ביקורת ספרותית על הסיפור השלושה-עשר מאת דיאן סטרפילד
ספר בסדר

---

וואו! כל הרכיבים הטובים היו מוכנים לאפיית העוגה:
1. המלצה מידידה - קוראת ספרים רצינית.
2. משפט בגב הספר (מתוך עמ' 18), שאי אפשר להתעלם ממנו: "יש משהו במילים," כך כתוב, "כשהן בידיים מיומנות שיודעות ללוש אותן היטב הן שובות את הלב. הן נכרכות סביב איברי הגוף כמו קורי עכביש, וכשאת כבר לכודה כולך ואינך מסוגלת לזוז, הן חודרות אל מתחת לעור, מחלחלות לתוך מחזור הדם ומקהות את המחשבות. ובפנים הן פועלות את פעולת הקסם שלהן."
3. המחברת - סופרת, פרופסור לספרות (צרפתית), המתגוררת באנגליה, במקום בו מתקיים הסיפור.
4. גלריית הממליצים בגב הספר.
5. שם הספר - הסיפור שעדיין לא סופר...
נו, עם רכיבים כאלה, ותנור טוב, אין שום סיבה שהעוגה לא תצא.
ובכן, לצערי, לי היא לא הצליחה. לא התחברתי לסיפור, לא לתוכן ואף לא לדמויות. הסיפור קופצני, לטעמי, באירועים ובדמויות שבאות ונעלמות לזמן די קצר מבלי יכולת להיכנס לתוכן. אין מתח ראוי לשמו, ולקראת הסוף - בא הכל על מקומו בשלום.
ואולי, שני קטעים המאפיינים את הסיפור טוב מכל חוות דעת:
הראשון (בעמ' 400): "אולי עדיף שלא יהיה סיפור בכלל מאשר סיפור שלא מפסיק להשתנות. כל החיים רדפתי אחרי הסיפור שלי ולא הצלחתי לתפוס אותו..."
והשני, (בעמ' 408): "ניסיתי לגמור אותו, אבל מסתבר שאני לא מסוגלת. לכן הסיפור שהעולם עשה ממנו עניין גדול כל כך יצטרך להישאר כמו שהוא. הוא קלוש למדי: משהו על שום דבר. עשי בו כרצונך."
ואולי, לי יש בעיה, ואצטרך לבדוק את הטמפרטורה בתנור שלי...
לאוהבי סיפורים דמיוניים ומעט הזויים.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על הסיפור השלושה-עשר