הוצאה לאור›אפרסמון

איך מתארים ספר שיש בו כלום ושום דבר? לאט לאט.

דנטון ולץ', המחבר, היה בעצמו גיי וחייו עגומים בשל תאונת דרכים. כשתיאר את חייו בספר אחר, התיאורים היו לבטח סנסציוניים יותר לתקופה. התקופה היא שנות הארבעים בערך של המאה העשרים.

הספר לפנינו עוסק באורוויל, עלם בן 15 שאביו גר וסוחר בחו"ל, אבל מגיע כל קיץ לחופשה על שפת היום באנגליה וגר במלון נופש עם בניו כמקובל אצל עשירים. במשך השנה אורוויל נמצא בפנימי

טסתי לחופשה באי נידח ביוון. נעזוב רגע בצד את העובדה שמסתבר שעבור הישראלים האי הזה לא כל כך נידח... אבל נו מילא. שלושה ימים בריזורט אל מול נוף הים הפתוח, אל מול אוויר צלול ובעיקר אל מול שעמום מבורך ומדהים שכל כך חיכיתי לו אחרי שנה שכזאת.

אז כן, השלווה הייתה מדהימה, הנוף היה מושלם. מלבד העובדה שהטיסה חזור בוטלה והייתי צריכה לתת יד למחיר מופקע של ארקיע שהפר את שלוותי הקסומה הכל היה בדיוק במקום. ו

אוסטנדה היא עיר קיט ציורית בבלגיה שטובלת בים הצפוני ובעבר היוותה יעד תיירותי פופולרי. אליה התנקזו באותו קיץ 1936 סופרים והוגי דעות – רובם המכריע יהודים - שגלו מגרמניה או נדדו מחלקים אחרים באירופה ומתנגדי משטר נאצי כמו וילי מינצנברג ואימגרד קוין.

הסיפור חג בעיקר סביב חברותם של הסופר יוזף רות( 'מארש רדצקי', 'איוב', 'מלון סבוי', 'יהודים נודדים'...) וסטפן צוויג.
צוויג הוא עשיר, מפורסם מאוד ומצוי ב

היה לי כיף לקרוא את הספר הזה. הכתיבה לא מעיקה, זורמת והעלילה עשירה ומעניינת.
דניאל בחור צעיר שאוהב סמים קלים וגם מתאר מעולה איך הם משפיעים עליו. הוא אוהב חופש לא סוגד לכסף ובסך הכול רוצה להעביר את החיים בכייף. הוא יוצא למסע שמתחיל בירושלים ומסתיים בתל אביב. הוא מתאר את האנשים שהוא רואה לעיתים מתערבב איתם לעיתים מתרחק מהם. יש לו עבודה לספק לאנשים חולים גראס רפואי ואת מה שנשאר הוא מעשן בעצמו. למרו

הרומן של למפה "בקצה הלילה" פורסם שנה לאחר ההוצאה לאור של "מסע אל קצה הלילה" של לואי פרדינן סלין (1932). אצל סלין הלילה הוא למעשה מקביל לקץ החיים – "אלה הם החיים – חתיכת אור שנגמרת בתוך הלילה" (עמ' 385) – לציטוט הגעתי בזכות אחרית הדבר המרתקת של אילנה המרמן לספרו של סלין. אצל למפה, לעומת זאת, האווירה הלילית המכושפת "מאירה" באופן שונה את החיים. למפה, הצליח להכניס את האווירה הזו לרומן המיוחד והנפלא

ביתו של אליסטר, אל"מ בעברו בצבא, גבר כבן ארבעים וחמש ואלמן, נדמה כבית בו דברים אינם משתנים לעולם. אותו אוכל, אותם ריחות, אותן דעות בעיקר כי כך היה בצבא וגבר מקומו בצבא. אבל לאליסטר פוקסטון יש בן, פרגוס, בן 17. פרגוס עדיין תלמיד, אביו רוצה שמקומו יהיה בצבא, אבל כולם כולל הבן אינם רואים בצבא מקום הולם לבן. ושלא יובן לא נכון, האב אוהב את הבן מאוד, אותו בן שהוא בן דמותה של האם פרנסס המנוחה.
לחייהם של

הנס הרברט גרים היה מורה גרמני, ובין היתר סופר. אחרי מלחמת העולם הראשונה, פירסם את הספר "שלומפ" אך בעילום שם, מכיוון שהיו בו תיאורים לא מחמיאים לצבא הגרמני והוא לא ממש רצה להסתבך. כמו שהוא ניבא לאחר מכן הספר גם נשרף בכיכר העיר, וזהות הסופר נשארה בעילום שם לאורך זמן. בסופו של דבר (כדי להציל את עצמו ככה מספרים) הצטרף למפלגה הנאצית, אחרי כמה זמן נקרא לפגישה אצל השלטונות ויומיים לאחר מכן התאבד בירייה.

הספר הוא חגיגה ספרותית מתפוצצת מכישרון. הוד הלוי בספרו הראשון מספר סיפור המתרחש בזמן 'אינתיפאדת הסכינים' אותה תקופה בשנת 2015, 2016 בה מחבלים בודדים ביצעו פיגועי דקירה בישראל.
גיבור העלילה הוא סמי צלם טלוויזיה וותיק אשר מתעד אירועים חריגים שקורים ונזכר באינתיפאדה השנייה אז עבד מסביב לשעון וצילם את הפיגועים ההמונים הנוראים של אותה תקופה.
הספר מתחיל בערב ראש השנה בנו של סמי יוני ובתו גאיה ובחור

הם לא בדיוק זוג אבל הם אוהבים לבלות ביחד. הגבר היה סולן של להקת רוק והיה מפורסם שנייה בערך. כיום הוא חסר אונים, ילדותי וכל הזמן עושה שטויות.
האישה מספרת את הסיפור המתרחש בתל אביב בכל מיני מקומות: חוף הים, מועדוני מין וקניונים. מתפתחת ביניהם מערכת יחסים יפה אך מוזרה. היא נעשית תלויה בו למרות הקפריזות שלו למרות התקפי הזעם והאופי הלא מפותח עד הסוף. קשה לו עם זה שפעם ידעו מי הוא והיום אף אחד לא זוכר