ביקורת ספרותית על יונה ונער - ספריה לעם #554 מאת מאיר שלו
ספר בסדר

---

זה ספר קצת אוטיסטי: חזק כשמדובר בחפצים דוממים ובעלי חיים, חלש בכול הנוגע לבני אדם.

יש בו תאורי נוף נהדרים, הרבה פרטים (מעניינים גם) על גידול יונים, פרטים מרובים וטכניים אפילו יותר על בנייה. אבל בני האדם שבו מונעים על ידי יצרים נסתרים, חיים בעולם ריק ממוסר, ריק בהרבה מקרים גם מרגש אנושי.

עכשיו זהירות, ספוילרים!

הילדה עוברת, ביחסה אל התינוק, מאדישות לאהבה מתישהו ברגע אחד, ללא שלבי ביניים וללא מאורע משמעותי הנראה לעין.

הילדה, שלא מסמפטת את ד"ר מנדלסון הבחור, מסכימה בגלל סיבות לא מובהרות להינשא אליו, ומאוחר יותר נהיים לה חייהם המשותפים משום מה בלתי נסבלים.

אשתו של יאיר יודעת שהוא בוגד בה, ולא אכפת לה.

תרצה ויאיר היו פעם מאוהבים, אחר כך לא מאוהבים ומתחתנים עם אחרים. למה? ככה! בלי סיבות. איזה מין סיפור אהבה זה, שמדלג על פרטים כאלה? (הייתה לי סברה, עד שהם שכבו בערך באמצע הספר, שהם אחים למחצה, מקשר בין משולם לבין גברת מנדלסון.)

הכמיהה לבית, כן, זה יפה מאד, ואולי אצל יונים זה הדבר החשוב ביותר שבעולם, אבל לבן אדם זה לא נורמלי שכמיהה כזאת תהפוך לראש מאוויו (אלא אולי אצל אוטיסט...)

אולי אוטיסט זה אני ואם כן אשמח אם יש פה קוראים פקחים ממני שיבהירו לי את מה שלא תפשתי.

ואולי יש כאלה שיגידו שאני סתם בור שהתקשה להעריך יצירה אמנותית שאמנותיותה כרוכה באלמנט הלא-ידוע והמיסטורי — רומן נוסח חתולו של שרדינגר. אבל אם כך, אז מדוע ראה הסופר לנכון לספק לנו נספח שמתאר בקיצור את השתלשלות חיי הגיבורים "אחרי"? (זה היה דווקא מוזר, מתאים יותר לסרט דוקומנטרי מאשר ליצירה ספרותית.)

בדיעבד, לא הייתי ממליץ לי על הספר הזה! אבל, מוזר הדבר, עד שהגעתי לסוף קראתי בו בהרבה עניין, עניין שגבר עוד ועוד ככול שהתקרבתי לסיום כי הייתי בטוח — הרי ידעתי איזה סופר גדול נחשב מאיר שלו — שאו-טו-טו בא רגע של התבהרות מזהירה. אבל לצערי, הרגע הזה לא בא.

אז בסך הכול, זה ספר טוב מבחינה לוקאלית, פחות טוב גלובאלית.

» ביקורות נוספות של strnbrg59
» ביקורות נוספות על יונה ונער - ספריה לעם #554