ביקורת ספרותית על תישארי מאת תמי בצלאלי
ספר טוב

---

באחת העבודות שלי היה עובד שמהרגע שהכרנו אמרתי לו "אתה בית בשבילי ", הכוונה במילה הגדולה הזו "בית" הוא לומר שנחמד להרגיש בנוח לידו. כמו בן משפחה , כמו בבית , במשפחה המרכיב העיקרי הוא הנוחות להיות ביחד באהבה. ההרגשה שאף אחד לא יפגע או ינסה להכשיל אותנו במילים. יש אמון בבית, יש הרגשה שאתה מגיע לא רק לאזור הנוחות אלא גם לאזור שאתה שולט בו, מוגן ועטוף. כל הספר דליה הגיבורה נואשות מחפשת את הבית שלה. לא הבית הפיזי אלא יותר הבית הפנימי, ההיכל שאנו בונים בתוכנו. שהוא טהור ואמיתי ותואם את המחשבות שלנו. ואם הכל בסנכרון אז גם החיים שלנו הופכים למלאים רגועים ושלמים.

זהו ספר ביכורים של תמי בצלאלי. נשמע בהתחלה קיטשי אבל הוא לא. אני אוהבת לתת צ'אנס לסופרים ישראלים למרות שחלק גדול מהפעמים אני מתאכזבת, אבל אפשר לומר זאת על כל דבר חדש שאנו פוגשים בדרכנו. אם היינו הולכים רק על דברים שהם "כוס התה" שלנו לא היינו מתנסים בדברים חדשים. אני שמחה שהעזתי לקחת את הספר "על עיוור" מאיזה מדף באיזה האנגר עמוס ספרים לעייפה ומלא אנשים עומדים במעברים בתנוחה שאנו כבר מתורגלים אליה כשאנו בוחנים ספר לפי פרמטרים שקבענו לנו. כל מקום קטן או גדול שמאגד אלפי ספרים ומעלה חיוך על כל כך הרבה אנשים הוא מקום טוב בשבילי לשהות בו.

הספר הרגיש כל כך שכולו מתחילתו ועד סופו מדבר על יחסים באמת עשה לי פרפרים בלב. אי אפשר כשקוראים ספר כזה לא לבחון את חייך שלך ביחד עם הגיבורה והעלילה. אי אפשר להישאר אדישים לרגע כשהיא מספרת על דיכאון אחרי לידה ובהייה אין סופית בתנור דולק כשילדים מסתובבים בבית ותוהים ובוהים באמא. או איפה האבא נמצא כשכל זה קורה? איך האדם הכי קרוב אליך כבר לא שם לב מה קורה אתך.

אצל דליה הגיבורה שלנו עוברים השנים ואחרי זמן מה מתחילים לקחת אחד את השני כמובן מאליו וזה קורה בפתאומיות ואז נבהלים. האם לתחזק זוגיות או לנפץ את מה שכבר שבור. הספר עמוס בלבטים אמתיים שכולנו חווים יום יום בזוגיות . החיפוש העצמי, יחסים עם עצמנו ושאלות נוקבות באמת בתוך תא משפחתי. מה הזוגיות עושה לנו, האם מפרה אותנו או מעכבת אותנו. האם אנחנו מאבדים את עצמנו כשהופכים להורים..
דליה הגיבורה עוברת שלב שלב ובוחנת את השתיקות, הכעס בבטן, החופש שהיא לוקחת לעצמה . הנישואין הראשונים כשהוא שיקר ובגד. הנישואין השניים שגם שם משהו לא ממש צלח. עד שהגיעה הביתה כשהתאהבה באישה. ההבנה הגדולה מה טוב לנו, מה להשאיר בחיים ומה לשנות דורש מעבר להבנה אומץ לשנות, הכי חשוב איך לצאת מהאוטומט שלנו ומדי פעם לשנות הילוכים.

בדיוק קראתי ראיון עם דן אריאלי אתמול איפה שהוא, הוא טען שאם אנחנו הולכים למקום שאנחנו חושבים שהוא הכי מתאים לנו כי אנחנו רגילים אליו והוא נוח אנחנו לא נגיע לאזורים ששם אנחנו נלמד הכי הרבה ונשתנה.

דליה בנתה בתים ועזבה אותם, הקימה משפחה ועזבה פעמיים כי המקום לא היה לה מדויק והיה לה אומץ לחשוב על עצמה פעם אחת . לעשות מה טוב בשבילה. והיא התאהבה וגילתה על עצמה בגיל 56 שהיא סוף סוף בבית. היא איבדה המון בשביל למצוא הון. והדרך על לשם כבר תקראו לבד.

והספר מלא הרהורים ונפל עלי בדיוק לפני יום כיפור כשעושים חשבון נפש מה ומי ולמה,הוא בא לי בזמן.

גמר חתימה טובה וצום קל לצמים.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על תישארי