ביקורת ספרותית על מכתב שנשכח מאת קתרין יוז
ספר בסדר

---

בשבילי 'מכתב שנשכח' היה בסדר,
לא יותר גם לא פחות.
בצד הטוב: הוא חמוד כזה - קולח וזורם וקליל ומתאים לימים של סגר קורונה ואי-ודאות מטרידת מנוחה, הוא סוג של מנחם.
הדמויות הן ברובן מעניינות וברובן מעוררות אמפתיה וגורמות לקורא לא להניח את הסיפור מתוך סקרנות של מה יקרה להן בהמשך דרכן.
בצד האמצע: בינוני ומנחם - לא פחות אבל גם אין בו יותר, חבל בעיניי שאין בו כניסה (גם קלה) לאירועי ההיסטוריה, הוא לא רומן היסטורי ויכול היה להיות כזה.
בצד הלא מוצלח: שם הספר 'מכתב שנשכח' הוא לא נכון (אגב, במקור שמו "המכתב" - וזה מדויק לא ברור לי למה תורגם ל'מכתב שנשכח'). המכתב לא נשכח כי אם מעולם לא נשלח, ולא הייתי מתקטננת על כך אילו הפרט הזה לא היה כה משמעותי לתוכן הסיפור, לא מתקטננת וכנראה גם לא הייתי כותבת עליו כאן.
אבל, אילו המכתב היה כן נשכח אזי כל תוכן הסיפור היה בהכרח נלקח לכיוון אחר, כל אירועי הסיפור היו כך או אחרת שונים. זו בדיוק המילה שמשנה.
ואם כבר התקטננות וחוסר דיוק בשם הרי שגם התמונה על הכריכה נראה כמו נלקחה מבלי שהבוחר בה מכיר את תוכן הסיפור: ערימת מכתבים מקושטת כמתנה מוקפדת וחותמת דואר - לא. לא שייך כי אם להיפך.
אז, בסדר - לא יותר גם לא פחות.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על מכתב שנשכח