אני בתחושות די מעורערות אחרי קריאת הספר. קודם כל, זה הספר הראשון שאני קורא של אורלי קראוס-ויינר, ושמעתי עליה רבות. מרגיש לי שאו שממש אוהבים את הספרים שלה, או שממש שונאים אותם, ואני מצליח להבין את מי שמחזיק בכל אחת מהדעות האלו.
מצד אחד - ספרות ישראלית במיטבה: תככנות מודרנית, רומנטיקה ולפעמים גם קצת היסטוריה ישראלית במיטבה. מצד שני - עשוי לא משהו. אפילו לא משהו בכלל!
נתחיל במבנה הספר, אשר מביא אלינו את אבישג (או שוגי) - כלה ביום חתונתה. רגע לפני החופה, החברה הכי טובה שלה (סתיו) מספרת לה שהיא שכבה עם החתן המיועד יומיים לפני כן. אבישג עולה על הבמה ומספרת לקהל האורחים את שאירע ובכך מפוצצת את חתונתה. סרטון ההתפרצות של אבישג הופך באחת לסרטון הוויראלי ביותר בישראל, והיא נאלצת להתמודד עם אי-אלו בעיות. עד כאן, סיפור נחמד. האם הוא מקורי? אני לא בטוח, אבל אין ספק שכיף מדי פעם לקרוא סיפור-טלנובלה שכזה.
ובכל זאת, משהו במבנה הספר היה כל כך הזוי בעיניי. החל מעמוד 100 בערך, הסיפור די מגיע לפתרון, והרגשתי שאני מתחיל לקרוא ספר אחר לגמרי. מאותו רגע, העלילה התמקדה בניסיון של המורה אבישג להכניס לבית הספר היוקרתי בו היא מלמדת בחור צעיר שבא ממשפחה קשת-יום. כל החלק הזה בספר הרגיש לי כמו חיקוי לא ממש מוצלח של ליאת רוטנר, ברמה שאין לי מושג איך הספר לא מקוטלג כספר נוער! אחרי שהחלק הזה הגיע למיצויו, הרגשתי שוב שאני מתחיל ספר אחרי לגמרי, הפעם ספר מתח (ואני לא כל כך בטוח שהוא עשה עבודה טובה בניסיון להיות כזה). תוך כדי, כמובן שהייתה לאורך הספר קפיצה אחורה בזמן, אי שם בימי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. שיהיה ברור: היו חלקים מעולים והיו חלקים פחות טובים, אבל חוסר הסדר בספר פשוט נראה לעין ולי אישית הוא הפריע.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שחסרה לי עבודת עריכה. ממש הצלחתי לדמיין איך אורלי קראוס-ויינר שולחת את הספר החדש למי שלא יושב שם במשרד של "ידיעות ספרים", והם - שמכירים אותה כבר שנים - פשוט שולחים את הספר להדפסה. ככה. בלי לעשות כלום. אני לא מבין - בשביל מה יש עורך?
חוץ מהמבנה שהיה תמוה בעיניי, יש בעיות אמינות והיגיון קשות ביותר.
***אני אעבור פה לקצת ספוילרים, אז מי שעוד לא קרא וחושב לעשות את זה - מזהיר מראש***
1. יום אחרי פיצוץ החתונה שלה, אבישג מצליחה להתאהב בבחור אחר וגם אומרת לו שהיא בחיים לא אהבה ככה מישהו אחר? באמת? סינדרלה נשמע יותר הגיוני.
2. החתן המיועד בגד בה, החברה הכי טובה שלה בגדה בה - ואיכשהו אבישג מצליחה לסלוח לשניהם ואפילו מתחתנת עם החתן בסוף הספר. שוב. לא אומר שזה לא יכול לקרות, אבל בחייאת, קצת יותר אמינות.
3. והערה כללית - לא מעט שיחות במהלך הספר ואי-אלו סיטואציות שפשוט הרגישו לא אמינות אבל התאימו כמו כפפה ליד להתקדמות העלילה.
***סוף הספויילרים***
אז לסיכום,
החלק האהוב עליי בספר (וזה מפתיע גם אותי): הסיפור ההיסטורי של הסבתא. כתוב מעולה, קשור בעקיפין לעלילה, ופשוט ממש ממש מעניין.
החלק הפחות אהוב עליי בספר (וגם זה מפתיע אותי): הדרמה של החתונה. אני בהלם שאני כותב את זה - אבל אפשר היה לוותר על זה, לא ראיתי בזה שום תרומה לעלילה. מאמין שהיו פה שיקולי שיווק ומכירה חזקים מאוד (שעבדו גם עליי והובילו אותי לקרוא את הספר), אבל באמת - הייתי עושה "מחק" ל-100 העמודים הראשונים, או מוציא אותם ב"פייסבוק" כסיפור קצר או משהו.
ולסיום הביקורת, אני לא ממש יודע אם אני ממליץ לקרוא את הספר. הוא ישב לי על המדף מעל שנה ובימי הקורונה מצאתי את עצמי ניגש אליו. אז אם אתם מחפשים ספר להעביר איתו את הזמן, ממליץ בחום. ואם בא לכם משהו קצת יותר סוחף - זה פחות הכיוון.














