#
ספר שנפתח בחתונה וכולל תיאורים מדוייקים – ככל שידיעתי מגעת – של תחושות ה"לפני", שכמעט לעולם אינן נטולות ספקות וחששות. בתיאור הזה הצליחה גלבריית להדגים את יכולתה הספרותית. תיאור מוכר לכל, בו שתולות דילמות פרטיות, מרפרף על דמויות נוספות המשתתפות באותה סצינה ומכין את הקורא לסיפור המתח החדש בו משתתפים קורמורן סטרייק ועוזרתו רובין (להלן – הכלה).
כבר כתבתי בעבר את הערכתי לכתיבתה של הסופרת. קראתי את ספרי הפנטזיה המפורסמים שלה, את הספר המצויין שהיא כתבה למבוגרים ואת סידרת המתח הזו, שכתבה בשם העט גלבריית. בכל אחד מהז'אנרים שהיא כותבת, היא משתמשת בטכניקות אחרות. בכולם היא גורמת לקורא להתחבר לדמויותיה - עם חלקן להזדהות את האחרות לדחות.
היא לוקחת את הזמן. לא בשבילה מותחנים צנומים, שמתרכזים בפושע-בלש-פיתרון.
רקע הסיפור הוא חלק משמעותי מאד ממנו, למרות שהוא כביכול צדדי.
היא לא מוותרת על ביקורת חברתית בה משתמשת בתיאורים מושחזים ובאירונייה (לא דקה בכלל).
הדמויות שלה בנויות לתפארת. גם כשהן שוליות – אתה מרגיש שמדובר באנשים בשר ודם.
הסיפור פה אינו מחריד ונוטף דם ואימה כמו ב"דרך הרשע". נראה שגלבריית בדקה את גבולות הסיפורים באמתחתה וחזרה – כמו ב"תולעת משי" - למסורת הבריטית אותה המציאה אגתה כריסטי. סיפורים שיש להם רקע חזק במילייה החברתי עליו מספר הסיפור, שפיתרונם דורש צירוף העובדות הידועות יחד כדי להגיע לפיתרון, אבל בידי הקורא אין כל העובדות, או שיש לו יותר מדי עובדות והוא לא מסוגל להבין איזה עובדות רלוונטיות לפיתרון ואיזה נועדו להסיט את תשומת לבו למקום אחר. כריסטי תיארה רק מעמד אחד – מעמד של ג'נטלמנים וליידיות אותו הכירה. גלבריית מתארת מספר מעמדות באנגלייה של ימינו, מגחיכה את הנלעגים שאין להם מושג שהם מגוחכים (שמרנים שהממזרים גנבו להם את הבכורה, אנשי המעמד הגבוה עם סממנים משותפים ושפה מצחיקה, שמאלנים קיצונים המסתירים את מוצאם המיוחס כדי להתאים למפלגתם החדשה ויש עוד).
בניגוד לכריסטי – לגלבריית יש יכולת ספרותית נפלאה ותועפות של אבחנה קומית וסאטירית. מספר לספר בסידרה גוברת הנאתי מהם
הערת אזהרה: כדי להפיק מהם מקסימום הנאה נראה לי שכדאי לקרוא אותם לפי הסדר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
