ביקורת ספרותית על עיר של עצמות - בני הנפילים #1 מאת קסנדרה קלייר
ספר מעולה

---

ספר שכבר כתבו עליו כל כך הרבה ביקורות שאני לא בטוחה אם הביקורת הזו תעזור למישהו בהחלטה האם לקרוא אותו או לא, אבל בכל זאת.
את כל הסדרה כבר קראתי בעבר, וזכרתי שממש אהבתי אותה, אבל אז קראתי את סדרת ההמשך "גבירת חצות" והבנתי ששכחתי ממנה המון פרטים, אז החלטתי לקרוא אותה מחדש.
קודם כל- מי שלא קרא, זו באמת סדרת ספרים מעולה. קסנדרה קלייר יצרה עולם שלם ומלא בדמויות מצחיקות ומעולות ואתה לא משתעמם בכלל אפילו פעם אחת בקריאת הספר. יש דמויות מכל הסוגים, ואין מצב שלא תמצא את עצמך מתחבר לאחת מהן.
אבל, הספר לא מושלם, והיו לי כמה בעיות איתו.
בעיה ראשונה היא מבחינת התיאורים. קסנדרה כותבת מעולה ובאמת מצליחה להכניס את הקוראים לעולם שלה, אבל בשלב מסוים מרגיש שהיא מתארת כל דבר ויותר מידי. יש פעמים שהגעתי לקטע בו הדמויות מגיעות למקום חדש ועוד לפני שהתחלתי את הקטע התחלתי להתייאש כי ידעתי שהיא בטח תתאר את איך שהוא נראה כל ההתחלה.
בעיה שנייה היא דווקא עם הדמויות. אז נתחיל בקליירי וג'ייס, הזוג המפורסם ביותר בספר שגם מי שלא קרא בטוח יודע עליהם אם הוא שמע על בני הנפילים. כל הספר הראשון חיכיתי שהם יהיו ביחד וכל כך אהבתי אותם, אבל *ספויילר* מרגע שהם ביחד, זה לא שזה מרגיש לי שהם בלתי נפרדים בקטע רומנטי וחמוד, אלא פשוט בקטע קרינג'י ודביק. יש חלקים בהמשך בספרים שאני אוהבת אותם ביחד, אבל מרגיש לי כאילו קסנדרה ניסתה לסבך להם את חיי האהבה יותר מידי ואין להם רגעים רגילים וחמודים של זוגות, שאתה קורא ואומר לעצמך שאתה באמת מבין למה הם מאוהבים אחד בשני ורוצים להיות אחד עם השני. כל קטע שלהם מאחרי הספר הראשון הוא או רגשות מתוסבכים או למה הם לא יכולים להיות ביחד או למה הם כל כך אוהבים אחד את השני ולא יכולים לדמיין את עצמם עם מישהו אחר, והם מנסים לעשות את זה נורא עמוק ורגיש אבל זה בעצם לא.
שתי דמויות שממש עצוב לי שקסנדרה כמעט לא התייחסה אליהן הן אלק ומגנוס. לא רק שאין להם בכלל קטעים יחד, אין להם גם כמעט קטעים לבד. היא לא התייחסה כמעט בכלל לאלק, ולקראת הספרים האחרונים שהיא כן מתחילה להתייחס אליו היא מתייחסת אליו רק בהקשר למגנוס ושהוא צעיר ומקנא בחיים שהיו למגנוס לפניו, ועושה אותו נורא קטנוני ומתנהג כמו ילד קטן במקום לגרום לנו להבין מאיפה נובע חוסר הביטחון שלו ולמה הוא ככה. חוץ מזה, אין בכלל קטעים של מגנוס שמראים לנו למה הוא כל כך אוהב את אלק ולהפך, ואין בכלל קטעים של שניהם יחד. זכרתי משום מה שהיו, ועכשיו כשקראתי הכל מחדש לא היה אפילו קטע אחד ממש רומנטי ומפורט שלהם יחד כמו למשל של קליירי וג'ייס או איזבל וסיימון או אפילו מאיה וג'ורדן.
הדמויות שאני הכי אוהבת בספרים האילו הן סיימון ואיזבל, כי הן הדמויות שקסנדרה פשוט הכי גיבשה ויצרה להן אופי. אני מתלבטת אם לכתוב גם את ג'ייס כאחת הדמויות האהובות עליי, בגלל שאם זה רק לפי הספר הראשון, הוא באמת הדמות האהובה עליי, אבל במהלך הספרים הוא פשוט נהיה תלותי כל כך בקליירי ומעבר לזה- נראה שכל השנינות והבדיחות שהיו לו בספר הראשון לאט לאט עם הספרים דועכות, וגם כשהן חוזרות, אתה אף פעם לא יודע באיזה מצב ג'ייס. מרוב שהיא סיבכה אותו היא גם סיבכה את האופי שלו, ככה שרוב מה שאני יכולה לדעת בוודאות עליו זה שהוא אוהב את קליירי אהבה אינסופית ושהוא צייד הצללים הכי מעולה לגיל שלו.
לסיכום- די פירטתי כאן על כל חמשת הספרים ולא רק הראשון. באופן כללי, אני ממליצה על כל סדרת הספרים הזו, ובאמת לא השתעממתי לרגע, למרות הבעיות שהיו לי עם חלק מהדמויות והכתיבה.

» ביקורות נוספות של little poseidon
» ביקורות נוספות על עיר של עצמות - בני הנפילים #1