ביקורת ספרותית על יד הנחושת - מגיסטריום #2 מאת הולי בלק
ספר טוב

---

״יד הנחושת״ הוא השני בסדרת ״מגיסטריום״, ההמשך של ״מבחן הברזל״. מי שקרא את הראשון ואהב, אין סיבה לא להמשיך לשני. מי שלא קרא, יקרא סקירה על הראשון.
לכן, ספוילר לספר הראשון.

קאל גילה שהוא האויב עצמו. והבעיה הכי גדולה שלי עם הספר - זה שזה לא הגיוני. איך יכול להיות שהוא רע אם הוא מרגיש רגיל? הוא לא עושה דברים רעים, הוא לא רוצה להיות רע, ובכל זאת איכשהו הנשמה של קונסטנטין מאדן הרשע בתוכו. לקראת הסוף אז הוא באמת עשה כאוס מבלי להתכוון, וכנראה זאת הכוונה לכך שהאויב בתוכו, שהרשע עלול להתפרץ מבלי שליטה.
אבל עדיין, כל הספר כתוב שזה לא קאל האמיתי. אז איך יכול להיות שהוא מרגיש כמו קאל האמיתי? אין על זה תשובה. עדיין, לפחות. אולי נבין את זה בספרים הבאים.

בעיה נוספת היא שהרגיש כאילו כבר קראתי את הספר (ולא קראתי, ברור) - זה פשוט עוד מאותו דבר: ילד בבית ספר לקסמים, יש לו חבר וחברה שהם הטובים, חיית מחמד זאב, יוצאים להרפתקאות כדי להשיג משהו - הפעם, את יד הנחושת - כפפת האלקהסט נגנבה וצריך להחזיר אותה לפני שישתמשו בה לרעה. מזכיר את אבן החכמים. מזכיר את הארי פוטר. ההרפתקאות הזכירו את פרסי ג’קסון.
הטוויסט שקאל הוא הרע זה מה שהופך את ״מגיסטריום״ לשונה מכל שאר הספרים בז’אנר, אבל גם זה פשוט עדיין לא ברור.

אבל למרות הכל, אני מת על הספרים בסגנון הזה. אני לא מחפש חידושים כשאני ניגש לקרוא סדרה כזאת. זה האזור הבטוח שלי עם הספרים, שאני אוהב מאוד לא משנה מה אני אקרא.
למי שלא ממש מתחבר לסגנון הזה, אין לכם סיבה לקרוא. כבר עדיף את הארי פוטר ופרסי ג’קסון, הקלאסיקות האמיתיות. הרבה ספרי פנטזיה אחרים לקחו מהם השראה, ומי שלא מחפש משהו שדומה לזה, עדיף לקרוא את ״המקור״.

הספרים בסדרה לא ארוכים (עד 250 עמודים) ואין סיבה להוסיף יותר: אין פירוט יתר והעלילה מתקדמת בקצב טוב. זה נחמד ומזכיר לי את הקוסם מארץ עוץ - בסגנון ספרי הילדים המעולים האלה שמעניינים אותך בכל רגע בלי ״למרוח״ סתם על פני מאות עמודים. יש לזה יתרונות: יותר קליל ומהנה לקריאה, יותר סוחף ומעניין, עלילה קוהרנטית בלי התפצלות לקווי עלילה משניים וזה הופך את הסיפור לפשוט וברור יותר. כמובן שיש גם יתרונות לספרים ארוכים.

אז כפי שכבר ציינתי, זה הסגנון שאני אוהב, ולכן אני מעגל ל-4 כוכבים - כי ברור שאמשיך לבאים אחריו ואני אתגעגע לקאל, ארון וטמרה במגיסטריום, בית הספר לקוסמים שאגב הוא מתחת לאדמה (הנה עוד חידוש).

» ביקורות נוספות של תום
» ביקורות נוספות על יד הנחושת - מגיסטריום #2