ביקורת ספרותית על נובלה לירית מאת אנמארי שוורצנבך
ספר בסדר

---

בחור ברלינאי בן 20, בן למשפחה מהמעמד הגבוה, המיועד לקריירה דיפלומטית, מאוהב נואשות בזמרת קברטים בשם סיבילה. הוא נפגש עמה כל לילה במועדון בו היא עובדת ומתאר, בגוף ראשון, את מסעותיו הליליים, אשר בחלקם היא לוקחת חלק ובאחרים לא. לסיבילה ולדובר ישנו ידיד משותף ומבוגר, אריק, שהדובר קצת אמביוולנטי לגביו ומתחבט בין קנאה ויריבות לידידות טהורה.

סיבילה היא דמות מסתורית למדי, עולמה הפנימי לא מקבל במה בסיפור, מלבד שמה לא ידוע עליה כמעט דבר. ההתמקדות היא בעיקר בסערת הרגשות של הדובר, שאת שמו הוא לא חושף, בחוליו הפיזי ואולי גם הנפשי.

כתיבתה של המחברת מיוחדת מאוד, אסוציאטיבית לעתים, פואטית. ישנה התייחסות רבה לטבע ולסביבה, ואין איזשהו קו עלילה ריאליסטי, מוחשי שניתן להגדרה. נדמה שהדובר הצעיר חי את הימים בין מפגש אחד למשנהו, מדי פעם הוא גם מטייל אל מחוץ לעיר, ובעיקר כותב הרבה. כל זאת תוך כדי הרהורים רבים וסבל נפשי, המתבטא גם ברמה הפיזית, בשל אהבתו הנכזבת לזמרת, שאף לא ידוע מהן סיבותיה.

זוהי נובלה אישית ורגישה, שבדיעבד הודיעה הסופרת כי נכתבה על גיבורה ולא על גיבור, אך בשפת המקור לא ניתן היה לנחש זאת, כמובן.
שוורצנבך הייתה לסבית מוצהרת וחיה חיים קצרים מדי שהסתיימו בתאונת אופניים. "נובלה לירית" היא היצירה השנייה פרי עטה שזכתה לתרגום לעברית.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על נובלה לירית