אני יכולה לצטט את עצמי שוב ולכתוב את מה שכתבתי בביקורות על שני הספרים הקודמים בסדרה, אבל זה נראה לי קצת מוגזם.
מצד שני, אי אפשר לכתוב על ספרי הסדרה הזאת בלי להתייחס להארי פוטר שבחדר, כלומר לעובדה שהסדרה נכתבה על ידי ג'יי קיי רולינג.
המעבר שהיא עשתה, מסדרת פנטזיה לילדים ונוער לסדרת בלש למבוגרים רחוק מלהיות מובן מאליו, וההצלחה שבו היא עשתה אותו - עוד פחות מובנת מאליה.
אני ממשיכה להנות מהסדרה הזו, המתארת את עלילותיהם של הבלש קורמרן סטרייק והעוזרת שלו, רובין אלקוט.
אני נהנית מהעלילה הבלשית ומהעלילה הרומנטית העוקבת אחרי חייהם האישיים של קורמרן ורובין.
מתפעלת מהמחקר ומההשקעה הרבה שניכר שרולינג משקיעה בסדרה הזו.
זו אינה עוד סדרת רבי מכר שנשלפת מהשרוול ומשורבטת בקווים כלליים.
מתפעלת גם מהסבלנות הרבה שבה רולינג טווה את הקשר בין קורמרן לרובין, אם כי פה אני נעה בין התפעלות לבין תהייה האם היא עושה זאת מחוסר ברירה:
האם יהיה לסדרה קיום לאחר שהשניים האלה סוף סוף יכירו ברגשותיהם זה כלפי זו?
הספר הקודם גלש למחוזות הרוצח הפסיכופט, מחוזות שאני פחות מחבבת.
הספר הזה עומד יותר בסטנדרטים של הבלש הבריטי משכבר הימים.
פחות זוועות, אכזריות והתעללות, יותר תעלומת רצח קלאסית, גם אם לוקח הרבה זמן עד שמגיעים בכלל לרצח, אבל כמו שכתבה אגתה כריסטי באחד מהספרים שלה, אל תשאלו איזה, ממש לא זוכרת - בעצם לא הגיוני להתחיל עלילה בלשית מהרצח. הרצח הוא הסוף, ההגעה לקו הסיום של רצונות, יצרים, תוכניות, שאיפות ורגשות שהתנקזו לסיום הדרמטי הזה.
זה לא ספר לחובבי מתח מהיר ועתיר אקשן, הוא לא נכתב ע"פ הנוסחה הדורשת שכל פרק יסתיים בהתפתחות דרמטית, גילוי מרעיש או סימן שאלה ענק שיכריח את הקורא להפוך את הדף, ובכל זאת - הפכתי דף אחר דף במהירות.
מומלץ רק לחובבי הסדרה.
למי שטרם נפל ברשתה, אבל מחבב ספרות בלש באופן כללי - מומלץ להתחיל מהספר הראשון בסדרה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
