תראו, קיבלתי אותו בחינם מטעם אפליקציית עברית.
אני יודעת שזה לא תירוץ.
האמת שאין שום תירוץ לקרוא את ה... דבר הזה.
אבל אני כן אשתמש בזה שהוא פשוט היה על הפלאפון שלי, וגם בנטיה האנתרופולוגית שלי לעקוב אחרי ספרי נוער.
את הנטיה האנתרופולוגית, אגב, אני בדרך כלל מתרצת בכמעט-נוער הפרטי שלי בבית, שחשוב לי לדעת מה הוא קורא.
אבל במקרה הזה, אפילו בתירוץ הזה לא אוכל להשתמש, מאחר ויש לי בבית ארבעה בנים והספר הזה הוא בפירוש "ספר בנות".
לא מצליחה לדמיין ולו בן נוער אחד שיסכים אפילו להחזיק ביד ספר עם כריכה כזאת, בטח לא לדפדף פנימה.
במקרה הזה, לגמרי בצדק.

**

אפשר לדמיין מה חשבה לעצמה קיארה קאס:
להצלחה יש נוסחה, ונוסחאות אפשר לאמץ.
למרבה הצער, היותו של הספר שלה רב-מכר מוכיח שהיא צדקה.
אלא שלאיכות אין נוסחה, ואצל מי שכותב ע"פ נוסחאות קלישאתיות - לרוב לא תמצאו איכות.

הנוסחה, אם כך, פשוטה:
המודל הוא "משחקי הרעב" והמתכון של קולינס היה כזה:
1 עולם דיסטופי עם חלוקה נוקשה למעמדות
1 תוכנית ריאליטי הרבה יותר מדי מציאותית
1 גיבורה אמיצה ונחושה
2 נערים שישמשו כקודקודים במשולש הרומנטי של הגיבורה
לבחוש היטב - ולהוריד לדפוס.

נו, אז כל מה שקיארה קאס היתה צריכה לעשות זה לשחזר את המרכיבים:
ובכן, גם ב"המועמדת" נמצא עולם דיסטופי וחלוקה נוקשה למעמדות.
אלא שניגוד ל"משחקי הרעב" - כאן אין אפילו ניסיון קלוש להסביר את היווצרותה של החלוקה המטופשת להחריד למעמדות ושל העולם הדיסטופי המופרך.

גם במרכז "המועמדת" יש תוכנית ראליטי...
רק שבמקום ילדים שנלחמים עד מוות - ההקצנה של עולם הריאליטי שיצרה קולינס ב"משחקי הרעב" - שבאה להגיד משהו על העולם שלנו ועל עלייתו המתמדת של רף הריגוש - כאן תוכנית הריאליטי היא מהז'אנר הרומנטי: והנסיך מחפש לו כלה.
מי תזכה בתואר??
חזרו אלינו לאחר הפרסומות!
(אל תחזרו).
בעוד שאצל קולינס היתה התמקדות בעולם הריאליטי, בתדמית, במיתוג, בבלבול בין המציאות לשיקוף שלה במדיה, קאס לא טורחת לנסות להגיד דבר על העולם שלנו או על זה שהיא יצרה בספר.

וכמובן, כמובן ש"המועמדת" יכיל גם הוא "משולש רומנטי" ובאופן כללי, הרומנטיקה תעמוד במרכזו.
גם זה, בניגוד ל"משחקי הרעב" שם הרומנטיקה היא שולית ויש יותר דגש על היחס הציני של תעשיית הבידור לרומנטיקה מאשר לרומנטיקה אמיתית.
ובכן, על שתי קלישאות רומנטיות שחוקות במיוחד מתבסס הספר הזה:

- האחת היא המשולש הרומנטי.
אין כמו משולש רומנטי להגברת המתח. במי תבחר הגיבורה?? הכינו את התופים!
הקלישאה הזו משומשת הרבה יותר מדי, אבל זו הבעיה הקטנה של קאס.
העניין הוא, שכאשר כל אחת מצלעות המשולש היא בעלת עומק דומה לזה של צלע משולש - כלומר קו אחד ישר, שטוח ונטול עומק - קשה מאוד למצוא עניין או מתח במשולש כולו.

- הקלישאה השניה: הגיבור יפה התואר יתאהב דווקא באחת שאין לה כל עניין בו.
אלא שגם היא נופלת בדיוק באותה הנקודה: הגיבורים כל כך שטוחים וחסרי אופי עד שקשה להבין מי כן ימצא בהם עניין.

ה"עלילה" אם כן מדשדשת לה כשהיא מסופרת מפיה של גיבורה יפהפיה ונטולת אופי (לא, לצעוק על הנסיך בפעם הראשונה שאת פוגשת אותו זה לא אופי, זה סתם חוסר טקט), מנסה ליצור מתח רומנטי, וגם מתח של אקשן - כאשר הארמון מותקף פעם אחר פעם על ידי מורדים מסתוריים שאיש אינו יודע מה הם רוצים.
ואם העובדה שבית המלוכה מוצא לנכון לחתן את יורש העצר דרך תוכנית ריאליטי רומנטית לא נראתה לכם מופרכת דיה, אולי העובדה שהוא מתעקש לעשות את כל זה כשהוא נתון תחת מתקפות אלימות ומסכנות חיים תעשה את העבודה.
מעבר לזה, העובדה שהמורדים מצליחים להגיע שוב ושוב עד הארמון עצמו מעוררת תהיות לגבי יכולותיהם של הצבא ושל שירות הבטחון, אם בכלל יש כאלה, בעולם המתואר בספר.
גדר? אבטחה? מצלמות? מישהו...?
נראה שהפתרון לתעלומות המותחות המסויימות שפירטתי בפסקה האחרונה נעוץ ביכולותיה, או יותר נכון חוסר יכולותיה, של קאס כמספרת ובחוסר הדמיון שלה.

ואם לא היה מובן עד כה אז אגיד את זה בפשטות ובקיצור:
מאוד מאוד לא מומלץ.

(לפני שאני מתחילה בביקורת, אני רוצה להתנצל מראש בפני נשר בדולח, חברתי היקרה. שהתלהבה מהספר והמליצה לי עליו וגם השאילה לי אותו, אז מצטערת נשר, הספר הזה לא לטעמי. אני אשמח אם בכל זאת תקראי את הביקורת ואולי אפילו תעשי אהבתי. וחוץ מזה, העיקר שניסיתי לקרוא את הספר, לא? :))

הביקורת מכילה ספוילרים, אבל כנראה שזה לא ישנה כי הספר גם ככה צפוי להחריד

ובכן, באתי לספר הזה עם ציפיות גבוהות במיוחד, אם כי הוא היה של ידיעות אחרונות, שספרי הנוער שלהם די...לא משהו (ולפני שאתם סוקלים אותי באבנים, יש ספרים יוצאים מן הכלל!)
מסקנה: לא לפתח ציפיות מספרים שהוצאו בידי ידיעות אחרונות (הא, חרוז D:)

הספר מספר על אמריקה (כן, קוראים לה אמריקה > "לא היינו עניים מרודים, אבל גם לא היינו רחוקים מכך"

ואז במשך כל הספר מראים כמה זה לא נכון.
כי איכשהו תמיד אין להם שאריות אחרי הארוחה,והרבה פעמים הם נאלצו לחיות ללא חשמל בשביל לשלם על אוכל.
אבל יש לה איפור וכמה שמלות בבית, הו וכמובן גם טלוויזיה, חצר ובית עץ.
ברצינות? -_-
ובואו נדבר על זה שיש לה אהוב סודי, במעמד שש הנמוך משלה, קוראים לו אספן.
והם היו מאוהבים בסתר במשך שנתיים, ונפגשו בבית העץ בחצות והפרו את שעת העוצר.
מה לא אמין פה, אתם שואלים.
שהם חברים בסתר במשך שנתיים, ומפרים את שעת העוצר ואף בנאדם עוד לא עלה עליהם!
בטוח מישהו היה מגלה תוך חצי שנה מקסימום, איך אפשר להיות ככה בקשר שנתיים בלי שאף אחד ידע על זה במוקדם או במאוחר!

2. זלזול באינטליגנציה של ילדים

אז לאמריקה יש אחות בשם מאי, היא בת 13, אני חושבת. והיא מתנהגת כמו ילדה קטנה.
והנה הציטוטים:

"וכמובן שהוא יאהב את אמריקה, היא יפה כל כך!" "אימא, תעשי לי טובה. אני ממוצעת, לכל היותר" "זה לא נכון" אמרה מאי "אני נראית בדיוק כמוך, ואני כן יפה".

"בואי מאי, אני אלווה אותך" הצעתי למראה הדמעות שעלו בעיניה…

אני, בתור ילדה בת 13, נעלבתי ממש מהזלזול הזה באינטליגנציה של ילדים בני 13.
הוציאו את מאי מהחדר כדי לשאול את אמריקה אם היא בתולה.
סופרת יקרה. עד לאן את חושבת שרמת התמימות שלנו מגיעה? היא בת 13, לא בת שש. דיי כבר.
סופרים חייבים להפסיק לזלזל לנו באינטליגנציה!


3. שוביניזם

נכון דיברתי על האהוב שלה?
הוא זורק אתה בהחלטה של רגע.
ובואו לא נדבר על כמה זה מגעיל אנוכי ואגואיסטי מצידו.
נדבר על סיבה שבגלל הוא זרק אותה.
הנה ציטוט של אספן:

"אני גבר, אני אמור להיות המפרנס!"

המשפט הזה החליא אותי כל כך שהתחלתי לצרוח על הספר.
כן, צרחתי. על הספר. ואני לא עשיתי את זה אף פעם.
איכס, באמת,אתה נפרד ממנה כי אתה לא תוכל לפרנס אותה? ומה איתה? היא לא יכולה לעבוד? היא צריכה לשבת ולטפל בילדים? סופרת יקרה, אנחנו במאה העשרים ואחת!!!!
ובאמת, אתם ביחד כבר שנתיים, דיברתם על חתונה מיליון פעם רק עכשיו אתה עולה על זה? כל בנאדם נורמלי היה קולט את זה תוך חודש. שנתיים לקח לו! שנתיים!
ואחרי זה היא אומרת לו

".אני אוהבת אותך"

די, לא, לא! יש גבול!
הוא זרק אותה מסיבות כל כך שוביניסטיות שזה מגעיל אותי

4. חוסר החלטיות

עד לפני שלושה ימים, אם מישהו היה שואל אותי מי היא הגיבורה הכי פחות החלטית הייתי עונה בלי למצמץ 'קטניס אוורדין'.
כי זה נכון, קטניס לא הייתה שלמה כמעט עם שום החלטה שהיא עשתה בכל סדרת הספרים.
וזה לא היה דבר רע, לדעתי התכונה הזו בה רק הפכה אותה לאנושית יותר.
אבל היא הייתה הבנאדם הכי פחות החלטי שקיים, אי אפשר להיות פחות החלטיים ממנה.
ככה חשבתי לפחות.
ואז הגיעה אמריקה סינגר, ונוכחתי לדעת שהיא החלטית אפילו פחות מקטניס!
ועכשיו לציטוטים, את כולם היא אומרת על אספן, אגב:

"לא הצלחתי לפענח את ההבעה על פניו, דאגה? צער? יהיו רגשותיו אשר יהיו, אני עם המשחקים של אספר גמרתי"

"תודה לאל שהייתי לבדי. לא הייתי מסוגלת לעצור את הדמעות בנוכחות בנות אחרות. כאב לי, כאבתי כולי"

"לא אחשוב עוד על אספן ולא אומר את שמו, הוא לא יורשה לבוא איתי לשם - זאת תהיה התקנה הפרטית שלי בהרפתקה הזו. לא עוד. שלום, אספן"

"או שאולי הוא לא ממשיך הלאה? או שהוא עדיין אוהב אותי?"

"שמו, מראה פניו, הזיכרונות ממנו נחתו על במהירות כזאת, שהיא קשה להכיל אותם. אספן. מה הוא עושה עכשיו?"

"אני שונאת אותך, אתה יודע את זה?"

"אספן, אני אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך"

אולי תחליטי כבר מה את רוצה?! ההתחבטויות שלך לגבי אספן מחרפנות אותי!
כמה אפשר?!

5. הכתיבה

הו לעזאזל, הכתיבה.
היא פשוט….נוראית.
נכון כשאתם קוראים ספר טוב, לסופר יש סגנון כתיבה ייחודי, הוא נותן את הקסם שייחודי לו בכתיבה שלו.
בספר הזה אין את הקסם הזה, הכתיבה שטחית, ילדותית. וחסרת תיאורים בעליל, ברצינות. לא מתארים שום דבר, לא את הארמון, לא את הבית שלה. לא את החדר שלה. כלום, גם אנשים מתוארים בקושי, צבע שיער וצבע עיניים, וגם זה רק לאנשים מעטים. וזהו אולי. זה הפריע לי לאורך כל הספר. והייתה לי תחושה כזו שהסופרת רוצה כבר לגמור עם כתיבת הספר. ואני גם מאמינה שהתרגום לא עושה חסד לכתיבה.

6. רומנטיקה

כמובן שיש בספר משולש אהבה, איך לא?
ארגג נמאס לי מכל הרומנטיקה הזווו!! אני רוצה לקרוא ספר אחד בלי רומנטיקה! זו כזו בקשה גדולה?
ומה שהיה הכי מעצבן, זה שהספר כולו מלא ברמיזות מיניות
דוגמה אחת לכך:

"הוא התחיל לרחרח את צווארי ואת שערותיי. אחר כך התחילו ידיו לנוע על העיקול של מותניי, מהחזה לירכיים ובחזרה"

איכס, באמת, למה זה היה טוב?
רציתי לדלג על הקטע הזה אבל פחדתי שאפספס מידע חשוב
ונחשו מה? לא היה שם מידע חשוב!
ובעיקרון היו שם עוד כמה משפטים כאלה שגרמו לי לגלגל עיניים, לעוות את פניי בגועל או לשאול את עצמי 'למה זה היה הכרחי לספר?'
ובארמון, היא עם 34 נערות אחרות שרוצות להתחתן עם הנסיך, כולן נפגשות איתו כמה פעמים.
ואז כמה וכמה בנות מתחילות לדווח שהנסיך נישק אותן
זו לא בגידה כל עוד הוא לא ביחד עם אף אחת מהן?
תחשבו איזו ביקורת קשה הספר היה סופג עם הנסיך היה אישה וכל הבנות היו גברים.
ובואו נדבר שנייה על זה שאספן מגיע לארמון בתור שומר.
ועכשיו הציטוט הבא:

"אספן?"
הוא נעצר ליד מיטתי והניח את האלה שהיתה בידו. "את אוהבת אותו?"
הישרתי מבט לעיניו השל אספן, שבקושי נראו בחושך. למשך שבריר שניה לא ידעתי מה לענות.
"לא"
הוא משך מעליי את השמיכה בתנועה שהייתה חיננית ואלימה גם יחד. הייתי צריכה למחות, אבל לא מחיתי. ידו חפנה את ראשי וקירבה את פני לפניו. הוא נישק אותי בלהט

מה שהוא עשה לה זו הטרדה מינית לכל דבר ועניין! אם אני הייתי אמריקה, הייתי הודפת אותו וקוראת למשרתת כדי שתעיף אותו.
אבל אמריקה כל כך טיפשה, שהיא זורמת איתו!
ואז הוא מתחיל להגיד לה שהוא מצטער ושהוא התחרט כשהם ירדו מבית העץ. (זה היה צריך להיות בחוסר אמינות, כי זה לא אמין, אבל לא משנה)
ובמקום זה היא מתמזמזת איתו אצלה בחדר כל לילה. ובימים היא מתנשקת עם הנסיך.
באמת? איכס, זה פשוט…..די, לא, לא, זה לא גורם לי לחבב את אמריקה. או את הספר הזה!
כאן סיכמתי את דעתי בנושא

יש עוד מיליון דברים שאני יכולה לומר על הספר הזה, אבל בגלל שכבר כתבתי שלוש וחצי עמודי וורד. נעבור לדברים שכן אהבתי. אחרי הכל, נתתי לספר שני כוכבים ולא אחד.
הכוכב הראשון הוא לכל הרגעים שהספר היה סביר, ובכנות, היו שם כמה רגעים שהעלו לי גיחוך, לא בגלל שהקטע היה מטומטם, אלא בגלל שהוא היה מצחיק.
והכוכב השני מוקדש למארלי, היא הייתה הדמות הכי טובה בספר, היא הייתה חמודה, מקסימה ואמינה. היו לה לבטים משכנעים ואמינים והזדהיתי איתה לאורך כל הספר. בגללה המשכתי לקרוא. ובגללה לא איבדתי לגמרי את שפיותי מהספר הזה. תודה מארלי, את פשוט דמות למופת!

אוקיי, לסיכום, הספר הזה לגמרי לא משהו. הוא סיפק לי שני ימי שעשוע קלים. ונתן לי דוגמה לאיך לא לכתוב ספר, משהו שבהחלט אקח לתשומת ליבי.

זו הייתה הביקורת הכי ארוכה שלי. ארבעה עמודי וורד! תודה למי שהצליח להגיע לסופה של הביקורת הארוכה הזו.

טוב, אני אלך לי לקרוא ארטמיס פאול שש, ויש לי תחושה שאני אהנה מכל רגע.

~מכיל ספוילרים~
יומני היקר,
היום חשבתי וחשבתי והגעתי להחלטה! אני אכתוב ספר נוער. לא רק ספר, אלא סדרת נוער!
אבל ישנה בעיה אחת- אין לי מושג על מה לכתוב. ישבתי מול דף ריק במשך שעות, אבל שום רעיון מקורי לא עלה במוחי.
אז חשבתי על פתרון, שאם יורשה לי להגיד- הוא פשוט גאוני! אני אעתיק מספרי נוער אחרים.
אני לא אעתיק מילה במילה, אבל קצת מפה, קצת משם.
אז בואו נראה. ספר נוער.
עולם פוסט אפוקליפסי כמובן. עם מדינה חדשה שקמה מהאפר. בתוספת מורדים, כמובן (אהמ משחקי הרעב). מחוזות? כבר יש. בתים? כבר יש. פלגים? כבר יש.
אה! אני יודעת. מעמדות. כן, מעמדות. ככל שמספר המעמד גבוה יותר, ככה אתה יותר עשיר. בדיוק כמו משחקי הרעב. ולכל מעמד עיסוקים משלו, בדיוק כמו משחקי הרעב! ואם אתה נולד למעמד שעוסק בדבר מסוים, כמו אומנויות (אומנויות? זה הכי מקורי שיש לי? טוב, מילא) ורוצה נגיד להיות, אנלאידעת, שחקן כדורגל נגיד, אי אפשר. אהא! בדיוק כמו מפוצלים. ערמומי מצידי. ליצור חיקוי של חיקוי של משחקי הרעב.
יופי, אז יש לנו עולם. מה עוד צריך.. גיבורה! שתהיה שוברת מוסכמות בבקשה. עם אקסטרה פלפל.
אבל מה יהיה השם שלה? אנחנו לא רוצים שם רגיל, אלא שם מטורף כזה, מיוחד ומעניין כמו הגיבורה.. אני יודעת, אמריקה! כן, אמריקה. פטריוטי מצדי. חוץ מזה, איזה גרין אחד פרסם ספר ששמה של הגיבורה הראשית הוא אלסקה, והוא התעשר כמו אנלאידעת מה, אז כנראה שחזק אצל בני הנוער הקטע הזה של שמות של מדינות בתור שמות פרטיים. יאללה, נזרום.
אז אמריקה יש לנו.. בואו נדחוף גם אחות קטנה שהיא אוהבת הכי בעולם, והיא ופרים- לא, פרים כבר יש. והיא ומאי החברות הכי טובות בעולם כולו!
עכשיו צריך קצת רומנטיקה ומין. זה לא ספר נוער אם אין בו קצת רומנטיקה ורמיזות מיניות, נכון?! יפה. אז נוסיף רומן סודי עם נער מבוגר. ושברון לב.
עכשיו, בואו נעתיק קצת מיומני הנסיכה.. שיעורי נסיכות? יש. חיה בארמון? יש.
אבל אני מקורית, לא ככה? אז בואו נערב, בפעם הראשונה- גם סדרת טלוויזיה! ואיזו סדרה מתאימה יותר מהסדרה הדביקה, המשעממת, והמצליחה באופן מפתיע- הרווק! 35 מתמודדות מתחרות על ליבו של הנסיך, חוץ מגיבורתנו כמובן, שהגיעה לשם לגמרי במקרה. יהיה טקס בחירה (אהמ משחקי הרעב) והן יתחרו עד שתישאר מועמדת אחת אחרונה, המנצחת (אהמ משחקי הרעב!)
ובואו נשאיר סוף פתוח כדי שכל הנערות הנואשות שהתמכרו לספר כמו לסמים ירוצו ויקנו את ספרי ההמשך!
Bring on the money!
~~~~~~~

אז זאת הייתה התחושה הכללית שלי מהספר. למי שקרא את הביקורת שלי על "הגיבור האבוד" יודע שאין לי שום אינדיקציה לדירוג חוץ ממידת ההנאה שלי מהספר, אבל כאן זה כבר היה בוטה מדי. כנראה שהייתי מעניקה לספר ארבעה או אפילו חמישה כוכבים אם הוא לא היה כל כך מועתק! זה הפריע לי לאורך כל הספר.
מלבד זאת, זה ספר כייפי. אני ממש לא טיפוס של ספרים רומנטיים אבל בכל זאת הצלחתי ליהנות מהספר.
אם זה שמעתיקים כל דבר מכל מקום לא פוגם בהנאה שלכם מספר, זהו הספר בשבילכם.

משחקי הרעב פוגש את הרווק פוגש את דיסני. רומנטיקה קלה ותמימה בשילוב סיפור סינדרלה עכשווי.
ספר מקסים, כיף להעביר איתו את הזמן.
אני פחות מתחברת לסיפורים כאלה שלקוחים מדיסני, בעיקר כי זה לא מקורי ודי ילדותי. בכל זאת מצאתי עצמי נשאבת לקריאה.
בסיפור כזה שטחי קל מאוד להישאב לכתיבה שטחית, להפתעתי הסופרת הכניסה עומק ואני מעריכה את זה מאוד, בעיקר כי רוב הסופרות בספרות הרומנטית אוהבות להכניס עלילה על דמויות שטחיות ולא אמינות וקיארה קאס דווקא מכניסה חשיבה עמוקה של הדמויות ותמימות של אהבה ראשונה.
הסוף נשאר פתוח ואני לא אוהבת סופים פתוחים, לכן אמשיך לספרים הבאים.

לסיכום - ספר רומנטי לילדים בתחילת גיל הנעורים או לכאלה שמתחברים לסיפור סינדרלה קיטשי עם עומק.

אין לי הרבה תלונות.
סך הכל, זה כתוב היטב ואמריקה היא דמות ראשית שנורא קל להתחבר אליה.
הסיפור עצמו הוא משהו שדי קל למכור למי שזה הקטע שלו, זה כמו הרווק רק שהרווק הוא נסיך.
מי שאוהב את זה אוהב, אני חושבת שזה די כיף לראות איך חבורת בנות נלחמות על גבר, ספק אם זה כי הוא חתיך או כי הוא יורש העצר.
בתור ספר נוער הוא כתוב נורא טוב, הספר עצמו נורא מהיר ואם הייתי קוראת את זה בגיל הרלוונטי כנראה שהייתי עוברת מיד לספר השני "העילית" ולא מחכה יותר מדי.
אבל מכיוון שאני לא רוצה שהספרים יתמזגו לי, החלטתי קודם לקחת את הזמן לברר מה אני חושבת על הספר הזה ואז לעבור הלאה.

קודם כל, מקסון מקסים.
באמת מקסים.
אין לי תלונות עליו אבל אני חייבת להגיד שהקונספט של הסדרה הזאת עושה לי קצת בחילה.
זאת אמורה להיות סדרה קלילה סך הכל, אבל יש משהו לאורך כולה שפשוט מצליח להלחיץ אותי קצת.
אני מניחה שאם לרוב בני האדם יש טריגרים נורמלים להפרעות אכילה ומוות, אז לי יש טריגרים הזויים לחיים בארמון, נישואים רציניים ומחויבות להולדת יורש.
אני יודעת זה מוזר, אבל יש כל כך הרבה דברים דוחים ומכאיבים שאני מעדיפה לדבר עליהם במקום, ולא לדבר או לחשוב על הדברים האלה.
מי יודע למה זה ככה עבורי, אני חושדת שזה אולי כי צפיתי בויוה בסתר בגילאים מוקדמים למדי. (הזיכרון שלי אומר שש, אבל לא ידעתי לקרוא בזמנו, אז מעניין איך הבנתי משהו.)

המדינה שבה אמריקה חיה גם לא כזו מרגיעה.
אני לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל אני חושבת שחלק מהסיבה שאני לא נותנת לספר הזה חמישה כוכבים היא שאני פשוט לא מבינה את הסיבות לחוקים ולמערכת המעמדות הטיפשית.
להכניס אנשים לכלא רק כי הם שכבו מחוץ לנישואים, עצם זה שאנשים מממעמד נמוך לא יכולים לתכנן כמה ילדים יהיו להם ומוצאים את עצמם עם הרבה פיות להאכיל וללא יכולת להתפרנס יותר גבוה, בגלל המעמד שמאפשר להם לעבוד רק בעבודות שמתאימות למספר שלהם - זה פשוט לא הגיוני, ואולי יש הסבר בהמשך הסדרה(שכבר קראתי לפני שנים) אבל אני לא זוכרת אותו כרגע.

מה שכיף בסדרה הזאת היא שהספרים יחסית קצרים, והכתב גדול, אז אפשר לסיים את כל אחד מהספרים בסדרה תוך 7 שעות אם רוצים וללא לחץ.
חשוב לציין, שאמריקה היא באמת דמות שכיף לקרוא מנקודת המבט שלה והיא די משעשעת.
היו הרבה רגעים מצחיקים בספר הזה, והיו גם כמה רגעים מלחיצים אבל הם בדרך כלל רק קירבו את הדמויות.

אני תוהה אם רק לי הייתה פנטזיה כזאת בתור ילדה על נסיך שבוחר בין קבוצה של נערות, אבל זה הזוי שמישהי אשכרה כתבה ספר על כך.
אני אפילו לא מוקסמת מהרעיון של איזה נסיך יבחר בי מתוך קבוצה של בחורות בשמלות ואיפור מוגזם, ובכל זאת - איכשהו הפנטזיה הזאת עדיין הייתה לי בראש.
ואני לא יודעת במה לעזאזל צפיתי בתור ילדה שהכניס לי את הפנטזיה המייסרת הזאת לראש, ואם להאשים את ויוה או את סינדרלה.
כך או כך, אני מבינה איך יש נערות שלא מתחברות, אבל הרומנטיקה באמת טובה ומשעשעת.

בבקשה אל תתנו לילדים לצפות בתוכן שלא מותאם לגיל שלהם.
בחיי שנהניתי לראות "בגידה" בסתר, אבל זה היה לגיל 14 ומעלה - שזה מכפול מהגיל שבו הייתי בזמנו.
הזיכרונות האלה עדיין שמורים אצלי כחוויה טובה, אני עדיין חולמת לפעמים שאני רואה ויוה בטלוויזיה ישנה ורחבה, וזה באמת - זיכרון נעים.
אבל ההשלכות של הדברים האלה על מוח של ילדים זה משהו שכולנו צריכים לקחת ברצינות, חשוב לזכור שאין להם את הפילטר שלנו יש ושהם סופגים הכל ממה שהם רואים.
אני יודעת שזו סיומת מוזרה לביקורת, אבל תעשו לי טובה, לאף אחד לא אכפת מעוד ביקורת על הספר הזה.

אוקיי זה אחד הספרים שהרגשתי כל כך רע עם עצמי שאני קוראת את הכל וממשיכה לספרים הבאים. הרגשתי כמו ילדה הורמונלית מתבגרת ממוצעת, כמו חברות שלי שמעריצות את ג'סטין ביבר או צורחות כשהן מדברות על וואן דיירקשן או בי טי אס (אלוקים תתבגרו כבר!) בקיצור ספר שנכתב לבנות בגילי בערך (14 למתעניינים).
בקצרה הספר מדבר על אמריקה - נערה חסרת אישיות או החלטיות שסובלת מהתסביך השנוא עלי "אני יפה אבל לא מודעת לזה, יש סביבי משולש אהבה ואני לא יודעת להחליט בין שני הבנים החתיכים ברמות שרבים על תשומת הלב שלי". רחמים מילאו את ליבי. ממש. תסביך ממוצע של כל נערה מתבגרת.
נחזור לנושא- אמריקה חיה באיליאה מדינה שובניסטית והזויה שמחולקת לפי מעמדות (ימי הבינים בקיצור, רק עם פלאפונים ומכוניות). במדינה הזאת יש שלטון מלוכה (כמובן) והנסיך החתיך מקסון מחפש כלה אז הוא מזמין 35 בנות להשתתף בבחירה שזה תחרות על מי תהיה המלכה הבאה, בעיקרון לו מותר לעשות להן הכל ולהן אסור לצאת לחצר בלי רשות.
באופן צפוי במיוחד אמריקה מגיעה לבחירה והנסיך (שהוא גם טוב לב ואידיאליסט ובאופן כללי גבר החלומות) מתאהב בה לחלוטין כבר בתחילת הספר, אבל לאמריקה שמגיעה ממעמד נמוך יחסית יש חבר (חתיך גם מסתבר) בבית והיא לא יודעת מה לבחור. אין לי כוח להמשיך לדבר על העלילה הנוראה, אבל זה לא משתפר בשום שלב, הדמויות שטוחות כמו קרטון וזה פשוט ספר נורא.
וכאן מגיעה הנקודה, איכשהו נהניתי מהספר הזה. אני מובכת מזה ברמות אבל אשכרה קראתי את כל הסדרה והיה לי כיף!
אין לי מושג מה להגיד. ספר גרוע בכל פרמטר נמדד שעדין אני חושבת שהרבה אנשים (בנות מתבגרות בעיקר...) יהנו לקרוא.
קיצר- אם את (כן, לבנות בלבד, בנים לא ידעו מה לעשות עם עצמם בזמן הקריאה) אוהבת ספרים דביקיים עם גיבורות בנות יפות וחסרות אישיות שבנים חתיכים רבים עליהם (מממ דמדומים בקיצור) אז הספר הזה בשבילך!
גילטי פלז'ר בהגדרה
אני נותנת לספר 2 כוכבים כי למרות שבקריאה רציונלית לא היה מקבל חצי כוכב כן נהניתי ממנו.

קראתי את הספר מלפני הרבה זמן אבל באמת אחד הספרים המהנים שיצא לי לקרוא הוא מאוד קליל ומעניין וכיף תמיד לחזור אליו

טריילר לספר המועמדת. טייק ראשון.

בספרה החדש והראשון (שלא במפתיע) של הסופרת האמריקאית קיארה קאס, ניצבת הגיבורה הראשית, אמריקה, בתחרות של פעם בחיים, תחרות שתקבע את גורלה ואת כיוון ליבה.
על המסך מופיעה נערה עם שיער אדום יפהפייה וגולש, עיניים ירוקות ועור בהיר וחלק. זוהי אמריקה. כן, שמה מאוד מוזר, אבל כמו לכל דבר, יש לזה סיבה! ולא רק הסיבה שהסופרת היתה חייבת לקרוא לדמות הראשית שלה עם שם באות ק' וכל השמות האחרים היו תפוסים, אלא כי יש מאחוריה משמעות, כמו כל דבר.
חוץ משמה המסתורי והמושך, כמו שאתם יכולים לראות ולשפוט בעצמכם, אמריקה היא נערה יפה מאוד, על אף מעמדה הנמוך במדינה איליאה, שקמה לאחר מלחמת העולם הרביעית- משמע, ספר דיסוטופיה. אבל אל דאגה, אין כמעט כל זכר לדיסוטופיה מעבר לאזכורים הקלים בשיעור היסטוריה, כי את מי זה מעניין? באנו לספר רומנטיקה!
בכל אופן, אמריקה שלנו, על אף שהיא יפהפייה, לא חושבת כך ומגדירה את עצמה "ממוצעת", על אף שכל אדם שהיא פוגשת אומר לה שהיא "מהממת" (רואים באיזו שפה אנחנו משתמשים בספר? היא כל כך עמוקה) ואף לא מבינה מה מוצאים בה.
שבנוסף על כך, תוכלו למצוא בעמוד אחד שהיא מעליבה את עצמה, קוראת לעצמה "חמת מזג, אנוכית ומכוערת," ורגע לאחר מכן, תראו אותה אומרת "קשה להיות אדם מושלם כמוני". כמה דוגמה היא משמשת לבנות הנוער בימנו!
ולא די בכך, היא מתלבטת על החלטותיה שעות רבות. רגע אחד היא אוהבת את אותו נער אחד שזרק אותה ,רגע את האחר, חושבת שהיא גמרה עם זה שזרק אותה ואיך שהוא מגיע, פוף! הכל נדלק מחדש! כאילו שום דבר לא קרה.
היא תלויה על גבו של אותו נער לאורך כל הספר. כמובן שתראו כמה עצמאית וחזקה היא כשהיא מתרגזת עליו, מעליבה את הנסיך בעלבונות לא מעליבים במיוחד, מפרנסת את עצמה וכמובן שלא רוצה להשתתף בתחרות המועמדת שאליה "נלקחה" בטעות, כדי להדגיש שיש פה גיבורה נשית ראשית חזקה, כמו בכל ספר שקיים וכדי שהספר לא יראה שוביניסטי. אבל לאורך כל הספר, המחשבות על אותו נער שזרק אותה בצורה מעליבה במיוחד, היא לא יכולה לחשוב. היא כל כך נאמנה, וטובת לב והיא מרחמת עליו בכל שניה ושניה, נותנת לו לעשות בה מה שירצה כי היא שלו לא?
מכאן אנחנו מגיעים אל אספן. שכמובן, הוא חתיך, שרירי, כל הבנות רודפות אחריו, טוב לב במיוחד ובנוסף, לא שולט ביציריו עד שהוא עושה כל מפגש כמפגש שגובל במיניות
אספן הוא גם שוביניסט שזורק את אמריקה כי חוץ מזה שהוא רוצה שיהיו לה חיים טובים יותר ולא תרד למעמד שלו, הוא כמובן לא רוצה שבת תפרנס אותו ותהיה החזקה מבניהם. כי לא, הוא שוביניסט ובנות צריכות רק לחכות שהבן יציל אותן ממצבן הנורא! מה שאמריקה תעשה לאחר מכן כמובן.
נוסיף לזה שאחרי כל פגישה שלהם שבהן היא שרה "(ומהר מאוד זה עבר למשהו שהוא יותר מסתם נשיקות...) הוא נותן לה מטבע ואומר לה לשמור אותו. למישהו זה מזכיר משהו? כסף תמורת מין? זו דוגמה מצוינת לבנותינו! תשירו יפה, תעשו קצת דברים "נשיים" יותר, ותקבלו כסף!

ומהצד השני של המתרס, יש את הנסיך מקסון, זה שנראה נוקשה ומגעיל, ומסתבר שהוא הדבר הכי חמוד ומתוק בעולם, שרירי כמובן, גם כן חתיך, והוא מתנצל על כל טעות שיעשה, אף פעם לא יכעס באמת. הוא יהיה נחמד לגיבורה וכמובן יעדיף אותה על כולם כי היא "מיוחדת, שונה וחצופה", וזה כמובן מה שמדליק את הבנים המסכנים שחיים בארמון כל ימי חייהם.
והדמות האחרונה היא סלסט, או בקיצור, הביצ'ית של הספר שלנו. חוץ מזה שהיא שמה מלא איפור, מוחצנת וכולן שונאות אותה על הרגע הראשון, היא ממשיכה להיות ביצ'ית בכך שהיא עושה דברים מאוד-מאוד רעים לאמריקה שלנו, וכך גם לכולן. היא תקרע שמלות, תגרום למישהי להרביץ לה, תשפוך על מישהי משקה ביום ההולדת שלה, רק כדי לזכות בליבו של הנסיך. אבל למה ציפיתם? היא ביצ'ית, אז היא תהיה בי'צ'ית עד הסוף!

נחזור אל הדיסוטופיה. בגלל שזה ספר דיסטופי, ז'אנר שפרח מאוד מאז משחקי הרעב והביא איתו מספר חיקויים זולים כמו זה, זה נלווה עם קבוצות מורדים מאיימות. כדי שהאיום יהיה קרוב יותר וכדי שנכניס קצת אקשן, מתח ואלמנט דיסוטופי לספר הרומנטי, הפתטי עד בחילה והצפוי הזה, נעשה שלארמון תהיה אבטחה עד כדי כך גרועה שתוכלו לראות את צד של המורדים ואיך הוא נכנס לארמון! ואנחנו לא נתפלא אם בסוףיסתבר שהם הטובים בכל העניין... כמו במשחקי הרעב! איזה יופי!
אבל ברצינות, אם אני הייתי המלך, הייתי מפטר את ראש המשמר ממזמן..."

*

"דינה? מה את עושה?" דינה קפאה על מקומה כששמעה את קול הבריטון של רופוס, הבוס שלה, מעליה.
היא החליקה את ידיה מהמקלדת ועריכת הסאונד אל מתחת לשולחן וענתה בקול מתוק, ,עורכת את הטריילר כמובן. זה מה שרצית שאעשה לא?"
רופוס יישר את משקפיו על גשר אפו ובחן את הטריילר. פניו נעשו אדומות ומופתעות כאחד. בעודו ממשיך לבהות במה שדינה הכינה עד עכשיו, הוא אמר בקול מתוח, "דינה, מה את עשה?! תכתבי משהו נורמלי לעזאזל, משלמים לנו על זה שבנות טיפש עשרה יקנו את הטריילר הזה וירצו את הספר!"
דינה הזעיפה מעט את פניה. "אבל קראתי את הספר הזה. הוא די דפוק. לא כדאי לזהיר את הבנות המסכנות? חופש דעה! מותר לי לומר!"
רופוס כיסה את פניו בידו בתסכול. מה הוא חשב לתת למתמחה בת שש עשרה לערוך את הטריילר הזה? ברור שהיא לא מבינה כלום בענייני הפרסום, כמו שבספר הזה לא מדברים עם ילדה בת 13 על דברים כמו מחזור ובתולים. אוי הם כאלו תמימים ופתטיים...
"דינה, מה שאנחנו עושים פה זה לפרסם. להרוויח כסף. לא להגיד מה נכון ומה לא. תכתבי את מה שאמרתי לך עכשיו. מהר!" רופוס הביט בה מבט מצמית אחרון כשהתרחק משם.
דינה נאנחה ומחקה את הקובץ שבו הכינה את הטריילר. לפחות היא ידעה את האמת. היא התחילה לכתוב אותו מחדש...

*
טריילר לספר המועמדת. טייק שני.

דמיינו שאתם יושבים מול המחשב ונכנסים ליוטיוב. במסך האפשרויות שלפניכם, צד את עיניכם סרטון ששמו "טריילר לספר המועמדת של קיארה קאס". בגלל שאתם קוראים, אתם מסוקרנים, ובכל מקרה אתם מחכים שארוחת הצהריים תגיע, אתם נכנסים לקישור וצופים בטריילר. תיהנו עד כמה שתוכלו.

"במדינת איליאה שקמה על חורבות ארצות הברית, נאלצת אמריקה, ג'ינג'ית חסרת מעצורים וקשוחה להיאבק בשביל משפחתה
בשביל אהבתה אל שני נערים מושכים וטובי לב
בשביל מדינתה הפטריוטית.
הצטרפו למחאתה!"

אם אתם אוהבים ספרים פתאטיים, מזלזלים באינטיליגנציה של הקוראים כרגיל, לעוס כמו המסטיק שדבוק מתחת לכיסאות בבית הספר, עם דמויות מעבצנות ושטחיות, עלילה שהיתה צפויה עוד מההתחלה, לכו על זה. תקראו את הספר. הטריילר היה משכנע מספיק
אם לא, תדעו שניצלתם.
כי בזכות רופוס היקר, אני ועוד אלפי בנות מסכנות נאלצנו לקרוא את הדבר הזה, שבמפתיע ולא במפתיע יחד, הוא רב מכר.
תיהנו מהקריאה או שלא. אני רק אזהרתי.

*

על אף כל מה שאמרתי עד כה, הספר הזה הוא לא הדבר הכי נורא שקראתי בחיי. יש ספרים שיזלזלו בך יותר, שהדמויות שם יהיו מעצבנות יותר וכך גם מניעיהם והחלטותיהם, והכתיבה היתה מעצבנת יותר (אם כי זה קשה, כי הכתיבה פה נוראית במיוחד). הסיבה לכך שהספר הזה הוא שני כוכבים ולא אחד, ואם היו חצאי כוכבים בסימניה הוא היה 2.5 כוכבים, זה כי הוא מהספרים המהנים, הקלילים, שלא משנה עד כמה הוויכוחים וההתערבויות שלהם שם פתאטיות (מתערבים אם ילדה קטנה תבכה ממאפה תות? ברצינות? אין לכם מה לעשות עם חייכם? זה סלנג לומר שהיא "תבכה" מזה, אף אחד לא יחשוב ברצינות שהיא תבכה מזה. בחיי. זה באמת מזלזל), הוא מהנה, די כיפי ולפעמים מעניין ובמפתיע, מעניין אותי מה יקרה עם הדמויות האלו בהמשך למרות הכל, וזה אומר שהוא לא היה נורא כל כך. קראתי אותו בנעימים והוא לא הרגיש כמו מעמסה, להפך, גמרתי אותו ביומיים.
ועל אף שנמאס לי ממשולשי אהבה, בייחוד כאלו גרועים כמו פה שברור במי היא תבחר, אני מבינה למה הסופרת עשתה את זה: כי אם לא היה את אספן או את המשולש הזה והיא רק היתה באה לשם, הכל באמת היה נראה אחרת. זה יה נראה כאילו אין לה זכות בחירה על העתיד שלה, על עצמה. הסופרת ניסתה לתת לה במשולש האהבה הזה את הזכות לבחור את עתידה בעצמה, בלי שאנשים אחרים יחליטו בשבילה. מסר יפה, דרך כושלת. חבל.


מוזמנים לקרוא, מוזמנים שלא. אני מקווה שמנעתי ממכם לעשות זאת. ואם אתם קוראים רק בגלל שאתם רוצים להבין מה נורא בו כל כך, ראו הוזהרתם.

FIN

"משחקי הרעב" פוגש את "הרווק".
בכל פעם שיוצא ספר נוער מצליח, צצים ספרים רבים המנסים לחקותו. זה התחיל עם ההצלחה של הארי פוטר על קוסמים ומכשפות, המשיך עם סדרת דמדומים וההייפ ההיסטרי לערפדים ואנשי זאב, וכעת אלה הרומנים הפוסט-אפוקליפטיים.
אז מה יש לנו כאן?
-עולם עתידני פוסט-אפוקליפטי המבוסס על מחוזות ומעמדות.
-הגרלה בה נבחרת בחורה מכל מחוז.
-תכנית טלויזיה המשדרת את הודעות הממשל והתחרות.
-כל מתמודדת עוברת מהפך ומוצגת בפני האומה.
-שני גברים הנאבקים על ליבה של אותה נערה.
-נערה המסרבת להיכנע למוסכמות החברתיות ומורדת בהן.
-מורדים. חייבות להיות קבוצות מורדים.
לא קראנו את זה כבר?
מי שהדמיון הרב לספרים האחרים בז'אנר לא צרם לו, יתקשה להתעלם מהעתקת הקונספט של תכנית "הרווק" הכה פופולרית בארה"ב- 35 נערות (במקור הטלויזיוני אלו 25) הנלחמות על ליבו של גבר עשיר ומצליח, יציאה לפגישות, מגורים בבית משותף, מריבות, הדחות וקנאה - כל זאת תוך הסרטת התחרות לשעשוע הקהל הרחב. רק טקס ורדים חסר כאן.

למרות זאת, הספר נקרא תוך חצי יום, בהנאה מרובה על אף היותו כה בנאלי. הכתיבה מושכת, התרגום מעולה, והעלילה לא משעממת למרות הרעיון המגוחך. הרי, מי מאיתנו לא חלמה להיות נסיכה, ללבוש שמלות מתנפנפות ולגור בארמון יחד עם נסיך שרמנטי?
קיארה קאס הצליחה לרקום אגדה מודרנית מקסימה שללא ספק תהפוך לסרט.
מחכה לספר השני, ולו רק בשביל מספר שעות מענגות של קריאה קלילה ומחוייכת.