ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 במרץ, 2023
ע"י חיים
ע"י חיים
ספר מעולה.
את הספר ירשתי מהספריה של אמא שלי ז"ל (אבא שיבדלח"א קורא מקסימום ספרי מכניקה של מכונות תעשיתיות) בתוך חבורה של אלבומי נצחון ממלחמת ששת הימים ומבצע קדש. הרבה שנים ישב הספר על המדף. מידי פעם עילעלתי בו- אך האותיות הקטנות והמבולבלות והסגנון המרושל של הספר (שלא כמו אחיו המהודרים מששת הימים)- גרמו לי לזנוח אותו שוב ושוב.
נראה לי שגם היתה לי רתיעה פנימית אישית מהכניסה למלחמת יום כיפור.
בסוף קפצתי למים...
עיקר כוחו של הספר באותנטיות שלו. הספר נכתב בין שלהי מלחמת יום כיפור לחנוכה שלאחריו. כלומר בחודשיים שלאחר המלחמה. כנראה הספר הראשון על המלחמה הזו.
ספר שהוא מצד אחד חשבון נפש עקוב ומדמם על החברה הישראלית, הסתאבות ממשלת המערך ותיאור התדרדרות המוסר בדור הגנרלים (מביאים לדוגמא את פרשת הדחת אורי בן ארי הקצין המעוטר במלחמת קדש בגלל שאולי ידע על פקוד שגנב שק סוכר לעומת שוד העתיקות המאורגן והמעוגן בחוק שארגן לעצמו משה דיין). ומצד שני תיאור מדמם באופן אמיתי של מוראות המלחמה.
בכלל - מכיוון שהספר נכתב הרבה לפני סיכומי ועדת אגרנט (סיכומי הועדה הסופיים ניתנו ב-1975!) והרבה יותר קרוב למלחמה עצמה מסקנותיו שונות כמעט לחלוטין- הוא אמנם מבקר את הדרג הלוחם אבל גם משבח אותו על תיפקודו בימי הקרבות, ומאידך שופט בחומרה רבה וקורא ללקיחת אחריות מהדרג הפוליטי - דבר שלא קרה (הוא גם מנבא שהדרג הפוליטי ישפוט את עצמו ויוציא את עצמו זכאי- מה שבהחלט קרה). מי שקיבל את מירב הביקורת הם גולדה מאיר ובעיקר בעיקר משה דיין (שזה בעיני פלא גדול מכיוון שאחד הכותבים בספר הוא אחיינו- יהונתן גפן).
הספר כתוב ע"י שורת עיתונאים וכותבים גם מהימין וגם מהשמאל- מה שנותן לו אובייקטיביות גבוהה.
הספר יצא בהוצאה עצמית ונראה שיצא בחיפזון רב ויתכן וגם עבר איזו צנזורה- לעיתים חסרות בו שורות, לפעמים הסידור בדף מבולבל, כריכה רכה ולא מזמינה ובכלל ספר מרושל. הסגנון הזה רק מחזק את האותנטיות של הספר כמסמך חתרני ומיוחד מאד.
הדבר הנוסף שתפס אותי בספר הוא הבאת סיפורי גבורה מוכרים לנו מהמלחמה ההיא באופן ראשוני מאד ובוסרי מאד (כמו הקרב על החרמון, כח צביקה, הקרב בעמק הבכא עם "הקצין הצעיר השחרחר מתל אביב" (למי שלא הבין-אביגדור קהלני), מוצב המזח, קרב החווה הסינית). הסיפורים כתובים באופן חי כל כך וכואב כל כך שממש קשה לצאת מהם.
בסוף הספר יש פרק סיום של יהונתן גפן- מסמך אותנטי ואמיץ של תיאור אישי של הקרב בחווה הסינית ושל ההתמודדות שלו כהלום קרב. נוגע ללב ומעלה דמעות.
כלוחם במלחמת לבנון השניה יכולתי להזדהות עם הרבה מהכתוב בספר- החזיר אותי להרבה רגעים קשים ולשריטות שאני נושא עד היום. בכלל- הרבה משיק בין המלחמות הנ"ל.
לסיום- אמרתי לגיסי - איש קבע בכיר בצה"ל- שאת הספר הזה צריך לחלק לכל קצין- שיבין מהי מלחמה על מוראותיה והאחריות הצפונה בה, ושילמד ענווה כלפי עצמו, כלפי חייליו וכלפי האויב.
משום מה לא נראה לי שספר זה יחולק אי פעם במסגרות כאלו. ואם כך- לא נשאר לנו אלא לקרוא בעצמינו על מנת לזכור ולהיזכר דווקא בימים אלו שלפני הפסח שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו- ואין לזלזל בכך...
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-5 חודשים)
ביקורת מעולה
אנסה להשיגו
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנתיים ו-5 חודשים)
חיים
ביקורת מרשימה ומעניינת מאד. תודה. אם לאמץ את העמדה שלך בנוגע לנחיצות של חלוקת הספר לקציני צה''ל לצרכים החשובים שציינת, מדוע לא לחלקו גם לכל הפוליטיקאים? בסופו של דבר הם אלה האמורים להחליט על יציאה למלחמה והם אלה הנושאים באחריות להפעלתו.
|
|
|
קיבוצניק
(לפני שנתיים ו-5 חודשים)
חיים תודה על שהעלית את הנושא והספר שנשכח. יתרונו הגדול הוא אכן הראשוניות בו ובכך גם חסרונו. מאז התמונה על המלחמה ובעיקר על התקופה שלפניה נעשתה מורכבת יותר. בין הסקירות המקיפות בנושא הטובה ביותר לדעתי היא הספר "רהב" מאת יואב גלבר.
|
|
|
אברהם
(לפני שנתיים ו-5 חודשים)
ביקורת משובחת.
תמיד אומרים בצבא "מכל אירוע אנחנו מפיקים לקחים" (השאלה מה עושים עם הלקחים)
לא לחינם הספר נקרא "המחדל" ולא רשלנות פושעת, כי היו כאן שאיריות של "ששת הימים" וכששותים יותר מדי אופוריה, הזלזול באויב החיצוני, וחוסר אמון במידע מודיעיני, גורמים ל"שב ואל תעשה" זהו המחדל. תודה חיים |
|
|
טה~דאם!
(לפני שנתיים ו-5 חודשים)
ביקורת יפה, תודה רבה!
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
