ביקורת ספרותית על הבאושר לעד האחרון - בית הספר לטוב ולרע #3 מאת סומן צ'יינני
ספר טוב

---

בתור אחת שגדלה (ועדיין) על כל סיפורי האגדות הקסומים והאהובים, אהבתי ממש את הרעיון של הספרים. כשקראתי את הספר הראשון חשבתי שהוא ספר יחיד, וכשהוא נגמר במתח ולא חשבתי שיהיה עוד המשך ממש התבאסתי, כי הספר היה מעולה ובדיוק בטעם שלי.
כל מי שקורא את הספרים האילו יכול להבין שאולי מדובר הרבה (אם לא רוב) על נסיכים ונסיכות ואהבה ולהיות ביחד אבל אילו הספרים הכי לא רומנטיים שיכולים להיות. סגנון הספרים הזה הוא ממש פנטזיה טהורה וקסומה, שמתאימה לכולם וכיף לקרוא.
לכן כשיצא הספר השני בסדרה ממש שמחתי וקניתי אותו, אבל זה היה אחרי די הרבה זמן שקראתי את הספר הראשון וכבר די שכחתי אותו, ודי מהר השתעממתי מהספר השני וההמשך נראה לי מאוס ולא רלוונטי, אז הפסקתי. אחרי תקופה מסוימת קראתי אותו בכל זאת, אבל לקח לי קצת זמן והרבה פחות אהבתי אותו מהספר הראשון.
הוא לא היה שונה מבחינת הכתיבה או העלילה הפנטזית, אלא שהרגיש לי שסומן צ'יינני היה צריך לסיים בספר הראשון בצורה הפתוחה והמותחת שהוא השאיר מאשר לכתוב את ההמשך הזה.
אבל בכל זאת, סיימתי את הספר, וזה לא שסבלתי שקראתי אותו, אחרת היה לי נמאס שוב ולא בטוחה אם הייתי מצליחה לסיים אותו, אבל הוא הרגיש לי כבר יותר מידי לסדרת הספרים הזאת ולא הבנתי איך יכול להיות שיהיו עוד המשכים.
לכן, עכשיו, אחרי כל ההקדמה הזאת, כשיצא הספר השלישי לא התלהבתי כמו מהספר השני, וגם לא קראתי אותו הרבה מאוד זמן אחרי שהוא יצא. רק לפני כמה ימים ראיתי אותו בספרייה והחלטתי לקרוא אותו.
אז אני אתחיל מכך שכמו שקורה לי די הרבה לפעמים, אני קוראת ספר ראשון בסדרה, עוברת להרבה ספרים אחרים, ואז כשהספר הבא באותה סדרה יוצא קורה שאני שוכחת די הרבה מהפרטים הקטנים של הספר הראשון. אז ככה קרה לי גם עם הספר השלישי- זכרתי את העלילה באופן כללי וזכרתי גם מה חשבתי כשקראתי את הספר השני, אבל את הפרטים הקטנים (וחלק לא כל-כך קטנים אבל לא עד כדי כך קריטיים לעלילה) שכחתי.
אחד הדברים שהקלו עליי היו שבספר הזה הזכירו הרבה מהפרטים האילו, וחלק מהמשפטים הרגישו כמו "בפרקים הקודמים", אבל לא בצורה מפורטת או מתוארת מידי וזה עזר לי להיכנס קצת יותר לעלילה.
הספר הזה הוא השלישי, והיית חושב שתיגמר כבר רוב העלילה לסופר, אבל עם זאת זה הספר עם הכי הרבה עמודים מבין השלושה הראשונים (אני לא יודעת לגבי הרביעי- לא קראתי אותו עדיין), וזה מרגיש כאילו בכל שלב בספרים הקודמים הסופר ידע מה הוא הולך לעשות.
אני אתחיל לקצר ואגיע כבר להמלצה שלי.
אהבתי את הספר. סיימתי אותו בערך ביומיים, ונזכרתי בכל הדמויות והסיפורים האהובים וכמה כיף לי לקרוא על אגדות. ספרים וגם סדרות שמחדשים אגדות בצורה טובה הם מבין האהובים עליי.
הספר קצת ארוך מהרגיל, בערך 600 עמודים, ולמי שלא מתחבר זה יכול להיות קצת קשה, אבל העלילה לא מושכת את עצמה ונגררת סביב אותו נושא שוב ושוב, אלא פשוט נמשכת ואתה יכול להרגיש בימים שעוברים על הדמויות ולא כאילו זה פשוט תקוע במקום.
*ספויילר קטן*
אחת הסיבות שבגללה קראתי את הספר היא כי רציתי שסוף סוף אגתה וסופי יהיו ביחד, כי עם כל הסיפורים על נסיך ואהבת אמת וסוף טוב, ושפעם אחת סופי מאוהבת בטדרוס ופעם אחרת אגתה מאוהבת בטדרוס וזה תמיד שטדרוס בוחר, רציתי שסוף סוף, אחרי כל ההדגשה הזאת של חברות הכי טובות ונשמות תאומות ולא יכולות לחיות אחת בלי השנייה, הן סוף סוף ייבחרו אחת בשנייה מעבר לחברות הכי טובות ובאמת יעשו עם זה משהו קצת שונה, אבל זה לא קרה, אלא קרה משהו אחר שעושה ספויילר יותר גדול והוא מגיע רק ב100 עמודים האחרונים שבכלל הורס לי את הפנטזיה.
*סיום ספויילר*
לסיום, אני ממליצה על הספר הזה. הוא יותר טוב לדעתי מהספר השני, גם אם פחות טוב מהספר הראשון, וגם כי אני פשוט אוהבת את סגנון הספרים הזה.

» ביקורות נוספות של little poseidon
» ביקורות נוספות על הבאושר לעד האחרון - בית הספר לטוב ולרע #3