מגיע לי, באמת שמגיע לי. ככה זה כשלא מקשיבים לאינטואיציה וסומכים על דעתם של אנשים אחרים. בעבר כבר קראתי ספר של קראוס ויינר. לא זוכרת מה שמו, רק שהייתה שם עלילה מופרכת שקשורה ליהלומים, חטיפה וסירה. אז אמרתי לא עוד. אחר כך חזרתי בי. חברה שאת דעתה אני מעריכה טענה כי קראה את "דיוקן הונגרי" שלה ואני חייבת לתת לה צ'אנס נוסף. את הדיוקן לא קראתי בסוף, אבל את "מאושרת בדרכה" קניתי במיטב כספי בגלל חיבתי לנושא

הספר "סיני" מתחיל בפתגם ערבי "כל דבר אפשר לדחות, חוץ מהגורל"...
עם המשפט הזה אני לא מתווכחת.

שם הספר "סיני" הינו על שם הדמות הראשית: סיני שמכונה גם סיסי ובנוסף, רוב ההתרחשויות מתרחשות בחצי האי-סיני על גבול מצרים.

החיים ללא שעון, החול הצהבהב, המים הכחולים והריח המדברי, בהחלט החזירו אותי לא מעט שנים אחורנית, לימים שאני אישית ביקרתי בנואיבה, כאשר נואיבה עוד הייתה תחת השלטון הישראלי.

את הספר הזה קראתי לפני כחצי שנה והוא עדיין זכור לי לטובה.
זהו ספר מרגש, סוחף, שלוקח אותך למקומות אחרים ולזמנים אחרים - לא תמיד בצד הטוב של ההיסטוריה.
הסופרת נוגעת בנושא רגיש זה - מלחה"ע ה-2 - בצורה מרתקת ומיוחדת.
כמו-כן, היטיבה הסופרת לבנות דמויות מעוררות הזדהות ונוגעות ללב ובמיוחד אהבתי את דמותה של אגי, הפסיכולוגית, שהיא למעשה הגיבורה בספר.
לדעתי, זהו ספרה הטוב ביותר של <mark>אורלי קראוס-ויינר</mark>.

תזכירו לי שאסור לעשות את זה, טוב? אסור להגיע לחג של שבעה ימים בלי אף ספר. נכון, שירה גאולה הצליח (או לפחות לא היה אסון), אבל משם הכל הידרדר.
בשבת חול המועד, אחרי שכבר קראתי את פרסי ג'קסון (2) והארי פוטר (1) והגיע הזמן (8) ועוד כמה מהספרים שיש בבית וקראתי כבר אלפי פעמים, הייתי ממש ממש נואשת. אז כשביקרתי אצל חברה שלי והצלחנו למצוא בארון של אמא שלה 3 ספרים שנראו נחמדים בסך הכל, נשמתי לרווחה.

(ספו

הספר עוסק בסיפור שנחשף בעקבות ניתוח יקר מאד, שאמורה לעבור אחותה של הגיבורה.
מידע שהגיע לאוזני דריה, האחות וגיבורת הסיפור, שייתכן וקיים אוצר ישן השייך למשפחתה בהונגריה, ושיוכל לסייע במימון הניתוח - מביא אותה לנסות לאתרו.
סיפור המסגרת לוקח את הקורא לשנות מלחמת העולם השנייה ומתמקד, בעיקר, בחיי היום-יום של משפחת הגיבורה, בהונגריה.
לצד סיפורים פיקנטים - כמו "הקמע מסן-סבסטיאן", ומעט פרטים מחיי דייל

לצערי, לא התחברתי לספר הזה שהתחיל נחמד ומעניין, אבל איבד אותי כשנוגה הגיעה למוסקבה,
שם העלילה הפכה למופרכת ולא אמינה לטעמי.
עוד קודם זה התחיל לא אמין בעליל, בסיפור נסיעת ילד בן עשר בטרקטור לגבול ירדן,
תוך גרימת תקרית ירי משני הצדדים...
נוגה, פרסומאית צעירה, מגלה בגידה עסקית, ע"י בן זוגה ומיד למחרת נסחפת לקשר רומנטי עם נמרוד,
השיפוצניק בדירתה וביום שלאחר מיכן נמצאת כבר במוסקבה
(לאחר שכבר רכ

#
יש סופרים שנראה שהמניע שלהם לכתוב הוא לייצר לעצמם עולם תחליפי, פיצוי על העולם האמיתי בו הם לא שיחקו תפקיד חשוב. בעולם התחליפי הם גדולים ויפים וכולם מעריצים אותם. הם משתמשים בכישרון הכתיבה(?) לברוא לעצמם עולם בו יקבלו את מאווייהם הכמוסים. גם אנשים שאינם סופרים עושים את זה לפעמים. לפעמים הם מאושפזים, או צריכים להיות, לפעמים הם פוליטיקאים. לסופרים יש לגיטימצייה לעשות את זה. כשהם מצליחים – זה יופי

<mark>אורלי קראוס-ויינר</mark> פשוט סופרת נפלאה , אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלה .. נסחפתי כבר בספרה הראשון (התרוממות) נהניתי לקרוא גם את הרומנים מלכת הלבבות
והמערבולת.התרוממות הוא הרומן הישראלי על מה שמסתתר מאחורי חיי הזוהר של דיילות האוויר. רומן מלהיב ומותח, שנון ומפתיע, מצחיק ומשעשע..
מומלץ בחום!

זיוה תירוש

אין לי ספק ש<mark>אורלי קראוס-ויינר</mark> יודעת את מלאכת הרקיחה כהלכתה. כמו בספריה הקודמים גם פה תמצאו שילוב של עבר, הווה וגם מתח.

אורלי, "אישתנאם"... בהחלט יכולה להיות ברמנית מצוינת לקוקטיילים משובחים, שהרי זה הקסם שבכתיבתה... מינון נכון, בכלי הנכון ובזמן הנכון, ולכן לא אתפלא אם הספר הזה יהיה לרב-מכר.

כאחת שקראה את רוב ספריה של <mark>אורלי קראוס-ויינר</mark>, "השחקניות" הזכיר לי את "דיוקן הונגרי" ו"זאבים בשלג"