“מגיע לי, באמת שמגיע לי. ככה זה כשלא מקשיבים לאינטואיציה וסומכים על דעתם של אנשים אחרים. בעבר כבר קראתי ספר של קראוס ויינר. לא זוכרת מה שמו, רק שהייתה שם עלילה מופרכת שקשורה ליהלומים, חטיפה וסירה. אז אמרתי לא עוד. אחר כך חזרתי בי. חברה שאת דעתה אני מעריכה טענה כי קראה את "דיוקן הונגרי" שלה ואני חייבת לתת לה צ'אנס נוסף. את הדיוקן לא קראתי בסוף, אבל את "מאושרת בדרכה" קניתי במיטב כספי בגלל חיבתי לנושא”

“הספר "סיני" מתחיל בפתגם ערבי "כל דבר אפשר לדחות, חוץ מהגורל"... עם המשפט הזה אני לא מתווכחת. שם הספר "סיני" הינו על שם הדמות הראשית: סיני שמכונה גם סיסי ובנוסף, רוב ההתרחשויות מתרחשות בחצי האי-סיני על גבול מצרים. החיים ללא שעון, החול הצהבהב, המים הכחולים והריח המדברי, בהחלט החזירו אותי לא מעט שנים אחורנית, לימים שאני אישית ביקרתי בנואיבה, כאשר נואיבה עוד הייתה תחת השלטון הישראלי.”

“# יש סופרים שנראה שהמניע שלהם לכתוב הוא לייצר לעצמם עולם תחליפי, פיצוי על העולם האמיתי בו הם לא שיחקו תפקיד חשוב. בעולם התחליפי הם גדולים ויפים וכולם מעריצים אותם. הם משתמשים בכישרון הכתיבה(?) לברוא לעצמם עולם בו יקבלו את מאווייהם הכמוסים. גם אנשים שאינם סופרים עושים את זה לפעמים. לפעמים הם מאושפזים, או צריכים להיות, לפעמים הם פוליטיקאים. לסופרים יש לגיטימצייה לעשות את זה. כשהם מצליחים – זה יופי”

“את הספר הזה קראתי לפני כחצי שנה והוא עדיין זכור לי לטובה. זהו ספר מרגש, סוחף, שלוקח אותך למקומות אחרים ולזמנים אחרים - לא תמיד בצד הטוב של ההיסטוריה. הסופרת נוגעת בנושא רגיש זה - מלחה"ע ה-2 - בצורה מרתקת ומיוחדת. כמו-כן, היטיבה הסופרת לבנות דמויות מעוררות הזדהות ונוגעות ללב ובמיוחד אהבתי את דמותה של אגי, הפסיכולוגית, שהיא למעשה הגיבורה בספר. לדעתי, זהו ספרה הטוב ביותר של אורלי קראוס-ויינר.”

“מגיע לי, באמת שמגיע לי. ככה זה כשלא מקשיבים לאינטואיציה וסומכים על דעתם של אנשים אחרים. בעבר כבר קראתי ספר של קראוס ויינר. לא זוכרת מה שמו, רק שהייתה שם עלילה מופרכת שקשורה ליהלומים, חטיפה וסירה. אז אמרתי לא עוד. אחר כך חזרתי בי. חברה שאת דעתה אני מעריכה טענה כי קראה את "דיוקן הונגרי" שלה ואני חייבת לתת לה צ'אנס נוסף. את הדיוקן לא קראתי בסוף, אבל את "מאושרת בדרכה" קניתי במיטב כספי בגלל חיבתי לנושא”

“הספר "סיני" מתחיל בפתגם ערבי "כל דבר אפשר לדחות, חוץ מהגורל"... עם המשפט הזה אני לא מתווכחת. שם הספר "סיני" הינו על שם הדמות הראשית: סיני שמכונה גם סיסי ובנוסף, רוב ההתרחשויות מתרחשות בחצי האי-סיני על גבול מצרים. החיים ללא שעון, החול הצהבהב, המים הכחולים והריח המדברי, בהחלט החזירו אותי לא מעט שנים אחורנית, לימים שאני אישית ביקרתי בנואיבה, כאשר נואיבה עוד הייתה תחת השלטון הישראלי.”

“# יש סופרים שנראה שהמניע שלהם לכתוב הוא לייצר לעצמם עולם תחליפי, פיצוי על העולם האמיתי בו הם לא שיחקו תפקיד חשוב. בעולם התחליפי הם גדולים ויפים וכולם מעריצים אותם. הם משתמשים בכישרון הכתיבה(?) לברוא לעצמם עולם בו יקבלו את מאווייהם הכמוסים. גם אנשים שאינם סופרים עושים את זה לפעמים. לפעמים הם מאושפזים, או צריכים להיות, לפעמים הם פוליטיקאים. לסופרים יש לגיטימצייה לעשות את זה. כשהם מצליחים – זה יופי”

“את הספר הזה קראתי לפני כחצי שנה והוא עדיין זכור לי לטובה. זהו ספר מרגש, סוחף, שלוקח אותך למקומות אחרים ולזמנים אחרים - לא תמיד בצד הטוב של ההיסטוריה. הסופרת נוגעת בנושא רגיש זה - מלחה"ע ה-2 - בצורה מרתקת ומיוחדת. כמו-כן, היטיבה הסופרת לבנות דמויות מעוררות הזדהות ונוגעות ללב ובמיוחד אהבתי את דמותה של אגי, הפסיכולוגית, שהיא למעשה הגיבורה בספר. לדעתי, זהו ספרה הטוב ביותר של אורלי קראוס-ויינר.”