בישוב מגורי בכניסה לספריה העירונית יש מדף מרכזי המכיל ספרים ישראלים חדשים ולצידו מדף נוסף של ספרים ישראלים מומלצים. אני מגיע לביקור בספריה כפעם בחודש, אוהב דווקא ספריות עירוניות כי אולי זה סוג של תרבות שצריך לשמר אותה, ספרים וספריות. אני בכלל נהנה מזמן הספרייה שלי כרגעים טובים של תנועה לא מאורגנת במחשבות, להציץ בספרים לקרוא כמה מילים, להתחבט ואז לאסוף איתי מספר ספרים.
לרוב אני מגיע לספריה שבטלפון ניד שלי רשימת ספרים שאותה אני אוסף באדיקות אבל כמעט תמיד אני יוצא מהספרייה עם ספרים אחרים. ככה זה תמיד אני מופתע מחדש אולי כי אני סוגר מאד מהר ספר שלא בא לי עליו. לא משקיע דקה מיתרת במה שלא מדבר אלי. זמנים קצרים.
תמיד אני מתעכב על מדף הספרים הישראלים החדשים ולשמחתי תמיד המדף פעיל עם המלצות ותנועה. ושם אני מגלה אוצרות. במדף הזה התוודעתי לנעמה דעי וצערו העתיק של הירח הנפלא. הכרתי את השופט של שי אספריל ואת הדרך לוראנסי המעולה של אמנון יובל ועוד לא מעט ספרים.
אני מאד אוהב ספרות ישראלית, יש בה את כל מה שאנחנו באמת וזה יופי. והפעם על המדף בלט ספר של סופרת בשם רעות אקשטיין בלום. וואלה לא הכרתי. עשיתי גוגל וראיתי שהיא הוציאה שני ספרים ואי זוגי הוא הראשון שלה. ראיתי ביקורות מפרגנות ובהחלט נראה מעניין אז לקחתי כמובן.
אני קורא הרבה. בהפסקות בעבודה. סתם מול השמש ושאני בימי כתיבה אני צורך הפסקות קריאה ולאחרונה אני קורא לא מעט. והשבוע קראתי בעניין רב את הספר אי זוגי . מדובר על ספר שיש בו שני סיפורים ארוכים. סיפורים מעולים שנכתבו בכתיבה כובשת ומרתקת. לא אספר על העלילות של הספר רק אומר שמדובר בספר מצוין המספר על זמני אהבה בכתיבה לא מתחנפת. כתיבה רכה ועזה יחד, שורפת ומזדהה ובעיני גם מאד מתריסה( ואני מת על התרסות).הספר בהחלט לא מתחנף. הוא עז ומכמיר יחד. הסיפור הראשון שרף לי את הלב בכמה שהוא טוב ומדויק עלינו ועל הזמנים שלנו.
אני מתעסק בכתיבה ויש לי הרבה אהבה לכתיבה של מילים שנראה כאילו נכתבו ללא השהיות, אבל מאחוריהם מתקיימת עבודה מעמיקה ומחשבה עמוקה. הספר הזה הוא מסוג זה ובהחלט ספר ישראלי מעולה שלא עושה יותר מידי הנחות. ממש.
וגם ממליץ על ספריות ועל ספרים ישראלים שקצת בועטים וזה יופי גדול.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
