ככה באחור של 70 שנה החלטתי לקרוא את הספר שגרם בזמנו לרעש גדול והיום לא נותר אלא למשוך כתף ולהגיד: אין מה לעשות כך זה היה.
ס. יזהר ראה בעיניים קשות את הפינוי של האוכלוסיה הערבית מהכפרים בשנים 1948-49, את עקירתם של התושבים זקנים וצעירים מהבתים וחלקות האדמה שלהם למקום שהיום אנחנו יודעים שהוא מחנות הפליטים, ואת הגישה המאד מזלזלת של החיילים הצעירים בערבים שנראים להם כיצורים נחותים.
אין לי עניין בדיון פוליטי, היינו מוכים וחבולים אחרי רצח עם שנעשה בנו שלוש שנים לפני כן, צופים בחוסר אונים בהרג של קהילות שלימות כולל קרובי משפחה בלי יכולת לעשות משהו בעניין, ובן גוריון רצה מקלט ליהודים, מדינה שיהיה בה רוב יהודי. בדיעבד אפשר להגיד הרבה דברים, כמו שיזהר אומר בקולו של המספר "טוב תשאירו אותם, מה כבר הם יכולים להזיק", לך תדע מה נכון ומה לא.
יזהר מסיים עם השקט שיורד על הכפר הנטוש לאחר נסיעת המשאיות משם. שקט עמוק עם בוא הערב על הבתים הריקים.
![סיפור חרבת חזעה [מהדורת 2011]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers22/229910.jpg)











![אני קלודיוס [מסדה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers20/205673.jpg)





