בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שני, 27 ביוני, 2011
ע"י אור
ע"י אור
וכך נכתב על הספר: חרבת חזעה, הנובלה שהפכה לקלאסיקה מיד עם פרסומה (1949) מגוללת את סיפורו של הכפר הערבי הדמיוני חִרְבֶּת חִזְעָה, ואת סיפורם של תושביו שגורשו מביתם במהלך מלחמת העצמאות. הסיפור נכתב עוד לפני סיומה הרשמי של המלחמה, ולמעשה היה יצירת הספרות הראשונה שהתמודדה עם אירועי 1948 ועם השאלות הקשות הנגזרות מהם – שאלות של מוסר, אחריות, גלות ופליטוּת. הסיפור אתגר את הציבור בישראל ועורר ויכוחים ותגובות מעורבות, ועם זאת רבים ראו בו הישג ספרותי רב-ערך. בכרך כלולות שלוש נובלות נוספות המעזות, דווקא בעת מלחמה, להטיל ספק בקיומו של אידיאל טוהר הנשק.
ס' יזהר, יליד רחובות (2006-1916) הוא מגדולי הסופרים בימי קום המדינה, איש חינוך ורוח וחבר כנסת. חתן פרס ישראל לשנת 1959 פרס א.מ.ת לשנת 2002. ספרו סיפור חרבת חזעה ראה אור לראשונה בשנת 1949.
ספר זה באמת מאתגר את הציבור בישראל אך לא כדברי ההבל שקושקשו על ה"ספר" אלא האתגר להתמודד עם ספרות ישראלית הראוייה לפרס ש.ק.ר ועם תופעת ה"אוטו-אנטישמיות".
האוטו-אנטישמיות היא תופעה מדהימה שלא נחקרה די הצורך זה סוג של שנאה עצמית תהומית והבנה מוחלטת של האוייב, כך שכל פעולה של האוייב ויהיה זה מעשה הזוועה השפל ביותר מקבל הצדקה אוטומטית, וכל פעולה ישראלית ללא יוצא מן הכלל זוכה אוטומטית לכל גינוי. לעיתים אינך יכול להבחין בין האוייב המקורי לחבירו שממוצא יהודי.
חרבת חזעה זה "ספר" מסוג זה שלא היה מבייש את הפרוטוקולים של זקני ציון. מדובר בספר שמחוייבתו לעובדות הינה מינימאלית ביותר וכל האמצעים כשרים בכדי להכות ביהודי התורן - מדינת ישראל. כך "שוכח" ה"סופר" את נסיונותיה של ישראל להגיע להסכמה לפני קום המדינה (ההסכמה לתכנית החלוקה של האו"ם לדוגמא)את סירובם של הערבים להגיע לשלום ובעיקר את הירי והלחימה מכל כפר ערבי כמעט. כמו כן העדיף הנ"ל להתעלם מהבריחה הערבית מרצון מהכפרים הערביים והעדיף להציג את הדברים כאילו כל בעיית הפליטים היא בעקבות גירוש הערבים ע"י צה"ל.
וכך נוצר לו ספר שמתאר את חיילי ישראל הרשעים מול האוכלוסייה הערבית הטובה והתמימה שרק חפיצה בשלום. החיילים מתוארים כשטניים ועם רמיזות עבות לנאצים כשלשם כך הוא משתמש ב"קרונות" "גירוש" ועוד מושגים כגון זה, רק את תאי הגזים הוא שכח..
העובדה שהנ"ל הינו זוכה פרס ישראל מהווה אות קלון למדינה בכלל ולאלו שהחליטו על מתן פרס זה בפרט. אמנם חופש הביטוי הוא ערך מקודש במדינות דמוקרטיות אך גם לחופש ביטוי אמור להיות גבול. ובדיוק כמו שהפרוטוקולים של זקני ציון לא חוסה בצלה של חופש הביטוי כך גם היצירה המעוותת הזאת. אין בחופש הביטוי היתר לכל אדם להשמיץ ככל העולה על רוחו. וכמו שאין חופש הביטוי מתיר להשמיץ אדם פרטי כך אין סיבה שהוא יתיר להשמיץ את המדינה וחייליה.
חבל שהזבל הזה מוחזר שוב לטובת שונאי ישראל שהמירו את האנטישמיות הקלאסית ברדיפת מדינת ישראל וספר זה מהווה להם "ראיה" שאף היהודים מודים בטענותיהם. ובקיצור החמאס לא היה כותב את זה יותר טוב.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אור
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
ושוב אתם מתעלמים מהמונחים השואתיים
ומההצדקה המוחלטת של צד אחד. תקראו את הספר ותראו לבד.
|
|
|
חמדת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
לקורנליוס-- דבריך חכמים
|
|
|
קורנליוס
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
הלל הזקן ניסח את זה יפה
"ביקורתך המנוסחת עושה חטא לספר, שכן היא שופטת אותו עפ"י הבון-טון הנוכחי, העוסק בעיקר בהדים פוסט-ציוניים"
גם אני חושב שאתה רואה את הספר על פי מונחי ביקורת הציונות של היום, במקום להבין שהוא נכתב בתקופה שונה. הביקורת שבספר, לדעתי, אינה פוסט/אנטי-ציונית - אני אפילו לא חושב שהיא בהכרח אוהדת כלפי האוכלוסיה המגורשת. היא מציגה סיפור. היא מציגה גירסה אחרת למה שכנראה ס. יזהר ראה שמתגבש. זוהי זכותו, זו לא בהכרח ביקורת אנטי-ציונית. מקרה הפוך, אגב, הוא מה שעשה אלון חילו ב"אחוזת דג'אני", שם הוא לקח סיפור מלפני 110 שנה, ויצק לשם נרטיבים פוסט-ציוניים, לדעתי בצורה מאוד מלאכותית. |
|
|
אור
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
אוסיף עוד דבר אחד
ספר שמעלה את הדילמות המוסריות בלוחמה שמעורבים בה אזרחים ואף גירוש כפרים המעורבים בלוחמה וכמו שהיה בתש"ח, הוא ספר ראוי ואמיץ. ספר שמשנה את העובדות הוא ספר משמיץ ואין לו דבר וחצי דבר עם אומץ.
|
|
|
אור
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
נוח להתעלם מהקרונות ושאר תיאורי השואה שם
מההשמטה המכוונת של האלימות והלוחמה מהכפרים הערביים ב48 ומהחלוקה הברורה של טוב ורע כשהרעים הם ישראל והערבים, ולסכם הכל בכך שהוא חי אז בזמן אמת, שהספר אמיץ ושאין פרות קדושות. אז אסכם את דברי בשני מילים מותר לבקר אסור להשמיץ והחמאס היה עושה את זה פחות טוב.
|
|
|
חמדת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
לאיילת ,ציטוט
"אופי הוא מה שאתה יודע שהינך, לא מה שאחרים חושבים שיש לך."-- מרווה קולינס,
שיהיה לך ערב נעים ורגוע . |
|
|
הלל הזקן
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
אני לא יודע...
זה לא כאילו שמישהו פירסם איזה מסמך נסתר ממרתפי השטאזי... זה ספר מוכר וידוע.
ואם נעשה ההיפך ונניח שאני זורם איתך, אז ברור שמרבית הספרים בסדרה המסויימת הם יצירות של הלכאה עצמית, פרי עשייתם של מיטב עוכרי ישראל... |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
בכל זאת, כנראה שהיה באג'נדה של מישהו
להוציא את הספר בהוצאה מחודשת. יכול להיות שספר בניחוח של "לא היינו בסדר" בקונטקסט הפוסט-ציוני של היום, מקבל משמעות שהיא קצת יותר מקצת לא-נעימה.
|
|
|
הלל הזקן
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
בוא נגיד ככה...
כבר עברו אי-אילו שנים מאז ימי ה"קדושי ישראל - אסור לגעת" והפרשנות החד-צדדית למעשה הציוני. לומדים על זה קורסים שלמים באוניברסיטה ואף בוגר (או כמעט) לא בא לטעון עקב כך, שאין לנו היהודים חזקה על הארץ. אז הבה קודם נירגע. "טוהר הנשק" למשל, זה חנטריש רציני ואפשר עדיין לשאול על כך ברי סמכא כמאיר הר ציון או אפילו את מי שהיה מפקדי הישיר בצבא - תא"ל אהרון דוידי.
בכל אופן, ביקורתך המנוסחת עושה חטא לספר, שכן היא שופטת אותו עפ"י הבון-טון הנוכחי, העוסק בעיקר בהדים פוסט-ציוניים ובספינים עליהם אח"כ בתקשורת... ס.יזהר כתב את הספר בזמן אמת, המדינה בקושי הייתה קיימת, הוא לבטח לא ידע מה יתפתח עם זה במרוצת השנים, איך אפשר לכנות ספר אמיץ כזה בכינויים כגון "זבל" ושות' ?... חירבת חיזעה סה"כ בא לטעון שהיינו פחות נקיים ממה שטענו אנחנו, מה הבעיה ?! |
|
|
איילת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
שמחה ששחררת קיטור, חמדת
חבל רק שתוך כדי זה ביזית את עצמך וחשפת (שוב) את הצדדים הבעייתיים, בלשון המעטה, של אישיותך.
|
|
|
חמדת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
לאיילת ,ציטוט :
"אני נהנה להיות משכיל-למחצה; הכל נראה הרבה יותר מדהים כשאתה בור."-ג'ראלד דארל
|
|
|
איילת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
לחמדת
היה לי ברור שאקבל תגובה נוזפנית ממך, כמיטב המסורת, לאור העובדה שאהבת את הספר. אני רוצה לומר לך שאני לא זקוקה לאישורך כדי לחוות דעה על משהו. אני גם לא מחויבת לעשות עבודת דוקטורט על כל נושא לפני שאני מחווה עליו דעה. מותר לי לגבש דעה על ספר על סמך קריאת ביקורות של אנשים שאת דעתם אני מעריכה. ודרך אגב, לא אמרתי שלא היה גירוש. כך שלא חידשת לי בדברייך.
|
|
|
חמדת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
לאיילת -הבעיה הכי גדולה
בלהביע דעה היא הבערות בנושא . את מודה שלא תקראי את ספרו של קניוק אבל מסיקה מסקנות בנושא על סמך מה ?על מה שאנשים אומרים?! אין סכנה יותר גדולה מבערות ושטחיות כאשר את באה להתווכח על כל נושא. קודם כל תקראי קצת חומר ,ספרים ,מאמרים ,שירים של התקופה -אלתרמן או גורי כדוגמא למי שחיו וחוו את המאורעות . ורק אחכ זכותך לגבש דעה לכאן ולכאן .
בהקשר לנושא : האמת היא שהייתה בריחה מיוזמתם של ערביי המקום מתוך מחשבה שבעוד זמן מה הם יחזרו למקומותיהם .הייתה בריחה כי המנהיגות הערבית הא"י ברחה ראשונה והשאירה אותם מאחור גלמודים בודדים וחסרי אונים . הייתה בריחה כי הם הופחדו ע"י כוחות הישראליים על כל מגווניהם {הגנה ,אצ"ל לח"י},והיה גם גירוש מכוון כמדיניות ממשלתית של בן גוריון . אז בהיותך רק בת 38 שנים קודם לכי תלמדי את הנושא .ואגב ספרו של קניוק הוא ספר תהילה לחיילים החפשיים. |
|
|
אור
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
אתה מוזמן לקרוא את הספר ולראות אם התבלבלתי
כדאי שתשים לב למושגים השואתיים, להשמטת כל פעולה עויינת של הערבים ולעובדה שהסיפור לא היה ולא נברא. אינני יודע מאיפה הוצאת מדברי שלא היה גירוש של ערבים?? אני טענתי שלא כל הפליטים זה תוצאה של גירוש וודאי לא אזרחים תמימים שרק ביקשו לחיות בשלום.
|
|
|
קורנליוס
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
ממליץ לראות את הכתבה הזו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3365194,00.html
היא דיי מרתקת, ומציגה את הלך הרוח בכל הנוגע לספר ב 1978. כפי שאמרתי, לדעתי במקרה הזה יתכן שאור מתבלבל בין הגישה הפוסט/אנטי ציונית היום לבין גישתו של ס. יזהר. אין פה עניין של שחור או לבן. להגיד שלא היה גירוש כלל זה בדיוק כמו להגיד שלא הייתה בריחה כלל. האמת המדוייקת נמצאת איפשהו בין לבין. אני דיי משוכנע שס. יזהר סיפר את עדותו, גם אם על כפר בדיוני - סביר להניח שהדבר נתרחש כפי שתיאר. |
|
|
אנקה
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
לאור, את האמת המדוייקת קשה לדעת
כי כל צד פוליטי רואה אותה אחרת. אבל חוות הדעת שלך
מנומקת ומנותחת בצורה מרשימה. ועל כן צל"ש ינתן בשמחה. |
|
|
איילת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
מסכימה איתך, אור.
מקומם שנתכתבים כאלה ספרים ועוד יותר מכך שהם זוכים להערכה. גם תש"ח של יורם קניוק - זוכה פרס ספיר - שייך לקטגוריה הזאת. לא קראתי (ולא אקרא) אבל הבנתי שהוא מספר שם סיפורים איומים על חיילי צה"ל שלא היו ולא נבראו, פרי דמיונו הקודח (והוא אפילו לא מכחיש את זה). עכשיו בגלל הזכייה הספר גם יתורגם לכמה שפות ויופץ בחו"ל. עם זאת אני לא חושבת שצריך להגביל את חופש הכתיבה, כי לא יהיה לזה גבול. המדרון החלקלק יגרום לכך שיותר ויותר ספרים (ויצירות אחרות) ייפסלו ונתחיל לדמות למדינה דיקטטורית.
|
|
|
אור
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
ולגבי זה שהפרס ניתן על כישרון ולא על דעות
האם מישהו יקבל את זה שספר שיתמוך לדוגמא בפשיזם יקבל פרס נובל לספרות כי הוא כתוב טוב?!?! ברור שפרס זה גם על תוכן.
|
|
|
אור
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
הכפר לא קיים כך שהספר איננו מתאר סיפור שהוא חווה
אלא פשוט בא להציג עמדה. השימוש במושגים שואתיים הוא מרתיח וההשמטה של פעולות הערבים היא מעשה זדוני ומכוער של הסופר שנועד להשחיר את המדינה. חוץ מזה זה לא שכנראה הייתה בריחה מרצון אלא שהייתה והיתתה בריחה מרצון וזה מוסכם על כל ההיסטריונים חוץ מכמה הזויים מסוג הסופר הנ"ל. כמו כן ירי לא אולי היה אלא היה והיה ואני יכול להביא הרבה אנשים שזוכרים את הירי בירושלים, מיפו על בת ים, מהכפרים על כביש ירושלים תל אביב ובצפת. כך שהשמטה של פרטים אלו מהספר על מנת להצדיק את ההשתלחות הפראית במדינה ובצה"ל מצדיקה לדעתי את הכינוי אוטו-אנטישמי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
לא יכולה להסכים עם דבריך
כי אתה "מתווכח" עם סיפור פרטי על ידי "הוכחות" כוללניות. כנראה היתה גם בריחה מרצון. כנראה ירו מהרבה כפרים. כנראה ישראל רצתה להגיע להסכמה. מה זה נוגע לסיפור הזה? ולמה להגדיר אותו בתוא "אוטו אנטישמי"? כי הוא מראה לנו את מה שאנחנו לא אוהבים לראות? ומה הקשר בין דעות כאלה או אחרות לבין פרס ישראל שניתן (אני מקווה) על כישרון ולא על דעות?
הביקורת מנומקת ומושקעת, גם אם לדעתי טועה. |
|
|
קורנליוס
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
אני לא ממש מסכים עם דבריך, אבל...
אולי אני נאיבי, אבל למיטב הבנתי הסופר באמת בא לספר את מה שהוא חווה, ומה שהוא עשה.
אם תשאל אותי, עצם העובדה שאכן בכפרים מסויימים התבצע גירוש (ולא בריחה) לא באמת משנה את זכותינו על הארץ. אני האחרון שיכול לקרוא לעצמו פוסט/אנטי-ציוני, אבל לטעמי ס. יזהר פשוט רצה לספר את סיפורו, ועשה זאת בצורה יפה (כך לפחות אני הרגשתי בעת קריאת הספר). כמו שאמרתי, אינני מסכים עם דבריך, אבל כתבת ביקורת יפה ומושקעת. אולי זה יעורר דיון :) |
|
|
אור
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
התוכן של דברי יכול אולי להיחשב כפוגעני וכביקורת מוגזמת
אבל ספר זה נכתב כספר פרובוקטיבי ומטרתו הייתה הצגת המדינה וחייליה באור השלילי ביותר שאפשר ואם זכותו לכתוב בלא כפפות אז זכותי גם לבקר את ה"ספר" ללא כל כפפות. לגבי אמינות דבריו כתבתי את הדעה ההיסטורית המקובלת למרות שברור לי שלדעתו האמת ההיסטורית שונה.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
