ביקורת ספרותית על הכוכב מעל היער, לראות אישה מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר טוב

---

הכוכב מעל היער הוא סיפור קצר של צוויג, אותו כתב בהיותו בן 23 בלבד.

פרנסואה הוא גבר צעיר נטול השכלה, שמספר כשלונות תעסוקתיים קודמים הובילו אותו לעבודה במלצרות. ערב אחד במלון, בעודו מגיש לרוזנת פולנייה ויפה, הוא מתאהב עד עמקי נשמתו, עד כדי הערצה רוחנית לאישה זו, בת אצולה בלתי מושגת.

כעבור זמן קצר של התנהלות שגרתית בעבודתו, אך רוממות רגשית אקסטטית ונהייה דיסקרטית מאוד אחר מושא אהבתו העזה, נודע לפרנסואה שהרוזנת חוזרת לארצה. פרנסואה ההמום עוצר לבחון את חייו, את מעמדו, את הניגוד הגמור שבינהם לבין אלה של הרוזנת. הוא חושב על העתיד ובמבט מפוקח, מלא ייאוש מר, מקבל החלטה הנראית לו בלתי נמנעת, המקדמת את הסיפור לקראת סופו קורע הלב.

הסיפור, אשר נכתב שנים רבות לפני כל אותם ספרי צוויג המוכרים יותר והאהובים (העולם של אתמול, משחק המלכים, קוצר רוחו של הלב, מרי אנטואנט..), כתוב עם הרבה פאתוס ועמוס בשמות תואר ובדימויים.
מצד אחד, סגנון הכתיבה מאוד מאפיין את מחברו, אפילו את צוויג המבוגר יותר (הנערה מהדואר, לדוגמא, שהוא אמנם רומן, אך בדרכו מזכיר את הסגנון ב״כוכב״). אך אין ספק שגילו הצעיר מאוד של צוויג בזמן כתיבת הסיפור, יכול להסביר היטב הן את אופן ההגשה של הסיפור והן את נושאו; אותה אהבה עיוורת, הרת-גורל, הניצתת ברגע, והגישה הקוטבית מאוד לחיים.


אנמארי שוורצנבך כתבה בגיל 21 את הנובלה ״לראות אישה״, אשר גם היא מתרחשת רובה בבית מלון.
הנובלה כתובה כיומן של נערה בת 19, המתאהבת נואשות וממבט ראשון באחת מאורחות בית המלון. תוך כדי כתיבת יסוריי אהבתה לאישה מנוסה ומבוגרת ממנה, אישה שאף לא פגשה עדיין באופן רשמי, היא מתעדת את ימי חופשתה עם קומץ חברים ומכרים.
גם נובלה זו עמוסה התבטאויות רגשיות מרובות, המאפיינות כל כך את הצעירים ואת האופן המעט נאיבי, הצבוע צבעים עזים נטולי גוונים, בו הם חווים את החיים.

סגנון הכתיבה של שוורצנבך ייחודי מאוד. היא מעניקה לגיבורת סיפורה את קולו של הכאן והעכשיו, ואת הקלילות הראויה לציון בה היא מדלגת בין סצינות ההתרחשויות בסיפורה. מתקבלת התחושה כי הדוברת לוקחת את הקורא יד ביד והוא מתלווה אליה כצופה צמוד ובלתי נראה. הדוברת חיה את ההווה; הסיפור נקרא כמעט כמו מערכה אחת מתוך מחזה באורך מלא, אשר חסרים בו המערכה הראשונה - האקספוזיציה - והמערכה האחרונה, האפילוג. הוא מסתיים במפתיע כמעט באופן בו הוא מתחיל, ומותיר את הקורא עם אותו הרעב הגדול לדעת, המזכיר את תשוקתה העצומה של הדוברת להתוודע אל האישה בה התאהבה.

במהלך הנובלה מתארת הדוברת שיחה שהתקיימה בינה לבין אורח מבוגר במלון; שיחה שהיתה יותר סוג של דרשה מאשר דו-שיח. בדבריו של הגבר המבוגר הזה מוכיחה המחברת חכמת-חיים שהנה מדהימה באופן בלתי פרופורציונלי לגילה הצעיר. התובנות שהיא שמה בפיה של דמות זו, והאופן המרענן בו הן מוגשות לקורא, הם אחת ההצדקות, בעיני, לקריאתה של הנובלה.

אל הנובלה של שוורצנבך מצורפת אחרית דבר של קרוב משפחתה, אלקסיס שוורצנבך, ומאמר קצר של רות אלמוג שהתפרסם בעיתון ״הארץ״ ב-2004. שניהם מעניקים התבוננות מרתקת על הביוגרפיה של אנמארי שוורצנבך ודנים בהקשרים המתבקשים אל יוצרות לסביות אחרות.


הטקסטים בספר זה הנם יצירות ספרותיות יפות, מרגשות, אשר עיקר ערכן טמון בקוריוז שהם מהווים כיצירות בוסריות של מחבריהן המוכשרים. הנובלה השניה, שנכתבה ב-1929, מעוררת עניין גם מתוקף חשיפתם של רגשות הומוסקסואליים, בייחוד על רקע ההוקעה החברתית והתרבותית של נושאים לסביים באותה תקופה.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על הכוכב מעל היער, לראות אישה