• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הטבח

הטבח

מאת הארי קרסינג

הביקורת של משה

תמונה של משה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הטבח

הטבח

מאת הארי קרסינג

הביקורת של משה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של משה
הוצאה לאור:תשע נשמות והכורסא
שנת הוצאה:2017
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
MishaEla
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 9 שנים

“הארי קרסינג (1928-1990) הוא שם העט של סופר אמריקאי אשר ספריו מעולם לא תורגמו לעברית עד כה. הספר נכתב”

4/16
ביקורות על הטבח
הבאה
סימנטוב
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

חמישה כוכבים כי הוא אחר, מעיז, מאתגר וייחודי. יום אחד מגיע לעיירה קוב אדם בשם קונרד, מקצועו טבח. לעיירה קוב שתי משפחות מיוחסות ובעלות נכסים, האחת משפחת היל (שחיה בגבעה) ומשפחת וייל (שחייה בעמק), יש קשר דם היסטורי בין שתי המשפחות.
על העיירה קוב משקיפה טירה גדולה, מרשימה, אך נטושה. הטירה שייכת למשפחת היל ווייל, אך הן לא יכולות להתגורר בה. צוואה עתיקה מצווה כי משפחות היל ווייל יוכלו לגור בטירה רק כששתי המשפחות יתאחדו בקשרי נישואין ויהפכו למשפחה אחת כפי שהיה בעבר. הטירה שוממת מזה דורות רבים כיוון שהמשפחות לא הצליחו להתאחד.
בואו של קונרד לעיירה עומד לשנות את המציאות מקצה לקצה. הוא הופך להיות הטבח של משפחת היל. לקונרד מטרות שונות ומשונות ובעצם לאורך הקריאה אנחנו מנסים להבין מה בעצם המניעים של קונרד. הוא הופך לדמות מרכזית בחיי שתי המשפחות. מה מטרתו? מי הוא? ולאן הוא מעוניין להוביל את העיירה קוב?
תשובות לשאלות אלא תקבלו אם תקראו.
הספר יצא לראשונה ב-1968, ללא ציון שמו של המחבר. האם זה ספר מתח? אגדה? ספר העוסק בחיי המטבח? תקראו ותחליטו.
מה שבטוח לא תשארו אדישים. הספר כתוב היטב ומעניין מתחילתו ולכל אורכו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Tamas
Tamas
תמונה של Mira
Mira
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של סימליה
סימליה
תמונה של אתל
אתל
תמונה של אָמוֹן
אָמוֹן
24קוראים|גיל ממוצע50|50%נשים

על המבקר

תמונה של משה

משה

ותיק
חבר מזה 14 שנים
510 ביקורות•9 נבחרות•8,360 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של משה
משה
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות510
ביקורות נבחרות9
לייקים שקיבל8,360
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת245ספרות מקורית64ביוגראפיות20

דיון על הביקורת

10 תגובות
אתל
אתל•לפני 5 שנים

תודה סנטו,

כרגיל כתבת מסקרן. הוספתי לרשימה.
יוסף
יוסף•לפני 5 שנים

ביקורת טובה!

ספר באמת לא שגרתי. בסקירה שלי הסברתי מדוע לא יכולתי לתת לו חמש כוכבים, אבל אני יכול בהחלט להבין את ההחלטה הזו.
עמיחי
עמיחי•לפני 5 שנים
סיקרנת. תודה רבה.
Rasta
Rasta•לפני 5 שנים
הוספתי, תודה.
סקאוט
סקאוט•לפני 5 שנים
סקירה יפה, סנטו. נשמע מעניין.
•לפני 5 שנים

תודה, סנטו,

כבר הרבה זמן שהוא בתכנון.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

סקירה יפה, אם כי לא בטוח שהספר הזה יכנס לרשימה.

כבר מסקירות קודמות לא הצלחתי להתרשם ממנו כספר חובה.
חני
חני •לפני 5 שנים

רושמת לי

yaelhar
yaelhar•לפני 5 שנים

מעניין. אחפש אותו.

Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 5 שנים

סיקרנת מאוד, סנטו.

10 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של משה

שירים ומחזות

שירים ומחזות

אברהם גולדפאדן

אברהם גולדפאדן (1840-1908) ידוע כמייסד התיאטרון היידי. הספר מחולק לשלושה חלקים עיקריים, הראשון קובץ שירים בעברית "ציצים ופרחים", השני מדגם של שניים מהמחזות הנודעים שלו "דוד במלחמה" ו"שולמית", החלק השלישי הוא מבחר מתורגם משירת היידיש שלו.

קובץ שיריו הראשון נכתב בעברית בתחילת דרכו ולאחר מכן רוב מה שכתב נכתב ביידיש וחבל. קובץ שיריו הראשון שנכתב עברית נקרא "ציצים ופרחים" והוא מצויין, עברית חדה וברורה ושירה המושפעת חזק מן המקורות.
לאחר שכתב את קובץ שירי העברית שלו השקיע גולדפאדן את מירב זמנו בכתיבת מחזות לתיאטרון היידי והם כמובן נכתבו ביידיש. בספר מובאים שניים מהנודעים במחזותיו, הטוב ביותר הוא "שולמית" הוא גם הארוך בספר, כ-60ע"מ, זהו סיפורה של שולמית בת מנוח שבאה ממשפחה מעוטת יכולת ופוגשת את אבשלום שבא ממשפחה מבוססת ועשירה. אבשלום מציל את חייה של שולמית לאחר נופלה לבאר והשניים כורתים ברית נישואין בעל פה במדבר כשהעדים היחידים הם הבאר והחתול. לאחר שנפרדים דרכיהם אבשלום חוזר לביתו ושולמית לביתה, היא שומרת על נדרה ומחכה לו, אך אבשלום נושא לאישה מישהי אחרת ונולדים לו שני ילדים. מה יהיה בסוף הסיפור.. תקראו את המחזה. זהו המחזה הנודע ביותר של גולדפאדן והוא הומחז והוצג מאות פעמים.

החלק השלישי של הספר מכיל מבחר שירים מתורגמים מיידיש, זה החלק הפחות מוצלח בספר, או שהתרגום חלש או שהשירים פחות טובים שהרי גולדפאדן השקיע את כל זמנו בהמחזת מחזות וכתיבת שירה הייתה עיסוק פנאי שלו.
שווה קריאה.

לפני 16 שעות•
★★★★★
•משה
במחיצתו של איציק מאנגר

רבקה רוס

במחיצתו של איציק מאנגר

רבקה רוס

איציק מאנגר הוא ממשוררי היידיש האהובים עליי. ספר זה מאוד מיוחד בכך שהוא מסופר ממקור ראשון ע"י המחברת.
המחברת הכירה אישית מאוד את מאנגר בעשר השנים האחרונות לחייו, לא פעם נרמז שלמעשה הייתה מאהבת שלו. היא כותבת על המשורר, על האדם, אופיו והתנהלותו היום יומית, מה שלא תקראו בשום ספר שירה שלו.
הספר מלווה את העשור האחרון לחייו של מאנגר, בתקופה זו הוא היה מבקר הרבה בישראל ולעיתים נשאר לתקופות של כמה חודשים. למרות שמאוד אהב להיות בתוך עמו עדיין היה מעביר את רוב זמנו בארה"ב וזאת מכיוון ששם היה קהל היעד העיקרי לשירת יידיש.
רבקה רוס (המחברת) פוגשת במאנגר לראשונה ב-1958 בקפה כסית. היא מציירת את מאנגר כאיש לבבי, אוהב אדם וחברה. הוא הגיע לישראל לתת מספר הרצאות. אחת ההרצאות הטובות ביותר שלו היו על אברהם גולדפאדן מי שידוע כמייסד התיאטרון היידי.

שניהם משוחחים מידי פעם על זלמן שניאור שהיה ידיד משותף שלהם. אני מאוד אוהב את כתיבתו של זלמן שניאור, במיוחד בפרוזה. בתור אדם כבר קראתי במספר מקומות שהיה טיפוס בעייתי מה שהתבטא בעיקר בשחצנות וביקורתיות כלפי אחרים. אלו כנראה הסיבות שלא הצליח בארץ ולאחר מותו נשכח לחלוטין. גם בספר זה מאנגר מספר למחברת שפעם התהלך עם שניאור ברחובות פאריז ושניאור ראה מישהי שמצאה חן בעיניו, הוא צבט בעכוזה, זו הסתובבה וסטרה למאנגר המסכן, שניאור ממשיך ללכת בגאווה לבוש בפרוותו היקרה. מאנגר אומר לו שאילו קראה האישה למשטרה הוא היה "אבוד", אין לו דרכון ואין לו התר שהיה, שניאור ענה לו "הה.. מי מסוגל להתאפק למראה עיכוס שכזה".

המחברת מספרת את סיפורה שלה עצמה בגוף שלישי, כך שהספר קריא כמו רומן ולא כמו אוטוביוגרפיה.

מאנגר היה מאוד מוכר בשנות ה40-60 של המאה הקודמת גם בארץ וגם בחו"ל, במיוחד אצל דוברי היידיש, אבל כל חובב ספר הכיר אותו. הוא לא היה יכול ללכת ברחוב מבלי שההמון נדבק אליו. היום הוא נשכח, לא כמו שניאור, אבל קרוב לזה.

הספר מציג הרבה חלופות מכתבים בין מאנגר לרבקה רוס ומעבר להם מתאר את ביקוריו ושהותו בישראל, אז המחברת בילתה איתו זמן רב, בשנותיו האחרונות אף סעדה אותו יחד עם אישתו ואחותו. משולש היחסים הזה של המחברת, אישתו של מאנגר ואחותו מתואר על כל צדדיו ומטבל היטב את המסופר.

אסיים בסיפור אישי, באחד מטיולי הרבים בחנויות הספרים המשומשים בת"א מצאתי באחת החנויות ספר של מאנגר, כשבאתי לשלם המוכר התבונן בי בהשתאות רבה ואמר "אף אחד לא מכיר את מאנגר היום, אני נותן לך את הספר במתנה כאות הערכה על שאתה קורא אותו", אני סרבתי למתנה שהרי זו פרנסתו, לבסוף התפשרנו על מחצית הסכום.

מאוד ממליץ על הרומן הרציני העיקרי שלו שתורגם לעברית "סיפורי גן-עדן".

שווה קריאה.

לפני שבוע•
★★★★★
•משה
סופרים : עשרים מסות קטנות

סופרים : עשרים מסות קטנות

דֹב קִמְחִי

דב קמחי (1889-1961), מהסופרים היותר נשכחים של דורנו וחבל, ספרו 'בית חפץ' הוא יצירת מופת. אני נהנתי עד כה מכל מה שכתב.
ספר זה מכנס עשרים מאמרים שכתב קמחי על עשרים סופרים ישראלים. המאמרים נכתבו בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

מה שמיוחד בספר זה הוא שרוב הסופרים הם ידידיו של המחבר, או מכריו או שיצא לו לפגוש אותם מספר פעמים, לכן רוב המידע הוא מגוף ראשון ומחוויותיו של המחבר עם הסופרים המתוארים.

נמצא כאן מאמרים על מיכ"ל, אליעזר בן יהודה, ש.בן ציון, יוסף קלוזנר, שאול טשרניחובסקי, ר' בנימין, יעקב רבינוביץ, יעקב שטיינברג, א.א.קבק, ג.שופמן, י.ד. ברקוביץ, דוד שמעוני, ש"י עגנון, אשר ברש, משה סמילנסקי, יהודה בורלא, א.ראובני, שלום שטרייט, שלמה שילר, א. בן-אב"י.

מכיוון שרוב המידע הוא ממקור ראשון והוא תוצר של מפגשים עם הסופרים יהיה כאן הרבה חדש גם למי שבקי בביוגרפיות של הסופרים הללו.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•משה
ברנר

ברנר

אניטה שפירא

ביוגרפיה מצויינת על ברנר, כתובה ברור וטוב ועם זאת מקיפה ומביאה פרטים מעניינים. מאמין שמי שבקי בדרכו של ברנר ימצא כאן חידושים ויוכל להעמיק ידיעתו.

ברנר היה סופר שהשפעתו הייתה גדולה מהשפעת הספרים שכתב, המאמרים שפרסם וההרצאות שהרצה. חבריו ראו בו את המצפון והמצפן בחברה היהודית ההולכת ומתגבשת בארץ ישראל של תחילת המאה ה-20.

סיפוריו של ברנר ברובם מסופרים מתוך חייו עצמו והרבה מהם נוגעים בהתנתקות מהעיירה היהודית, התנתקות מבית ההורים, המעבר לעיר הגדולה ובעיקר נטישת הדת והמסורת ואובדן האמון באלוהים. לעיתים התוצאה היא קרע משני העולמות.
סיפורו הראשון של ברנר "פת לחם" הודפס לראשונה ב"המליץ" ב-1900, מאז לא הפסיק לכתוב וליצור. סיפורו הנודע "בחורף" הוא האוטוביוגרפי ביותר, מעין יומן נעורים.

הספר עוקב אחר כל תחנות חייו המרכזיות של ברנר מילדותו, גיוסו לצבא הצאר ועריקתו ב-1903 ממש לפני תחילת מלחמת רוסיה-יפן. ב-1904 הוא מגיע לאנגליה ללא מטען וללא כסף. מאוגוסט 1905 ועד עזיבתו את לונדון הוא מתגורר ועובד בבית הדפוס נאורודצקי. ברנר פוגש את ר' בנימין והשניים מתיידדים והתוצאה של חיבור זה הוא כתב העת "המעורר" שמופיע בראשית 1906.

דרכו של ברנר עד מותו הייתה כולה מוקדשת לספרות העברית והוא תרם רבות להתפתחותה, במיוחד לאחר שעלה לארץ ישראל ב-1909. הוא הגיע לארץ כשכבר היה מפורסם והשפעתו על הספרות העברית בארץ באותה התקופה הייתה גדולה.
הספר מתאר רבות את יחסיו של ברנר עם עמיתיו הסופרים וכמובן עם משפחתו.
כתוב בצורה מרתקת ממש כמו ספר מתח. אניטה שפירא יודעת לכתוב מעניין, עד היום לא התאכזבתי מאף אחד מספריה. מומלץ.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•משה
תקוות גדולות [מהדורת 1991]

תקוות גדולות [מהדורת 1991]

צ'ארלס דיקנס

הספר נחשב לטוב ביצירותיו של דיקנס או אחד מהטובים ביותר שלו, הוא זה שנוטה להופיע כמעט בכל רשימה של הספרים הכי טובים שנכתבו אי פעם.
הספר יצא לאור בהמשכים בעיתונות בשנים 1860-1861.

זהו סיפור חניכה של פיפ, נער צעיר שהתייתם מהוריו וגדל אצל אחותו השתלטנית והאכזרית, למזלו של פיפ בעלה של אחותו ג'ו הוא אדם טוב לב ועוזר לפיפ.
ה"תקוות הגדולות" של פיפ בחיים הם להפוך מפועל קשה יום לג'נטלמן משכיל שיכול להרשות לעצמו להתבטל כל היום.
פיפ מספר בגוף ראשון על שלל ארועים שמביאים אותו לבגרותו בסוף הסיפור.

דיקנס כתב את סיפור החניכה בדומה לסיפורי מסע שהיו מאוד נפוצים במאה ה-19, בהם הגיבור עובר שלל ערים ומדינות בדרכו אל הסוף הנכסף. גם בסיפור זה פיפ עובר מספר תחנות מרכזיות בחייו שמביאות אותו לפרק הסיום בו הוא נפגש שוב עם אסטלה, אהבתו הראשונה שסירבה לחיזוריו.

אישית הז'אנר של סיפורי חניכה פחות מעניין אותי מכיוון שזה סיפור שברובו ידוע מראש, ילד/נער שמתבגר ועובר שלל תלאות אדם בדרך לבגרותו. סיפורי מסע לעומת זאת לוקחים אותנו למקומות קסומים שאיננו מכירים ובכך הופכים את הסיפור למעניין יותר. לא יודע אם ההשוואה במקום, אבל זה מה שעבר לי בראש שקראתי את הסיפור.
רוב הסיפור היה ידוע לי מראש וגם את החלקים הפחות ידועים לא היה צריך לחשוב הרבה כדי לדעת אותם, הרגיש לי קצת נדוש ושהייתי בסרט הזה כבר הרבה פעמים. אם זה לא היה ספר מרכזי בספרות העולמית כנראה היה ננטש באמצע. הכתיבה מאוד קולחת ועניינית, יש עניין והתפתחויות ללא הרף. חוש ההומור של דיקנס פחות חד בספר הזה מאשר בספרים אחרים שלו, אין כמעט דמויות מצחיקות וההומור מאוד מעודן עד שכמעט איננו קיים.

לפני חודש•
★★★★★
•משה
האדם אינו אלא...

האדם אינו אלא...

דן מירון

ספר עב כרס ומקיף זה לוקח אותנו למסע מרתק הסוקר את התפתחות השירה העברית המודרנית החל מדורו של טשרניחובסקי (תחילת המאה ה-20) ועד לסוף שנות השישים. המחבר למעשה סוקר את התפתחות השירה העברית דרך הצגתם של מספר מצומצם של משוררים שהיו אבן דרך בתקופתם.

הפרק הראשון מוקדש לטשרניחובסקי, אך למעשה עוסק על התקופה בהבט רחב יותר ונוגע גם בשאר המשוררים החשובים בתקופה כשביאליק הוא המרכזי שבהם.

הפרק השני עוסק בביאליק ואצ"ג והיחסים בניהם.
פרק אחר מוקדש למשוררת אסתר ראב החביבה עליי במיוחד, נדיר למצוא משוררת טובה שהיא גם מספרת משכמה ומעלה, חבל שכיום כמעט ונשכחה כליל.
הפרק הבא מוקדש ללאה גולדברג המייצגת את הדור שקם לאחר ביאליק שכלל משוררים מרכזיים כמו אלתרמן ושלונסקי, דור שמרד וביקר קשות את הדור שקדם לו וחשב שהוא המציא את הגלגל.
פרק נוסף מוקדש ליונתן רטוש, משורר שפחות הכרתי, אך שמחתי מאוד להכירו בספר זה.
הפרק הבא מוקדש ליעקב אורלנד שאף הוא מהמשוררים האהובים עליי ביותר, שירתו נגישה מאוד ומצליחה להעביר רעיונות רבים בפשטות חכמה. הוא משתמש רבות בסגנון המקאמה ואף כתב שירים מוכרים רבים שהולחנו ובוצעו ע"י אמנים רבים.
הפרק האחרון מסתיים בשירתו של יעקב פרידמן, משורר שלא נחשפתי אליו בעבר, אך שמחתי להכירו.

יש בספר מידע היסטורי מעולה רב, דן מירון שולט בחומר ומנתח היטב את התקופות השונות ואת מערכות היחסים המורכבות שנרקמו בין המשוררים השונים.
אני נהנה לקרוא גם ניתוח של שירים מידי פעם, אך כאן לטעמי הוקדשו לכך יותר מידי עמודים, לעיתים הוקדשו 20-30 ע"מ לניתוח שיר אחד, לי זה היה יותר מידי.
לסיכום הייתי ממליץ מאוד לקרוא את הספר, אפשר לדלג קלות מעל קטעי ניתוח השירה הארוכים.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה
גן שחרב

גן שחרב

אסתר ראב

אסתר ראב ממשוררות הראשונות של ישראל, בת דורם של רחל המשוררת, לאה גולדברג, אלישבע ויוכבד בת מרים. אחת מחמשת "המייסדות" שלא הצליחה לפרוץ לקהל הרחב כמו רחל ולאה גולדברג והיום למעשה נשכחה כליל בעוד על אחיותיה המשוררות יוצאים תילי תילים של מחקרים והוצאות חדשות ליצירתן. מה סוד הצלחתן של רחל ולאה גולדברג? רחל צנועה, כתבה יחסית פשוט ומובן ונגעה בלב באמיתותה. לאה גולדברג לעומתה הגיעה ארצה אישה משכילה מאוד וכבר עם הגיעתה ארצה התערבבה היטב עם הבוהמה הצעירה של שלונסקי ואלתרמן ובכך סללה דרכה לציבור זאת בנוסף לכשרונה הגדול. מדוע לא הצליחה אסתר ראב להגיע להמונים? טרם קראתי ביוגרפיה מקיפה על חייה, אבל מהמידע שליקטתי פה ושם עולה כי מכיוון שנולדה וגדלה בפתח-תקווה המושבה והייתה די מנותקת מהבוהמה התל-אביבית של המשוררים שהתכנסה סביב שלונסקי ואלתרמן היא למעשה לא הצליחה להגיע ולפרוץ לתודעה וזאת על אף כשרונה הגדול.

ספר זה מכיל 45 סיפורים קצרים ו-7 שירים. בן אחיה הסופר אהוד בן-עזר המופקד על עזבונה בחר מקבץ שמציג יפה את כתיבתה הספרותית ונוגע רק מעט בכתיבתה השירית ומשאיר טעם של עוד.
אסתר ראב מתגלה ככשרונית גם בפרוזה וגם בשירה מה שדי נדיר בקרב יוצרים, היא כותבת עברית רהוטה ויפה, פשוטה להבנה, אם כי לעתים מצאתי עצמי מחפש מילה זו או אחרת במילון, בכל זאת עברו הרבה שנים מאז נכתבו שיריה. לאסתר ראב זיקה חזקה לטבע ולסובב אותה והיא מתארת בפירוט רב צמחים, בעלי חיים, נופים מזג אוויר ואת כל הסובב אותה. למעשה כל סיפוריה ושיריה הם אוטוביוגרפיה ומתארים את חוויות ילדותה וחייה.

בתור תושב פתח-תקווה מזה שנים רבות, הסיפורים שלה מאוד נגעו לליבי ועד היום ניתן לבקר ולראות את הבית בו גדלה במושבה פתח-תקווה. לצערי בפתח-תקווה לא השכילו בזמן כמו בת"א לשמור מפני הרס את המבנים הישנים וההיסטוריים של העיר, וקבלנים זריזים הרסו ובנו בתים חדשים על רוב מבני פתח תקווה ההיסטורית. המבנים שנותרו מוזנחים בצורה נפשעת (כולל ביתה של אסתר ראב אותו היא מתארת באהבה גדולה בסיפוריה) ולא נראה כי יבוא עליהם גואל בקרוב.

הספר הזה השאיר בי טעם של עוד מאסתר ראב, התקופה של ראשית הישוב בה חיה ועליה היא כותבת באהבה כה גדולה מרתקת. מאוד מומלץ.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה
Queen Esther

Queen Esther

John Irving

זהו ספרו האחרון של ג'ון אירווינג שיצא שנה שעברה. הוא טרם תורגם לעברית, זה די מפתיע מכיוון שהוא עוסק הרבה ביהודים, יהדות וארץ ישראל. זה הספר הכי יהודי של אירווינג. מה שעוד יותר מפתיע שגם הספר שיצא לפניו The Last Chairlift וגם זה שלפניו Avenue of Mysteries לא תורגמו לעברית. ייתכן שההוצאות לאור הגיעו למסקנה שהוא לא כלכלי מספיק ושלא קוראים אותו מספיק.

מי זו QUEEN ESTHER? אסתר נכט נולדה ב-1905 להורים יהודים, האב מת על סיפון ספינה והאם נהרגה בתקרית אנטישמית. נזירות השאירו את הילדה לפיתחו של בית אמנה לילדים סנט קלאודס במדינת מיין הצפונית והקרה בניהולו של ד"ר לארץ (כן, אותו בית אמנה מספר מוקדם יותר ומפורסם מאוד של אירווינג "תקנות בית השיכר"). אף על פי שהילדה הייתה מאוד קטנה היא הייתה מודעת לכך שהיא יהודייה וד"ר לארץ ידע שיהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא לה משפחה מאמצת. אסתר גדלה בבית האמנה עד גיל 14 ואז משפחת ווינסלו מאמצת אותה. הווינסלואים ידועים בכך שהם מאמצים נערות בוגרות, הם לא יהודים, אך הם שונאים אנטישמיות. יש להם מספר בנות שלהם והם דאגו לאמץ ילד נוסף לכל בת ביולוגית שלהם כדי שהשתיים יגדלו יחד והילדה המאומצת תדאג לילדה הביולוגית. אסתר גדלה ולומדת האבקות (מוטיב ההאבקות חוזר ברבים מספריו של אירווינג שהיה מתאבק מקצועי בצעירותו). לאסתר קשר הדוק עם ילדת משפחת ווינסלו איתה גדלה, אסתר מצד אחד לא מעוניינת לגדל ילדים משלה ומצד שני חברתה הטובה ממשפחת ווינסלו מאוד רוצה לגדל ילדה, אבל לא רוצה בן/בת זוג ולא רוצה לעבור את תהליך הלידה. הן מסכמות שאסתר תלד ילד, אבל בת משפחת ווינסלו זו תגדל אותו, הוא יהיה שלה. כך בא לעולם ג'ימי ווינסלו, הוא גדל אצל משפחת ווינסלו ומעולם לא פוגש את אסתר אימו הביולוגית, שבנתיים עשתה עלייה לישראל והפכה פעילה בכירה ב"הגנה".

חלק נכבד של הספר מתאר את התבגרותו של ג'ימי, שמעוניין להיות סופר ומחליט לעבור להתגורר בוינה, עיר הולדתה של אימו אסתר.
הפרק האחרון מתרחש בישראל בשנת 1980, ג'ימי כבר סופר די מוכר ומגיע לישראל לצורך השקת סיפרו החדש. האם יפגוש את אימו ויחדש עימה קשר?

הספר הזה כמו ספריו האחרים של אירווינג מאוד מורכב ועוסק בנושאים רבים שאירווינג חוזר אליהם שוב ושוב, יתמות, האבקות, יחסי אנוש מורכבים בין מספר דמויות ומיניות על שלל גווניה.

האמת שנהנתי מאוד מהספר, אבל החלקים שכתב על ישראל ויהדות לא היו מלוטשים מספיק, הורגש שהידע של אירווינג על יהדות ושראל נובע ממחקר עכשווי של החומר והכתיבה מלאכותית משהו ורדודה, בניגוד לנושאים האחרים בהם הוא עוסק. עדיין אני מאוד שמח שהוא כתב ספר שנוגע ליהדות וישראל, אנחנו בראשו.

אירווינג ביקר בישראל מספר פעמים, הנה מה שכתבו עליו ב"כלכליסט" ותקציר ראיון איתו:
אירווינג עצמו גדל בניו המפשייר, למד שנה באוניברסיטת ניו המפשייר ואז נסע לתוכנית לימודי חוץ בווינה. כפי שסיפר לא אחת, הוא לא ידע דבר על אנטישמיות עד שהגיע לווינה, שם שותפו לחדר היה יהודי, ואז שם לב איך חבריו היהודים מקבלים יחס שונה ממנו. אירווינג ביקר בישראל פעמיים, הפעם האחרונה היתה ב־2024 כשזכה בפרס ירושלים לספרות. הוא מגדיר את עצמו ללא כחל וסרק כפרו־ישראלי ופרו־יהודי, ובריאיון איתו לאחרונה אמר שהתמיכה שלו בישראל אינה אומרת שהוא מסכים עם עמדותיהם של ממשלה או של מנהיג זה או אחר.
"בחרתי לכתוב על יתומה יהודייה - כזו שמבוגרת מספיק כדי לדעת את שמה ואת סיפורה של המלכה אסתר", סיפר אירווינג בריאיון ל"ג'ואיש בוק קאונסיל". "כבר הכרתי את בית היתומים הבדיוני שלי במיין, ואת האמפתיה של ד"ר לארץ', רופא בית היתומים. אסתר נולדה בווינה בשנת 1905; חייה מעוצבים על ידי אנטישמיות. הייתי סטודנט אמריקאי בווינה בשנים 1964-1963, כששותפי היהודי לחדר פקח את עיניי לגבי האנטישמיות. אסתר שלי חונכה על ידי לארץ' לפי העיקרון שאנשים צריכים להיות מועילים, והיא מרגישה שנולדה להיות מועילה. לכן היא מקדישה את חייה להגן על בנה ג'יימי, ואחר כך היא מקדישה את חייה להגן על יהודים אחרים".

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה
גם זה יין

גם זה יין

נתן זך

ספר זה יצא ב2026, לאחר מותו של זך, הוא כנראה לא תכנן להוציא את התרגומים הללו לאור, תרגם להנאתו.
ספר של 300ע"מ מתרגומיו, בעיקר תירגם שירה גרמנית, צרפתית ואנגלית, דגש על גרמנית. השירים שהכי דיברו אליי הם משל פאול צלאן, אלזה לסקר שילר, ברטולט ברכט, פרדריקו גרסיה לורקה, לורד ביירון ושיר אחד משל מלך ראוויטש שהכי אהבתי מכולם, שיש שכתב לבנו הצייר יוסל ברגנר.
סה"כ יש באסופה זו תרגומים משל 43 משוררים, לחלק מהמשוררים כגון אלזה לסקר שילר ופאול צלאן הקדיש כ30ע"מ כל אחד ואילו מאחרים תרגם מספר שירים בודדים או שיר אחד בלבד.
זהו ספר שמכיל עולם ומלואו ובכדי לרדת לסוף געתם של כל אחד מהמשוררים חשוב להכיר את הביוגרפיה שלו, וכמה שנכיר יותר כך נהנה מהשירה יותר.
אין ספק שנהנתי יותר מהמשוררים שציינתי למעלה מכיוון שכבר התנסתי בקריאתם בעבר.
לסיכום אני בכל זאת אוהב יותר את השירים שזך כתב הרבה יותר מהתרגומים שלו.

לפני חודשיים•
★★★★★
•משה

ביקורות נוספות על "הטבח"

הטבח

הטבח

הארי קרסינג

ספר מיוחד ויוצא דופן. קונורד הטבח מגיע לבית היל להיות הטבח הראשי. אט אט המשפחה מתאהבת במאכלים שלו.
הטבח מקרין הרבה סמכותיות כלפי כולם. הספר מתעסק כמעט רק בנושא האוכל מבוקר עד לילה. זה עיקר הספר.
יש סיפור מעטפת קל ברקע של משפחת היל והסביבה. הביקורות באתר הם ממשעמם עד מצוין . אני באמצע. הספר בכל זאת חילחל לראשי זמן מה אחרי שקראתי אותו.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•תברח
הטבח

הטבח

הארי קרסינג

"כשהטבח יצא לאור לראשונה בשנת 1968, ללא ציון שמו של המחבר או כל פרט על מקורה וכוונותיה של היצירה – החלה להיבנות סביבו הילה מיוחדת. האם זוהי אגדה או מטפורה, ספר מתח או מסמך המדבר בשבחי הטעם והמטבח?״

כך נכתב בגב הספר הקטנטן הזה. מודה שהצליח לסקרן אותי ולגרום לי לקחת אותו ממדף הספרים החדשים בספריה. מי לא רוצה לקרוא ספר שנחשב קאלט ואף זכה למעמד פולחני במקומות אחדים.

את התקצירים אפשר לקרוא בקלות. אדם ושמו קונרד, גבוה, עיניים חודרות, אף מעוקל וסכין אכזרית בידו מגיע משום מקום לעיירה קוב כדי להתחיל לעבוד כטבח אצל אחת משתי המשפחות העשירות במחוז. מהרגע שהוא מתקבל לעבודה מתחילה העלילה להתפתח בצורה מסתורית ומעוותת. למרות, ואולי בגלל, שהכתיבה מאופקת וקורקטית, אווירת המסתורין נשמרת לאורך כל הספר, מה שמגביר את העניין בקריאה. הסכין שהופיעה בתמונה הראשונה תופיע ועוד איך, כמו שקבע צ'כוב, באחת המערכות הבאות, וזו תהיה סצנה מקפיאת דם.
קונרד מתגלה כיצור מניפולטיבי ודיקטטורי, דמות מתנשאת ואפלה, כוחנית אגרסיבית וקרת רוח באופן קיצוני, וכזו שמגחיכה את כל האחרים ויוצרת עולם מוזר עד לאימה. הכישורים הקולינריים שלו מופלאים עם מימד פנטסטי ואולי אפילו מיתולוגי. העלילה ממשיכה כשהמתח נשמר, ויחד עם זאת בכל העת לא ברור לאן ומה בדיוק הכותב רוצה לומר. אמנם הדריכות נשארת, אבל קו העלילה נעשה יותר ויותר פשטני, ליניארי, ולא מספק את הסחורה הפסיכולוגית-פילוסופית שמתבקשת מיצירה שכזו. וכך עד הסוף הלא לגמרי ברור, או הברור מידי, תלוי איך מסתכלים על זה.

בשלב הזה האפשרות היא לקחת את היצירה הזו למחוזות האלגוריה על טבע האדם והחברה, או להשאיר אותה כמותחן פשוט ואף פשטני. סאטירה וקומדיה אפלה, יצירה מדהימה, עמוקה ונוקבת, או שהמלך הוא ערום. אני עוד לא החלטתי מה דעתי, לכן אני יושב על הגדר, רגל פה רגל שם, ונותן ליצירה הזו את שלושת הכוכבים המאכזבים, עד שייפול האסימון לכאן או לכאן.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•יוסף
הטבח

הטבח

הארי קרסינג

אז קראתי. ולא הבנתי. היה פה טבח ולא היה אף מתכון. הספר באמת קריא ושוטף אבל אותי הוא לא הוביל לשום מקום. מבחינתי ספר חסר פואנטה.
(זהירות, ספוילר קטן - הטבח הוא מעין החלילן מהמלין שהמעמדות הנמוכים עובדים אותו והמעמדות הגבוהים נהנים משירותיו.).
ממש לא מוכרחים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•7ספרים
הטבח

הטבח

הארי קרסינג

טבח אחד מגיע לעיירה אחת ומחולל פלאים קולינריים וכנגזרת של זאת גם פלאים משפחתיים בשתי משפחות הקשורות זו בזו קשרים היסטוריים, רומנטיים, פיננסיים. הוא מצליח להניע את האנשים עמם הוא במגע לפעולות משמעותיות, לפי רצונו.

מצד אחד, קשה לכתוב ביקורת על העלילה ללא ספוילר ומצד שני אולי בעצם קל, כי נדמה לי שהספר מיועד להותיר את הקורא עם הרבה מאוד מחשבה.

הספר, כך לפחות לדעתי, לא מרצה את הקורא עם שורת סוף ניצחת או מסר ברור -הוא מותיר אותך, הקורא, לחשוב מעט על מה שקרה כאן. אהבתי את זה. מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב חוזרת לעלילה שקראתי ושואלת את עצמי מה בעצם היה לנו כאן, מה היה המסר. אני חושבת שהגדולה של הסיפור הזה היא היכולת לתעתע באבחנה הברורה בד"כ, בשלבים מוקדמים יחסית של עלילה, של טובים ורעים. של הנכון והלא הנכון.

הטבח הוא דמות נחושה, מעוררת הערכה (והערצה לחלקנו?), פחד, דוגמא אישית, סקרנות, רתיעה ואף דחייה. העובדה שאין תיאור מפורט אחד של המאכלים שהוא שמכין (כלומר מתכונים או ירידה לפרטי המנות), רק מעצימה בעיני את המסר שזה לא הגיל (או במקרה הזה, התפקיד)- זה התרגיל. ואם בכל זאת נרצה להתמקד בתפקיד, הרי שכוחו של האוכל, כוחו של המאכיל, במיוחד אם הוא מפליא במלאכתו, הוא רב מאוד.

אז בפעם הבאה שאתם משבחים את סבתא על המאכלים האדירים שלה, חישבו על הכבוד והכוח והמקום שהדבר מקנה לה במשפחה.

לפני 6 שנים•עינתי
הטבח

הטבח

הארי קרסינג

הארי קרסינג (1928-1990) הוא שם העט של סופר אמריקאי אשר ספריו מעולם לא תורגמו לעברית עד כה. הספר נכתב בשנת 1965 ועורר הדים רבים, תמיהות לגבי מחברו והשערות שונות ביחס למהותו; או בקיצור, אנשים לא ממש הבינו איך לאכול אותו.

גיבורו של ספר זה, לעומת זאת, לא רק שידע לאכול בכמויות מסחריות, היה גם שף בחסד עליון...

יום אחד מגיעה דמות מסתורית לעיירה קוֹבּ, השוכנת בעמק פסטורלי המוקף יערות, גבעות ובקעה. גובהו של הגבר מעל שני מטרים, הוא רזה מאוד ולבוש שחורים מכף רגל ועד ראש. הוא מגיע על אופניו ונושא עמו מעט מאוד מטען, עליו נמנים בעיקר סכיני שף וספרי בישול.

על פסגתה השטוחה של הגבעה מתנוססת טירה גותית עתיקה, הנקראת פּרוֹמינֶנְס, בה חיה בעבר שושלת קוב, אשר שתיים מבנותיה נקשרו בנישואין לאנשי התחזוקה של נחלות הטירה: משפחת היל, ומשפחת וֵייל. מכיוון שלא נולדו יותר יורשים זכרים לבית קוב, שתי המשפחות הללו המשיכו לנהל את נכסי השושלת, ביחסי שנאה זו לזו. על כן הטירה המפוארת נותרה ריקה מאדם – כפי שציווה קוב הזקן בצוואתו. רק במידה ויתקשרו המשפחות וייל והיל זו לזו בנישואין – יורשו להיכנס ולחיות בפרומיננס האדירה.

אל אחוזתה של משפחת היל מגיע אותו גבר גבוה וגרום, קונַרד שמו. הוא מציג את עצמו כטבח מהולל אך חסר-כל, ומתקבל לעבודה בתור טבח האחוזה. בית היל מונה את מר וגברת היל, התאומים אסתר והרולד, וצוות משק הבית. קונרד מתוודע אליהם בקרירות הגובלת בהתנשאות, ויוצא לסיבוב היכרות עם בתי העסק בעיירה, תוך כדי הפגנת בטחון עצמי מופלג, הטלת מורא על בעלי החנויות, והתנהגות סנסציונית כללית. הוא צובר מידע שימושי רב במהלך הימים הבאים והשתלבותו בחיי החברה של העיירה; הוא לומד למשל שמשפחת וייל, המונה כיום את זוג ההורים ואת בתם דפני, מקיימת קשרי חברות חמים עם בני משפחת היל, ובעבר חשבו כולם שדפני תינשא יום אחד להרולד; אך בשנים האחרונות היא שמנה וגדלה לממדים עצומים ואינה יוצאת מהבית עוד.

בחלקו הראשון של הספר נדמה כי מדובר בסיפור אגדה, במעשייה די סטנדרטית. אך ככל שהעלילה הולכת ומתעבה, ככל שמערכות היחסים בסיפור תופסות תאוצה, כך נחשפת לאיטה מהותו האמתית של קונרד ודרכי פעולתו. כמעט משעשעת הדרך השלווה בה מַבְנה המחבר את המתח והאימה; שכן זוהי לא עוד אגדה חביבה, סיפור אהבה רצוף מכשולים עם סוף טוב, או אפילו משל מעניין עם לקח חשוב. זהו דיוקן אפל ומצמית של אישיות אנטי-סוציאלית רודנית; וכפי שהדמות מעוורת את עיני קרוביה למזימתה, מסנוורת אותם בכישרונה הקולינרי הנדיר ובאופייה הסמכותי והראוותני, כך מבשל לנו קרסינג מנות נאות של שטניות חלקלקה המוגשות על כלי כסף, עם תוספות עשירות בבורגנות קצרת רואי, ולקינוח הוא מכבד בביקורת צינית על חומרנות, צייתנות עיוורת ועֶדריות עלובה, בכלי חרסינה יוקרתיים.

קונרד, הטבח המוכשר, מטמיע את עצמו בחיי הקהילה וזוכה להערצתם של בני משפחת היל ורבים אחרים. מי שעומד בדרכו, מורחק בשיטתיות מהמערכה. הוא מבצע את כל שלבי תכניתו בסבלנות ובהתמדה. קונרד הופך סדרי עולם, והופך למרכז העולם... אבל הוא אינו מושלם – שאם לא כן, לא היה הופך עם הזמן לקריקטורה הגרוטסקית של הפתאים שנפלו ברשתו הנוצצת.

למרות מה שאולי משתמע, קרסינג לא נוקט באמצעים לשוניים מיוחדים. כתיבתו חפה מדרמטיות, מעיצוב מסוגנן או מבריק. הוא מוסר את הטקסט כמעט בענייניות, תיאורי הדמויות והנוף תמציתיים למדי. אך גדולתו של ספר זה לא טמונה בסגנונו, כי אם ביכולתו של המחבר, השף הספרותי, לייצר תחושת רעב תמידית, כמעט מתסכלת, לעוד ועוד פירורי מידע, עוד ועוד תיבולי התרחשויות מפכחות, עד שבסוף נשאר הקורא עם תודעה המומה ומלאת תובנות, כמו אחרי ארוחה דשנה, כשכואבת לך הבטן ואתה פשוט מוכרח לשחרר כמה כפתורים בחגורה, להישען אחורה ולבחון מה בעצם קרה כאן.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•MishaEla
הטבח

הטבח

הארי קרסינג

הספר "הטבח" הוא ספר מיוחד מאוד. ראשית, הפורמט והעיצוב הנקיים ממניירות (סופסוף ספר בן פחות מ-400 עמוד!) החלוקה לפרקים קצרצרים ובקיצור - ספר שלא עושה חיים קשים לקורא. גם התרגום נהדר (מאנגלית: תומר בן אהרון), אבל העיקר פה הוא התוכן. והתוכן מובא גם הוא בצורה פיוטית וברורה, מהלך אחרי מהלך, דיאלוג אחרי דיאלוג, בלי התפלפלויות, מהפתיחה המסתורית ועד לסוף המפתיע וצפוי בו בזמן.

הספר מספר על טבח (או שמא הכל רק הצגה?) בשם קונרד המגיע לעיירה בשם קוב. הוא בונה את דרכו למעלה בדרך לכאורה בלתי-מתאמצת, כנגזרת של אופיו הסוחף והכריזמה שהוא מפגין, אך סימן שאלה גדול מתנוסס מעל המהלכים הלכאורה בלתי-מתוכננים הללו. כמעט כל מי שפוגש בו מאבד את יכולת החשיבה העצמאית שלו ומתחיל לפעול לקידום מטרותיו של קונרד במקום לטובת האינטרסים שלו-עצמו. כאשר קמים לקונרד מתנגדים, קונרד מטפל בהם כך שהמפקפקים הבאים יחששו להביע דעתם. קונרד הוא עריץ, אך עריץ מתוחכם שגורם לסובביו לסור למרותו במוטיבציית-יתר ובשמחת חיים, כשהם בטוחים שהם בעצם מגשימים את עצמם ואת חלומותיהם.

קריאה מחודשת בעמודים הפותחים את הספר מגלה שקונרד סימן את המטרה שלו לא במערכה הראשונה, אלא כבר באוברטורה. רזה ושדוף, נטול משפחה ושורשים, הוא מגיע לטירת פרומיננס ומנסה להכנס לתוכה. הוא נתקל במחסומים המונעים ממנו להגיע אל הטירה, אך היא שובה אותו בקסמיה והוא מחליט לתשאל את תושבי העיירה כדי לפצח את צופנה. ואכן כך הוא עושה, ושום פרט לא חומק ממנו. בסדרה של מהלכים טקטיים חכמים, כושר משחק ויכולת להביע אמפטיה מזוייפת הוא חותר לעבר השגת המטרה.

לקונרד ודרכי פעולתו אפשר לערוך אינספור הקבלות ולהסיק מהן מסקנות מרובות. כל קורא נתקל בחייו בקונרדים שכאלה. אנחנו מכירים אותם מעולם הפוליטיקה, הצבא, ההיסטוריה. הם מובילי מדינות, מנהיגי כתות, מנהלי חברות, ראשי עיריה, בוסים. כאלה שנדמים גדולים ממה שהם באמת, ושהאמת בפיהם נכונה יותר. הם יודעים לבטא את רעיונותיהם בצורה חדה וחותכת, להקסים, להפעיל אנשים בלי לעורר התנגדות ולשתול רעיונות בראשם כך שיחשבו שהרעיון בא מתוכם. אנשים כאלה, כפי שקונרד מוכיח, יכולים לאייש עמדה זוטרה ולהפוך את הצלחת על פיה כך שהבוסים נהיים שכירים שלהם. גם הספר "כמעיין המתגבר" מאת איין ראנד עוסק בטיפוס כזה, אבל בצורה טרחנית ומעיקה בעיני. העיסוק של "הטבח" בקונרד הוא נקי וצלול, מטרות מסומנות ומושגות, התנגדויות מדוכאות, כולם זוקפים את אושרם לזכות קונרד.

לעתים הזכיר לי הספר מרכיבים מיצירתם של האחים כהן. האחים כהן חובבים את דמות הפסיכופת הכל-יכול שמהלך קסם והתפעמות על מכריו וצופיו. אחד כזה מככב בתפקיד הרוצח השכיר בסרט "ארץ קשוחה" (המבוסס על הספר "לא ארץ לזקנים" מאת קורמק מק'קארתי), אחדים כאלה מככבים בסדרה פארגו והם אלה שמעניקים לסדרה את הטוויסט הסרקסטי האפייני. קונרד שלנו מפגין פסיכופתיה ויכולת לתעל את רגשותיהם של אחרים כדי להשיג את מטרותיו, מבלי לחוש שמץ מהרגשות המתבקשות מכך (רגשות אשם, נקיפות מצפון, מוסר, רחמים). הסיפור של קונרד הוא לא סיפור כפשוטו, אלא משל להתנהלות אנושית ומניפולציה פסיכולוגית שאת תוצאותיה אנחנו חווים יום-יום.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זוהר
הטבח

הטבח

הארי קרסינג

מתי שהייתי קטן הייתי קורא הרבה בספר שהיה אצלנו שקיבלנו מתנה על אגדות אנדרסן. אם היה נתפס עכשיו עוד פעם בידיים שלי הייתי קורא את זה מהתחלה שממש אהבתי את זה. אני מתי שהתחלתי לקרוא את הספר הטבח הרגשתי כאילו חזרתי בתוך העולם של האגדות.

האגדה פה זה על אחד שבא להיות טבח באיזה מקום והמקום לא נשאר מה שהיה לפני שהוא בא לשמה. הוא לאט לאט מחליף שמה את כל הדברים כאילו השמים למטה והאדמה למעלה. וזה הכל במקום עם כל הטבע שמסביב שזה בכפר קטן שיש על ידו טירה ויש שמה מגדל וכל הדברים שהיו לאנדרסנים משהייתי ילד.

אני חושב מי שלא אהב את אנדרסן שלא יקרא את זה שזה לא ספר בשביל מחשבות מה שקוראים עם עומק אפילו שהוא חושב שהוא ככה. הוא אולי יש לו בראש להגיד דברים על כל העולם איך שהוא מתנהל ועל התפקיד שיש לך שאם אתה נגיד נהג מונית זה לא כמו שאתה פרופסור ואם אתה יש לך וילה מסביון אז אתה לא כמו אחד שגדל בעתיקות אבל זה יותר מידי ברמה של ילדים קטנים יעני העומק של זה בדיוק כמו העומק שאומרים לך שיש לך אירופה בחרמון עד שאתה הולך לשמה ואתה בעיניים שלך רואה הכל עם בוץ שאולי היה איזה יומיים  עם חמש סנטים שלג וכבר אחרי יום נהיה הצבע שלו חום.

אני אהבתי את הזכרונות שזה עשה לי אבל אם אחד אין לו הזכרונות שלי אני לא ממליץ לו שיקרא.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
הטבח

הטבח

הארי קרסינג

ספר סוחף, מלא קסם ומיוחד. הוא היה כ"כ מרתק וקריא, עד שסיימתי לקרוא אותו בתוך פחות מ-4 שעות.
מסופר בו על אדם, שבאמצעות כריזמה, אכזריות ואפילו גסות רוח, מצליח לחולל שינוי משמעותי בעיירה שלמה. כולם סרים למרותו. הוא גורם לכך שאדונים יהפכו למשרתים, ולהפך (ואפילו יהנו מאוד מתפקידים החדש), שמנים יהפכו לרזים ולהפך.
אני מודה שלא הצלחתי להחליט האם הספר הוא אלגוריה למשהו, פארודיה או סתם סיפור אגדה קסום, אך זה לא משנה. הספר פשוט מהנה מתחילתו ועד סופו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•יסמין
הטבח

הטבח

הארי קרסינג

אחרי תקופה ארוכה יחסית שלא הצלחתי לקרוא דבר מצאתי את הספר הזה והחלטתי לתת לו ניסיון.
ממש שמחה שעשיתי זאת.
סיפור קסום על טבח בשם קונרד שמגיע לעיירה, משתלב בה והופך לטבח הראשי של אחת משתי המשפחות הוותיקות והעשירות בעיירה.
הגעתו גורמת לשינוי בו, בבית בו הוא עובד, באנשים מסביבו ובתפקידיהם.
הספר כתוב בצורה נפלאה, זורם ומחזיק את הקורא במתח תמידי: מה יקרה עכשיו? איך הם לא מבינים??
ספר כייפי ושונה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•מיירון
דירוג
2.0
לפני 5 שנים

“מתי שהייתי קטן הייתי קורא הרבה בספר שהיה אצלנו שקיבלנו מתנה על אגדות אנדרסן. אם היה נתפס עכשיו עוד פ”