ביקורת ספרותית על לבן קטלני - קורמורן סטרייק #4 מאת רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)
ספר בסדר

---

סוס לבן הוא לא באמת בצבע לבן. מתחת לשיער הלבן שלו, העור של הסוס הוא שחור ולכן הדימוי הכללי הוא למעשה סוס אפור. עם זאת יש כמה סוסים שהודות לעיוות תורשתי כלשהו נולדים לבנים לחלוטין, סובלים מבעיות נוספות כמו עיוורון, ולא מועמדים להרבעה ולהתרבות. זאת למדתי מתוך קריאה בספר, ופוסט בקבוצות הפייסבוק עובדות לא חשובות אימת את העובדה הכללית אם כי שונה קצת בפרטים, והייתי צריכה עזרה כי אין לי מושג בסוסים. אני ממש לא מכירה אותם. אם כמו ב"קריאת הקוקיה" יש כאן אנלוגיה כלשהי שבאה לרמוז לי מראש על מהות הפשע שסביבו נסב הספר, הרי שפספסתי אותה.

הסוסים הם בבת עינה של קינןורה, רעייתו השניה של שר התרבות ג'ספר צ'יזוול, אישה חששנית למדי, היסטרית-משהו, אבלה על אובדן תינוק בלידה ומגדלת סוסים כתחביב יקר עד מאוד. שר התרבות שוכר את סטרייק לצורך חקירה, וכך נכנסת רובין בזהות בדויה אל משרדי הפרלמנט הבריטי, ומגלה עד מהרה את התככים הפנימיים בין בני משפחת צ'יזוול לדורותיהם, וביניהם לבין יריביהם הפוליטיים. הוא מנהל חקירה מקבילה הקשורה בשר התרבות המתעוררת בעקבות האשמת של אדם פגוע נפש הטוען שראה בילדותו את צ'יזוול הורג ילדה קטנה.

בקריאת הקוקיה שקראתי לפני שש שנים התוודעתי אל צמד הבלשים קורמורן סטרייק הבוגר, האומלל וקטוע הרגל, והשותפה היפה שלו רובין. זה היה ספר טוב, בקצב טוב, שנינות ראויה ופתרון פשע סביר פלוס. הגעתי אל הספר הרביעי בעקבות המחסור הקריטי בשעות קבלת פנים פרונטליות בספריה האיזורית שיצרו לי מחסור חריף בחומרי קריאה לתקופה שהיא כבר חודשיים ונמשכת הלאה. את הספר מצאתי בספרייה של אחי, ולקחתי אותו על אף הדילוג המחפיר על שני ספרים אחרים בסדרה. הספר הרביעי נפתח בתיאור החתונה של רובין ומתיו, החבר הסנוב של רובין. זו כבר היתה הפתעה לגלות ששני ספרים נוספים לא הספיקו לה לנפנף את הבחור, ושהיא עוד ממסדת את מערכת היחסים ביניהם, בניגוד לכל היגיון שהוא. אחרי ההפתעה הזאת היו עוד הפתעות נוספות.

אתחיל באורך הספר. שש מאות שמונים וחמישה עמודים בעברית זה הרבה מאוד. אפילו מאוד מאוד. מי שמכיר אותי יודע שיש בעיני מעט מאוד הצדקה כדי לכתוב ולפרסם ספר שאורכו עולה על חמש מאות עמודים. טוב, לכתוב יש הצדקה, אבל עורכים טובים צריכים לדעת לחתוך בצורה נכונה וטובה. אף על פי כן, היות והמחסור בספרי קריאה הפך להיות אקוטי ממש, לקחתי אותו והתחלתי לקרוא. אני קוראת מהר, באמת, אבל בספר הזה נעזרתי בסימניה ומשכתי את הקריאה על פני שלוש שבתות כמעט מלאות. זה לא אופי קריאה המתאים לספר מתח בלשי, ואכן מסתבר שלבן קטלני אינו ספר מתח בלשי. הבילוש הוא רק המעטפת, המתח לא ממש קיים, והספר עוסק בנושאים אחרים לגמרי.

כמו טלנובלה ארוכה ועמוסת פרקים עד מאוד, הספר לבן קטלני עוסק במערכות יחסים משפחתיות בחברה רוויית מעמדות. במרכז הספר עומדים יחסי הזוגיות של רובין ומתיו, של קורמורן וארוסתו לשעבר שרלוט, של ג'ספר צ'יזוול, אשתו לשעבר, פילגשו, אשתו הנוכחית וילדיו, כמו גם הקשרים של שרת הספורט דלה וין, בעלה, והעוזר הפרלמנטרי שלו, וכן האנרכיסטים השמאלנים המפגינים נגד כולם. כל זה ברקע לונדון של 2012, עם פתיחת המשחקים הפראלימפיים, ותזכורות מתמידות על רגלו הקטועה של סטרייק.

זה הרבה מאוד דמויות ושמות לעקוב אחריהם, מה שתופס למדי את יחידות העיבוד במוח ולא מאפשר לעקוב אחרי העלילה הבלשית שאמורה לעמוד במרכז הספר. מזל שהעלילה הזאת פשוטה למדי, והפושע ומניעיו בולטים. מה שכן, ייאמר לזכותו שהוא מילא לי שלוש שבתות של קריאה, ועכשיו לא ברור מה הולך להיות בשבת הבאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על לבן קטלני - קורמורן סטרייק #4