שתי נובלות שנגמעו בשעה מבית היוצר של "תשע נשמות" (ותודה לפרפר צהוב על הספרון המקסים) שנכתבו במאה הקודמת, בתקופה שהאנשים ובמיוחד נשים יצרו המון דרמות בחייהם. זה כמו שהעצימו את החוויות עד כדי אורגזמה ספרותית כי רק כך אפשר לתאר את חווית האהבה שעברו והעלו על הכתב בשבילנו ותודה להם על כך. ואם נוסיף לכל המדורה שהזכרתי גם את העובדה שהכל נכתב על דפים בלי שום אמצעים אלקטרונים אז בכלל נקבל חגיגה שהדמיון בה פורח עד בלי די. את אנמארי שוורצנבך אמנם לא הכרתי אך הנערה בת 21 משוויץ ששוררה את עצמה לדעת בהחלט ידעה לספר סיפור. ושטפן שגם עליו אפשר לומר שהוא מייצר דרמות לא קטן מפליא פה בסיפור אהבה מהסרטים.
סיפור ראשון "הכוכב מעל היער "מספר על אהבה מופלאה חולמנית של מלצר ברוזנת. הוא מעולם לא חשב שזו אהבה מושגת אלא אהבה כזו ששמורה לחלומות .
פרנסואה המלצר התאהב ברוזנת שאותה שירת, ובזמן שמזג לה את המנות הוא התבשם משערה, בהה ברפרוף עין בצווארה הארוך, חמד את חמוקיה וקימוריה ולבו ניצת בו. וכמו בהתאהבות שלא מוכנים לה ובאה בהפתעה כך הלב שלו עונה, נפצע ושתת. כי לרוויה לא בא על סיפוקו. וגם להשביע את רעבונו אליה לא יכל. הוא התמסר להווייתה כמו שיכור. הוא התאווה בנאמנות של כלב אליה. גם אדם פשוט כמוהו יכול ללבלב ולהעיר את האהבה כמו פרח בגן בגופו שניעור לפתע. אולי הוא כושף שאל את עצמו. הסיפור כמו שהתחיל כך נגמר במהירות כשנודע לו שהיא עוזבת. אז לקח החלטה ועשה מעשה. לא מעשה נאצל או יפה, לא מעשה שיביא לו סיפוק. אך מעשה שתאם את הלך מחשבתו של עלם צעיר שמאוהב. ואת ההמשך אשאיר לכם.
סיפור שני "לראות אישה" מתאר את אותו הכאב שהתאהבות אלמותית מגיעה לבקר. כשאין תאבון, וחשים גלי חום, ומרחפים במחשבות והדקות נגמעות עוד לפני שהחלו. והתנודות במצבי רוח . הציפייה לאהבה כזו היא סבל או עינוי כשמרגישים שהלב רוצה לפרוץ מהבגדים וזה רק אחרי מבט של שתי שניות באישה זרה. שתיהם הסתכלו אחת על השנייה ולא היה צריך יותר מזה . כזו היא האהבה ותשוקה מטורפת בין שתי הנשים בעלילה. יש פה גם את העניין הלסבי שבמאה הקודמת לא ממש התקבל בברכה והיה צורך להסתיר את העובדה שנשים גם יכולות לאהוב אחת את השנייה במובן התנכי. התיאור בעלילה הוא של החברה הגבוה בשוויץ, רוב העלילה היא החיזור בין שתיהם. זה לא חמישים גוונים כשארוטיקה נוטפת. פה הכל קלאסה בטוב טעם ועדין עדין. כל כך יפה כתוב ושוחזר.
הספר הוא לא אחד מגדולי הדור אך הסופרים כאן בהחלט כן.
ויש פה הוכחה שבקצת אפשר לומר הרבה.
הכתיבה נפלאה, ולקרוא על אהבה תמיד מרומם נפש..


















