאנשים אחרים, איחול כל כך יפה ורלוונטי לימים אלה.

טליה שולחת לדב, את מכתבה האחרון, ב-5/10, מכתב שלא זכה למענה.

הספר הזה מרגש, בעצב התהומי הקיים בו על צעיר ששילם בחייו על המלחמה ההיא, אך גם על ההחמצה, שהשיח שהתקיים בין שני אנשים צעירים בו קיים רצון למציאת מכנה משותף נקטע. שיח שלא נערך ברצינות בחברה הישראלית, שיח שהעדרו, הוא אחת מהסיבות למשבר החברתי והפוליטי בחברה הישראלית הנוכחית. אולי הספר הצנוע הזה, שהוא ביטוי למשאלה שנקטעה, או סוג של קריאה רלוונטית, בכדי לקיים את השיח הזה, במטרה לאחות ולרפא את השברים הקיימים בחברה הישראלית.

נאחל לעצמנו לשנה החדשה וליום כיפור, ברכה ברוח הספר הזה, שנתרפא, נתאושש ונתחיל שוב, בכדי להתחדש ולתקן את מה שנישבר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•רץ
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

אוי, כמה דחיתי את הקריאה של הספר הזה...
מדובר באחד מסיפורי ההתכתבויות הכי שבירים, נוגעים ללב וישראלים שיש. אין דבר שלא הרגשתי בעת קריאת הספר:
עצבות מהידיעה המרה, תקווה שאולי דברים יקרו אחרת, התרגשות מפגישותיהן ומילותיהן הכנות של הדמויות, התאהבות בקווי נפשן ואופיין המיוחד...
דב אינדיג, בחור ישיבה צעיר, מקבל מכתב מטליה, בת קיבוץ אשר מסוקרנת לשמוע על היהדות. דב המסור עונה לה, ומלהטט בין החגים, השבתות, לימודי התורה ולאחר מכן גם השירות הצבאי. הוא משתדל לענות לה על תהיותיה, להרגיעה כאשר היא חוששת כי חדרה עמוק מדי עם שאלותיה הישירות.
מצידה, טליה מספרת לו על העולם החילוני, וחושפת תובנות עמוקות עלינו. עלינו כעם, דתיים וחילונים, נשים וגברים כאחד.
הקשר שנוצר ביניהם הוא קשר ייחודי, שאני מאחלת לכל אדם ואדם לחוות בחייו. בימים כה קשים, כשאנחנו חיים בתוך מחלוקות בלתי פוסקות על שאלות של דת ומדינה, הייתי ממליצה לכל אדם ואדם במדינה זו לקרוא את הספר הזה. זהו ספר משנה חיים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•Steph
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

אהבתי את הספר "מכתבים לטליה". זה הרגיש צלילה למחוזות אחרים. מחוזות שלא הכרתי. הספר מאגד בתוכו תיעוד של מכתבים שהוחלפו בשנות ה70 בין טליה (שם בדוי), נערה חילוניה מהקיבוץ ודב אינדיג ז"ל, לוחם דתי שנפל במלחמת יום כיפור. בספר היתה עלילה, אבל היא הייתה מזערתי והיא היתה החלק התפל. להרגשתי העיקר של סביב ויכוחים על דת, שיחות פילוסופיות עמוקות ופערים חברתיים בין המגזר הדתי לבין המגזר החילוני. הספר היה כתוב בצורה כל כך כנה ואמתית שהתפעלתי. נוסף לכך, גילתי שאני מתרשמת מהנימוקים שלו על למה להיות אדם דתי. הרגיש שהוא מבין ובקיא ביהדות ולא מאמין אמונה עיוורת. היה בספר משהו קסום, משהו שאבד מהעולם. התכתבות דרך מכתבים. חלק בי היה רוצה לחזור לתקופה הזו, בלי שהייתי חלק ממנה, בגלל היותי צעירה. להתכתב דרך מכתבים נשמעת לי כמו חוויה שאני מצטערת שלא חוויתי. הרגשתי שאני ממש הייתי רוצה שיהיה לי חבר לעט. דיברתי מקודם שבספר היו ויכוחים סביב דת אוני רוצה לומר לכם שגילתי הרבה דברים על האמונה ועל הדת היהודית שלא ידעתי. בקיצור ממליצה בחום.

לפני שנתיים•
★★★★★
•גאולה
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

הספר המיוחד הזה, בנוסף לכל התובנות הנפלאות שנלמדות ממנו, מעלה תפילה שהלוואי וגם בעידן שלנו, בעל הנתק החד והקשה בין חלקי העם ייתכן שיח כה מכובד, נעים, מחכים ופתוח כמו שהתאפשר לפני פחות מחמישים שנה... יש סיכוי כזה?

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ירושלמית:)
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

בע"ה
"וכך בניתי גשר. בנוי ממילים ומשפטים, נשען על אמון וכנות ופתיחות, מעביר רעיונות ומחשבות; בניתי גשר, גשר לליבך."
אפתח במספר מילים על הספר עצמו - הוא מתאר התכתבות בין נערה חילונית מקיבוץ לבין בחור ישיבת הסדר, שנספה במלחמת יום הכיפורים. עניינם העיקרי של המכתבים הוא שאלות וקושיות שהיו לנערה - "טליה" - לגבי היהדות, שעליהן ניסה דוב לענות; אך פעמים רבות הם מחליפים חוויות ושאלות גם ללא דיון סדור. הספר מעניין ונוגע ללב, ומתיימר להציג את התכתובת המקורית והמלאה שלהם; ועל כך תיסוב הביקורת הזאת.
קראתי ראיון שנערך עם "טליה", שעודנה שומרת על עילום שמה; ומצאתי סתירות משמעותיות בינו לבין הספר - הן בתיאור האירועים, והן בפרשנות שלהם.
למדנים לא אוהבים מחלוקות במציאות. הן יוצרות תחושה לא נעימה בבטן, כיוון שאחד מהצדדים חייב לטעות - ויתרה מזאת, הרבה פעמים קשה להכריע בהן. זו אותה התחושה גם כאן: האם ייתכן שמוציאי הספר (משפחתו וחבריו של דב) שינו דברים משמעותיים מסיבות כאלה ואחרות? ייתכן מאוד. האם ייתכן ש"טליה" עשתה אותו דבר לכיוון ההפוך? גם את האפשרות הזאת לא הייתי שולל. אז למי להאמין? במי לחשוד ששיקר במתכוון? אני מעדיף לא לבחור צד, ולהישאר עם תחושת האכזבה.
אבל הנקודה המרכזית שרציתי לגעת בה היא אחרת.
הספר, במידה והוא אכן מציג את המציאות כהווייתה, מוביל למסקנות ברורות מאוד לגבי הציפיות של טליה ודב מהקשר החזק שנוצר ביניהם; אך טליה מספרת בראיון הנזכר שהיא זכרה את הדברים אחרת מאוד (הפער בין הזכרון שלה לעולה מן המכתבים מבצבץ בעוד נקודה או שתיים). וזה הידהד לי שאלה שמטרידה אותי כבר זמן רב - האם הנרטיב שלנו לגבי פעולות שעשינו בעבר הוא באמת מדויק?
כמה מחבריי עברו שינויים רציניים באורחות חייהם והשקפת עולמם, ופעמים רבות הייתי עד קרוב לכך. והשאלה תמיד נשאלת - מדוע השינויים הללו קרו? מה גרם לכם לשנות את דעתכם, לפעול אחרת?
מסתבר, שלאנשים שונים יש השקפות שונות. להורים יש דעה אחת, ולחברים הנוכחיים דעה שניה, ולחברי ילדות דעה שלישית, ולאדם עצמו הסבר רביעי; הפער לא נשען רק על הבדלים בידע, אלא גם על פרשנות שונה - לעיתים באופן קיצוני - לאותם המעשים. יתרה מזאת, גם הפרשנות שלי עצמי לדברים שעשיתי משתנה עם השנים. האופן שבו אני זוכר דברים, ויותר מכל את המניעים שמאחורי פעולותי, לעיתים משתנה.
אז מי צודק? מי באמת יכול להכריע בשאלות הללו, לומר מדוע באמת שינויים קרו והחלטות התקבלו? מה באמת היה הקשר בין טליה לדוב, והאם הפרשנות של טליה עכשיו אמינה יותר מזו שקריאה אובייקטיבית במכתביה תעיד?
אני נשאר כאן עם יותר שאלות מתשובות.

נ.ב.
הקישור לראיון המתואר: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4130856,00.html

לפני 6 שנים•שאול תליון
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

לא יאומן שהסיפור הינו תיעוד המכתבים ולא רומן פרי דמיונו של המחבר.
ההתכתבות בין טליה לדב מכניסה את הקורא לתוך תקופה נפלאה ומרתקת של תחילת שנות השבעים,על רקע המאורעות שהתרחשו באותה תקופה.
חבל שדב נהרג בגיל כה צעיר ומזל שהיו לו כאלה חברים טובים שהנציחו אותו עם הספר המקסים הזה!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•צופיה
מכתבים לטליה

מכתבים לטליה

דב אינדיג

רק בן 21, אבל כל כך בוגר ואינטליגנט שזה פשוט מפליא. הספר נותן מענה לחלק מהשאלות הכי טריוויאליות בנוגע לדת, אבל מתוך גישה רציונאלית ומערבית, שיכולה לספק גם את מי שאינו שומר מסורת.
בנוסף, יש בו עומק ולהט פטריוטי, ויפה לראות שזה נקודת החיבור החזקה ביותר בין הקיבוצניקית החילונייה לבין הנער הדתי. אני חושב שזה ספר שמתאים לכל האוכלוסיות היהודיות בישראל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אחיה
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“ספר מדהים ולדעתי, ספרות חובה לכל יהודי שמביע עניין בנושאי דת, ציונות ומדינה בכלל ולאזרחי מדינת ישראל”