בצעירותי קראתי, לצד ספרות "רגילה", גם לא מעט פנטזיה. טולקין כמובן, סדרת רומח הדרקון הזכורה לטוב, ועוד סדרות וספרים שיצאו לאור בשנות ה-80-90 בהוצאת "מיצוב" ז"ל (שהבנתי שמכרה את זכויותיה ל"אופוס", או משהו כזה..). פחות או יותר מה שהיה זמין בארצנו הקטנה באותם שנים. שנות התיכון עברו, הצבא, התבגרנו, והתמקדתי יותר בסוגות אחרות. אני חושב שהספרים הראשונים והמשובחים בסדרה "שיר של קרח ושל אש" (משחקי הכס), שקראתי שנים לפני שיצאה לעולם הסדרה המדוברת – היו האחרונים שקראתי מהז'אנר. בהארי פוטר לא נגעתי מעולם. גם לא בברנדון סנדרסון ואחרים.

כל ההקדמה הזאת נועדה להסביר, שלקרוא את הספר הזה היה מבחינתי צעד משמעותי, נוסטלגי. היה בי רצון כנראה לקחת צעד לאחור מהריאליזם, מהספרות היפה, מההגות והעיון, לחזור קצת לעבר, לתת למוח לנוח, להתמכר למקומות האחרים, לעולמות הזרים, לחוקים החריגים הנכונים למקומם, לדמויות, ולקסם שהסופר בורא בדמיונו.
לצערי זה לא קרה. למרות ההמלצות החמות כאן באתר מקוראים, ובעיקר קוראות, שאני מאוד מעריך, לא הצלחתי להתחבר לספר הזה, ולכן אני מרגיש צורך לפרט מעט. נכון, זה עולם פנטסטי, אבל הרגיש לי קצת ילדותי מידי. הסיפור היה מתקתק מידי. מסודר מידי. חדגוני. העולם מתואר כמעט בלי עבר משמעותי, בלי מיתוס, בלי יצירה שלמה של עולם קוהרנטי שכל כך חשוב בז'אנר הזה. אפילו הדמות המרכזית שהיו לה המרכיבים הנכונים, לא הייתה מספיק מורכבת ועמוקה בעיני, בוודאי לא הדמויות האחרות.
אני לא חושב שהפריעה לי העובדה שכל הדמויות המרכזיות נשיות, זה דווקא יכול להיות מתכון משובח, אבל בהחלט הייתה חסרה דמות גברית נורמלית, כזו שהיא לא אכזרית, נשלטת, או חסרת ייחוד (חוץ מהסבא של מרים אולי, אבל הוא היה שולי מידי). זה היה בולט מידי. ואני אפילו לא יודע איך להתייחס לשילוב של השטעטל היהודי במרכזה של עלילה פנטסטית, הרגיש לי מוזר ומאולץ, אבל אולי זה רק נגזרת של שאר הדברים שהפריעו לי.

אני בדרך כלל אוהב שילוב של עולמות קפואים (או מזג אוויר קיצוני בכלל), גם בספרות רגילה. העולם הקר עושה משהו לדמויות, מקשיח אותם, תורם לאווירה, לנופים הייחודיים, וגם מעניק רובד נוסף להתמודדות האנושית. כאן, לא הרגשתי שהקיפאון נתן ערך מוסף. מאבק שטחי יחסית בין קרח ואש, בלי עומק. המעברים של הדמות לעולם הקרח נמרחים מידי ומתוארים בדלות.
אני חושב שהכשל המרכזי של הספר הוא חוסר היכולת, במה שאני קורא, ליצור אווירה, אטמוספירה ייחודית. אין מה להשוות את העולם הקר שנוביק מתארת, לבין הפרקים בספרים של מרטין שמתמקדים ב"חומה" או מעבר לה. השיניים נוקשות כשאתה קורא את הפרקים האלו, ואתה ממש יכול לשמוע את משב הרוח חובט בקירות הקרח האדירים.

לסיכום. הספר לא גרוע, הוא קיבל את ציון שלושת הכוכבים הבינוני. הסיום שלו היה נחמד. אבל התאמצתי לצלוח לא מעט עמודים כדי להגיע אליו, וזה סימן מובהק לחוסר חיבור. אולי הז'אנר הזה כבר לא בשבילי, אבל אני לא שולל נסיון גיחה נוסף בקרוב, אלא שכרגע, ויימחלו לי כל חובבי הפנטזיה האדוקים, אני חוזר לקצת ריאליזם ספרותי נוקב.

"הסיפור האמיתי הוא הרבה פחות יפה מהסיפור ששמעתם" כך נפתח הספר הזה, ומציג לנו במספר שורות גרסה רחוקה מאוד מזו המוכרת לנו לסיפור בת הטוחן, וחותם אותה במילים "כי לאמיתו של דבר זה סיפור על התחמקות מתשלום חובות".
כמה נכון.
כמו רואלד דאל, שכעס על זהבה הזללנית שטרפה את הדייסה והתחמקה מעונש, וסידר לה סוף אחר לגמרי ב"חרוזים נלוזים" שלו בכדי להשיב את הצדק על כנו, גם נעמי נוביק מאסה ב"סוף הטוב" שקיבלה בת הטוחן, זו שהתגלגלה אל בית המלך מתוך טפשות או רשעות, תלוי בגרסה, אך בכל מקרה - מתוך שקר, הבטיחה את בנה הבכור ליצור פלאי שעשה עבורה את העבודה השחורה (או אולי הזהובה), ובסופו של דבר - חמקה מתשלום.
וכמו עוץ-לי גץ-לי, גם נעמי נוביק הצליחה לטוות זהב מהקש של הסיפור המקורי.
פה ושם בין חוטי העלילה הנשזרים בספר הזה לאריג יפהפה ומלא דמיון, אפשר לזהות את עקבות הסיפור המקורי. ונושא תשלום החובות שלא העיק כלל על מצפונם של כותבי האגדה המקורית - תופס פה מקום מרכזי:
הנערה שהתחייבה ליצור זהב, אכן תיצור אותו. הנערה שהתחייבה למסור את בנה הבכור - אכן מסרה אותו. בסיפור הזה, החובות ישולמו, אך תבונתן של הגיבורות הראשיות תעזור להן להטות את החוזה שבעל פה לטובתן ולשלם את חובותיהן תוך שימוש בעורמה בשעת הצורך בכדי לעמוד בהבטחה ככתבה וכלשונה, גם אם לא ברוחה...

הסיפור מתרחש אמנם בארץ בדיונית, ושזור בפנטזיה ובקסם, ובכל זאת - קל לדמיין את העולם שהוא מתאר, מכיוון שמלבד הבלחות הפנטזיה, הוא מתרחש בעולם מוכר לנו מההיסטוריה, בארץ המקבילה לרוסיה של ימי הביניים או מעט מאוחר יותר, בעולם בו המתחים בין יהודים לגויים הם אלו המוכרים לנו מההיסטוריה, עולם שיש בו מלכים ואצילים... וגם שכונה יהודית נפרדת בעיר הגדולה, פוגרומים מדי פעם והאשמות שונות ומשונות כלפי היהודים.

מעשה במרים, בתו של מלווה בריבית נדיב ורך-לב, שלעולם אינו גובה את חובותיו ועל כן משפחתו חיה בעוני ובדלות. משגדלה הבת, לקחה לידיה את ניהול גביית החובות ומהר מאוד שגשג העסק, התרחב ופרח והנערה התפארה (בצדק, בניגוד לבת הטוחן) ביכולתה להפוך כסף לזהב.
הוריה הזוכים לרווחה כלכלית לראשונה בחייהם אינם מאושרים מהמצב. הם מתקשים לראות את בתם היקרה, זו שמעולם לא נחסכו ממנה חום ואהבה (אף כי כל דבר אחר כן נחסך ממנה) הופכת לאשה קרת רוח וקרת לב הגובה את חובותיה ללא הנד עפעף.
אך האמנם קור לב הוא, לגבות חוב שמגיע לך בצדק?
מלך החורף ששמע את ההתרברבות מציב בפני מרים דרישה להפוך מטבעות כסף לזהב.
אם תיכשל - תמות. ואם תצליח - תהפוך למלכתו, גורל שהוא אולי מר ממוות.
לכאורה, צדקו הוריה של מרים. קור הלב שהפגינה צפוי לבוא על עונשו...
אך העלילה מורכבת הרבה יותר.
שני כוחות רבי עוצמה מתנגשים בספר הזה.
ממלכת החורף, הממלכה שבה הכבוד והחובה הם העיקר. הכבוד דורש תשלום עבור כל חוב, והחובות נצברים שכן לכל דבר יש מחיר. אין בה מקום לרגש, לאהבה או לחסד.
ומהצד השני - שד האש, התאווה והתשוקה האינסופית, הבוערת, שאינה יודעת כבוד או חובה.
האם החורף ימיס את האש, או שמא האש תשרוף את החורף?
גורלה של מרים נקשר בגורלה של ונדה, בת האיכרים המשלמת את חובו של אביה בעבודה קשה ובגורלה של אירינה, בת אצילים שדם ממלכת החורף זורם בעורקיה.
אירינה ומרים יצטרכו שתיהן לאזן בין החובה ובין התשוקה, בין האש ובין הקרח כדי לנתב את המאבק בין האש לבין החורף כרצונן.
חובות, כך על פי הספר, יש לשלם. אבל ללא הפגנת רגש, ללא אהבה, לא יגיע האביב. החורף ישתלט, ודבר לא יצמח.
מוטיב המראה החוזר בספר רומז לנו על שיקוף הגורלות של שלוש הנערות:
אירינה ומרים, האצילה והיהודיה, מוצאות את עצמן נשואות לגברים (או שמא יצורים) נישואי תועלת (לא תועלת להן עצמן כמובן...) שלא רצו בהם.
ונדה, שאביה מוכן למכור אותה תמורת סכום זעום, ואירינה שאיננה אלא כלי משחק פוליטי בעיני אביה: בת האיכרים ובת האצילים אינן זוכות ליחס שונה, רק המחיר הוא שמשתנה.
האם יש כאן אמירה על נשים ועל גורלן המשותף בעידן הטרום פמיניסטי?
בספר הזה, בכל אופן, הפנטזיה תציל את שלוש הנערות מגורלן הצפוי, ובזכות תבונתן ויוזמתן - הן יזכו לאושר ולהכרה בערכן האמיתי.

ואי אפשר בלי כמה מילים על יהדות.
כי אי אפשר שלא לתהות מה עושים פה היהודים, באמצע ספר פנטזיה, ולמה בכלל.
ולא סתם יהודים... משפחה יהודית לתפארת מתוארת בספר.
המשפחה היהודית מהשטעטל, זו שנחבטה ללא רחם בידי סופרי ראשית המאה העשרים שהאשימו אותה בבורות, בצביעות, ביומרנות בחמדנות ובמה לא, זוכה פה לעדנה שלא ידעה כמותה מאז יצאו לאור ספריו של הב מאיר להמן, בן המאה ה-19, שהרבה לתאר משפחות יהודיות מלוכדות, מלאות אהבה וחסד, ובספריו תמיד זכה הגיבור להינשא לבת הרב החיננית והחכמה.
משפחתה של מרים, בניגוד למשפחותיהן של שתי הגיבורות האחרות, היא משפחה מלאת אהבה ואכפתיות, ומעשי החסד של הוריה ישתלמו למרים בבוא העת וילמדו אותה על ערכן של מחוות שניתנות מעומק הלב, שלא על מנת לקבל תמורה.
האם יש כאן אמירה על התרבות היהודית, כתרבות ששמה במרכזה לא את זכויות הפרט אלא דווקא את חובותיו?
בקריאה שניה:
נראה לי שיש בספר הזה אמירה על יחסים בין אנשים המגיעים מתרבויות שונות.
מרים רואה בסטאריק אכזריות בלתי אנושית. הסטאריק מלא בוז למרים בת התמותה. למעשה, כל אחד מהם פועל ע"פ המקובל בתרבות ממנה הוא בא. ההיכרות ביניהם, המוכנות שלהם לקבל זו את עולמו של זה ולהפך - היא זו שמצילה בסופו של דבר את שני העולמות. מרים לומדת להבין את ההגיון בפעולותיו של הסטאריק, הסטאריק לומד להעריך את מרים ואת התרבות שלה.
המקבילה של זה היא כמובן יחסי יהודים/גויים: מרים היא מלווה בריבית, בעיני שכניה הנוצרים היא עלוקה מוצצת דם, אכזרית. נושה בהם ללא רחם, מתפרנסת ממקצוע שעליהם נאסר לעסוק בו. בעיניה שלה - היא קרבן לאי צדק, לעוול, היא סובלת מעוני ומחסור בזמן שהם חיים בטוב - על חשבונה.
אביה של מרים הוא היחיד שמסוגל לראות את שתי נקודות המבט. הוא המלווה בריבית המלא אמפתיה ללווים ממנו. מעשי החסד של הוריה של מרים, כפי שכתבתי, ישתלמו לה לבסוף. היכולת לחוש אמפתיה, לראות את נקודת מבטו של האחר - היא הסיכוי היחיד להצלה, זה מה שמרים לומדת לאורך הספר. נקודת המבט של ההורים שלה, בה היא מורדת בצעירותה כשהיא הופכת למלווה בריבית נטולת רחמים, היא זו שמצילה אותה בסופו של דבר ומעניקה לה את ההפי אנדינג של סוף הספר.

אם תרצו - אין זו אלא אגדה מלאת יופי, דמיון וקסם.
ואם תרצו יותר - תוכלו למצוא באגדה הזו רבדים נוספים שיעשירו את הקריאה.
כך או כך, מומלץ.

תענוג! תענוג צרוף! תענוג טהור!
איזה כיף לקרוא ספר שלישי של סופרת שאהבת ולהיווכח שהיא רק משתבחת ומשתפרת עם הזמן! אז נעמי נוביק, המחברת של "דרקון הוד מלכותו" ו"עקורה" שני ספרים שאהבתי מאוד, חוזרת עם סיפור יפהפה ומושלם. עיבוד מודרני לאגדה של עוץ לי גוץ לי והפעם עם שלוש גיבורות מרשימות, שני שדים ואחד אלוהינו, כי הגיבורה הראשית, מרים, היא יהודייה, עובדה שרק מוסיפה נופך ועניין לקורא הישראלי.

בעיבוד של נוביק בת הטוחן היא בתו של מלווה כספים רך לב, שחס על האיכרים הלווים ולא גובה את חובותיו. מרים נכנסת לנעליו של אביה האהוב ומתחילה לנהל את העסק המשפחתי. בביתה עובדת ונדה, בת איכרים צעירה שלומדת ממנה משהו על קסם המספרים והאותיות ועל אהבה ללא תנאי ואת המשולש משלימה אירינה, ביתו הבכורה והלא אהובה של אציל שאפתן וחסר מעצורים. הגיבורות של נוביק אינן יפהפיות, הן אפילו לא יפות, אך הן נבונות, אמיצות ומלאות תושייה. הן נאבקות בכוחות הגדולים מהם, טבעיים ובלתי טבעיים אך אינן מוותרות למרות הקושי והסבל. תושייתן מצילה אותן, כמו גם את אהוביהן ואת הממלכה כולה מגורל אכזר.

אהבתי מאוד את הקשרים המשפחתיים של הגיבורות, הן אינן בודדות בעולם ולכולן סוג של משפחה, או משפחה אלטרנטיבית תומכת. כמו כן אהבתי את המעבר בין נקודות המבט ואת המקום שניתן גם לדמויות משניות כגון האומנת הזקנה של אירינה והאח הצעיר של ונדה לבטא את עצמן. בנוסף, נוביק מרבה לתאר את חיי היום יום בממלכת ליטבסק, בה מתרחש הסיפור, ממלכה קפואה וענייה של איכרים גסים ושונאי יהודים, אצילים אלימים, וצאר יפה תואר ויהיר. תיאורי הטבע שלה יפים במיוחד אך לא פחות מרשימים התיאורים של חיי היום יום והעבודה הסיזיפית של האיכרים, המשרתים ובעיקר הנשים. סצנת החתונה היהודית בבית סבה של מרים היא אחת מסצנות החתונה היפות שקראתי אי פעם.

בקיצור, תענוג של ספר, יופי של תירגום ועיצוב עטיפה משגע.

אגדה חביבה, קולחת, מותחת, מתובלת בהומור פה ושם, עם נגיעות יהודיות אורתודוקסיות שבהחלט גורמות לי להרים קצת את האף היהודי שלי. הנה, אנחנו על המפה של ספרי הפנטזיה.
בניגוד למה שנכתב לפני, אני לא מוצאת את אגדת בת הטוחן כמרכיב דומיננטי בספר.
מה שכן, יש כאן מוטיב מוביל של חובות, התחייבויות והתשלום עליהן מחד, לצד נדיבות מאידך.
כלומר, הספר גם חינוכי, בנוסף לשאר מעלותיו :)

ספר מיוחד וגאוני. הוא טוב באופן כללי, אבל ההכירות עם ההיסטוריה היהודית באירופה והחיבור ליהדות הופכות אותו למיוחד כפליים ולנדיר.
אין לי הרבה מה לכתוב, חוץ מזה שאני נפעמת מהכתיבה ומהעלילה. איך כותבים ספר כזה בכלל!? עושים עסקה עם צ'רנובוג אולי...
כל הספרים של נוביק- שתורגמו - מצוינים (רק 3 במספר) אבל הספר הזה מתעלה על כולם.

*חוט של כסף*

אמ;לק: כן או לא? הוא לא גרוע כספר מבחינה ספרותית, אבל הוא ממש מעצבן, אז בסך-הכל גזר הדין הוא לא

תקציר מגב הספר:
מרים, בת למשפחת מלווים בריבית, נאלצת לקחת על עצמה את תפקיד גביית החובות בכפר שלה, במקום אביה רך הלב שהביא את המשפחה לפת לחם. הצלחתה רק מחזקת את שנאת שכניה הגויים ( =^.^= מה? מה לעזאזל כינוי הגנאי הגזעני הזה עושה על כריכה של ספר במאה ה-21? ברייקינג ניוז, גזענות לא באופנה כבר עשרות שנים, ומילים כאלה כבר ממש לא לגיטימיות =^.^= ), וגאוותה בכישרונה מעוררת את השמועה שביכולתה להפוך כסף לזהב. זו בדיוק היכולת שמחפש מלך החורף, שיחד עם חייליו מטיל אימה על תושבי הממלכה כולה. המלך מתייצב על מפתן ביתה של מרים ומעמיד בפניה אתגר בלתי אפשרי – אם תיכשל בו, תמות. אם תעמוד בו בהצלחה, גורלה עלול להיות מר ממוות ( =^.^= אה, אני אדייק: אם היא היתה מצליחה היא היתה בסדר גמור, אבל בגלל שהיא התעקשה לקבל תמורה בעד האתגר היא הסתבכה, והדרך היחידה שהיא הצליחה לחשוב עליה כדי להתיר את התסבוכת היתה קנוניית רצח: בקיצור, בחורה סבבה =^.^= ). במאמץ נואש להציל את עצמה טווה מרים בלא ידיעתה רשת שמושכת לתוכה נערת איכרים ( =^.^= היא באמת חמודה דוקא =^.^= ) ובת אציל אומללה ( =^.^= אז "אומללה" היא מילה נרדפת ל"מרושעת" בימינו? =^.^= ). שלוש הנערות יצטרכו לאחד כוחות ולהילחם בקרח ובאש כדי להציל את הממלכה מהכוחות שמאיימים עליה ( =^.^= כלומר להציל את התחת שלהן, רצוי עם קצת רווח אישי בצד =^.^= ), וזאת מבלי להפר אף אחת מההבטחות שנתנו. המסע שאליו יצאו יביא אותן אל קצות ההקרבה, הכוח והאהבה ( =^.^= לא, לא וכל-כך לא, אבל ווטאבר תקציר, מה שתגיד =^.^= ).
חוט של כסף נכתב בהשראת המעשייה “עוץ לי גוץ לי”, אך מאתגר את כל מרכיביה ( =^.^= נהה, לא מגיע לקרסוליים של "ארץ האגדות" או "תולדות הלבנה", אבל בסדר, מותר גם לא להיות הילד המצטיין של הכיתה =^.^= ). הספר, שנמצא ברשימת המועמדים הסופיים לפרס הנֶבּוּלָה והפך לרב-מכר מיד עם צאתו לאור ( =^.^= יש ספר שאי פעם לא הפך לרב מכר מיד עם צאתו לאור, לפחות לפי התקציר שלו? מאתגרת אתכם למצוא תקציר אחד על מדף הספרים שלכם בו דבר שכזה לא כתוב =^.^= ), מביא את הלב התוסס של המיתוס וסיפור האגדה ורוקם מארג קסום ומרובד שיזמין את הקוראים לשוב אליו פעם אחר פעם.

ומה אני חשבתי:
בגלל כל האווו ואהה שהיו סביב הספר, ניגשתי אליו בציפייה לגרוע מכל – כי הרי ידוע שכל דבר שכוווולם כל-כאאאך מתלהבים ממנו, החל מספרי פורנו וכלה במשחקי הכס (אני מדברת כמובן על הסדרה האיומה, לא על הספרים הנהדרים שמי שמע עליהם בכלל לפני עשר שנים חוץ ממני ומההומלס שהשתמש בהם כדי לרפד את המעיל שלו) חייב להיות משעמם פצצות (טוב, יש גם יוצאי דופן כמו הארי פוטר ומשחקי הרעב, אבל היי גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום).
אז גרוע הספר לא היה, ולמעשה הוא היה יכול להיות אפילו כמעט טוב מאוד: היו בו שני דברים שאני אוהבת (white walkers ועיבודי אגדות) ולא היו בו שני דברים שאני שונאת (משולשי אהבה וקוקוס). שמחתי שנתח ראוי מהסיפור הוקדש לפרטים מהחיים הימי-ביניימים כמו איך טווים צמר, איך מכינים מזרן או איך שורדים אם המזחלת שלך נתקעה בסופת שלגים (כי לא יודעת, אני פריקית של דברים היסטוריים כאלה, וזה גם עזר להיכנס לאווירה), והתרגום היה מושלם. עולם הפנטזיה היה אולי פשוט ודל יחסית, אבל עשוי היטב. הקצב היה קצת איטי, ואמנם עיבוד האגדה לא היה הכי מוצלח שיכול להיות (עיבוד אגדה מוצלח הוא אחד שמצליח להפתיע אותך למרות התבססותו על אגדה כל-כך מוכרת; עיבוד אגדה סביר הוא אחד שמפצה על היותו צפוי כסרט דיסני בעזרת שירים קליטים בביצוע חיות יער, או אם אין שירים, לפחות בקיומן של חיות יער – וטוב, בספר הזה היו סנאים), אבל למרות זאת לא השתעממתי. מבחינת זרימת הקריאה קצת הפריע לי שכש-POV התחלף לא כתבו בכותרת של מי ה-POV הנוכחי, כך שבכל פעם לקח לי בערך עמוד שלם עד שהבנתי בנקודת המבט של מי מדובר הפעם, אבל יאללה, נחליק את זה.
אבל הדמויות פשוט הרסו הכל:
מרים היתה בתכל'ס הגרסה היהודית של שכירי החרב האלה שיש לפעמים בספרי פנטזיה, שבהתחלה מתגייסים למען המטרה רק כי יוצא להם מזה משהו, לקראת אמצע הספר בוגדים בטובים כי "סורי dude אני דואג קודם כל לעצמי והרעים שילמו יותר" אבל בסוף הספר מתחרטים ומופיעים בדיוק ברגע המכריע בקרב האפי הגדול כדי להציל לכולם את התחת: מסוג הדמויות שאתה מחבב רק כי בדרך-כלל הן שנונות וחתיכות ויש להן מהלכים badass, אבל מרים לא היתה אף אחד מאלה בכלל, סתם בחורה שדומה קצת יותר מדי לסטריאוטיפ היהודי תאב הבצע והחמדן (כיהודיה הייתי נעלבת, אבל בהתחשב בשמה היהודי של הסופרת אני מנחשת שזה לא נעשה בכוונה), ואם סבא שלה לא היה רומז לה בשלב מסוים שהיא קצת הגזימה עם הגמישות המוסרית שלה, היא כנראה היתה ממשיכה לדגור על ערימת הזהב שלה עד עצם היום הזה ולא עושה אפילו את המעשה הראוי היחיד בספר שהיא עשתה.
אירינה היתה בגדול סרסיי ממשחקי הכס, רק חכמה ("בלה בלה עשיתי את זה לטובת הכלל" (שבמקרה תמיד מצטלבת עם טובתך האישית), "זה לגמרי הגיוני לשרוף עם שלם על זקניו וילדיו אם לדעתי ככה יהיה יותר טוב לעם שלי" (היטלר לא חשב על זה קודם?) וכו'). אבל במשחקי הכס לפחות היה ברור שסרסיי היא מהרעים – וכאן לא נראה שמישהו מבין שהבחורה היא תככנית חסרת מצפון וצריכה לכל הפחות לעמוד לדין על תכנון פשעי מלחמה.
מירנטיוס, עם עברו ההו-כה-טרגי, ככל שנתרץ לו תירוצים קסומים, עדיין התעלל בסנאים להנאתו, ומלך הסטאריק אולי היה קול (חהחה, קול הבנתם? כי הוא white walker כאילו) בגלל כל וייב הבן-פיות שלו, ובניגוד לשאר הדמויות לפחות היתה בו איזושהי הגינות ואצילות, אבל בתכל'ס גם הוא רצח חפים מפשע ואני לא חושבת שהמושגים "חמלה" או "טוב לב" היו קיימים בכלל בשפה שלו.
אפילו בני הכפר הליטבסים היו כולם אנטישמים וגועליים – ממש לא נשאר לי אף אחד to root for חוץ מונדה (אז הנה לך, סופרת, את כן יודעת לכתוב דמות נשית חזקה בלי להפוך אותה לכלבה אכזרית), שאותה אפילו ממש אהבתי – מה חבל שהיא היתה לגמרי מיותרת. ברצינות, למה היא היתה שם, מלבד לשמש כנקודת אור אחת שתמנע מאיתנו להתייאש מהאנושות כי כולם כאלה חארות? כל מה שהיא עשתה בספר היה לעשות את עבודות הבית בשביל שלמרים יהיה מספיק זמן פנוי כדי שתוכל לצאת ולעשות דברים שיקדמו את העלילה, כל ההחלטות שהיא קיבלה היו "כי אני חייבת למרים ולמשפחה שלה". מה הקטע של הספר הזה עם חובות?!
בקיצור, ברייקינג ניוז לסופרים וכותבים למינהם: דמויות מניאקיות לא שווה דמויות מורכבות! וברייקינג ניוז 2: אנחנו ממש לא צריכים לקרוא על עולם פנטזיה שכולם בו מניאקים ורוצים את הכסף/זהב שלנו, בשביל זה יש לנו את ביטוח לאומי.
הייתי מוסיפה לספר נקודה או שתיים על היעדר סיפור האהבה הדביק, אבל גיליתי שעם כל סלידתי מעמודים שלמים של השתפכויות ושבועות אהבה בין שני טינאייג'רים שנפגשו לפני יומיים או לחלופין אירועי "ואז שמתי לב שהוא זז והחולצה שלו חשפה סנטימטר משרירי הבטן שלו ומוחי כבה" שקוטעים שוב ושוב את העלילה, אני כנראה עדיין מעדיפה את זה על מערכת יחסים כמו בספר הזה, שאפשר לסכם ב"דברים שהכרחנו זה את זו לעשות" או "ואז חיינו בהסכם קר של תועלת הדדית עד עצם היום הזה".
וכך היה הספר עבורי בעיקר מעצבן: במשך רובו המכריע רציתי לכלוא את כל הדמויות בתוך חדר אחד ולתת להן להכות זו את זו בזמן שאני אלך לקרוא ספר אחר – אז אולי כדאי שזה מה שתעשו גם אתם.

זה לא סוד שאני מכורה לפנטזיה, ואחד מהספרים האהובים עליי בז'אנר הוא עקורה, מאת נעמי נוביק שיצא בהוצאת נובה בתרגומה המעולה של יעל אכמון, המלצתי עליו בפוסט בו בחרתי אותו כספר הפנטזיה האהוב עליי לשנת 2017.


לכן כל כך שמחתי לשמוע שהוצאת תמיר-סנדיק הוציאה את חוט של כסף של נעמי נוביק שוב בתרגומה של יעל אכמון.

חהאיור המקסים של העטיפה הוא של רמי טל המוכשר.

*

זהו ספר בשל ומורכב מאוד, קראתי אותו פעמיים ברצף ואהבתי מאוד.

חוט של כסף מבוסס על אגדה עממית המוכרת בארץ כעוץ לי גוץ לי, את השם הזה טבע אברהם שלונסקי כשעיבד את האגדה של האחים גרים למחזה, פירוש השם תן לי עצה, גמד. המחזה עובד למחזמר והפך להצלחה מסחררת, אני אהבתי אותו כילדה, ולפני כחמש עשרה שנה לקחתי את מיכאל שלי לצפות בו. כילדה קראתי ואהבתי מאוד גם את הספר של אברהם שלונסקי. יוסי יזרעלי עיבד את הספר למחזמר מקסים ואת הלחנים הנפלאים הלחין דובי זלצר. לקריאה נוספת על האגדה והמחזה, ממליצה על המאמר של אלי אשד "הכישוף מארץ עוץ – 40 שנה לעוץ לי גוץ לי."


מעניין שבספר הקודם שהמלצתי עליו ושיצא אף הוא בתמיר סנדיק, שריקה באפלה מוזכרת גם האגדה הזו. שם האם מרדימה את התינוקת הבוכה שלה ברכבת, ובאחת הנסיעות מופיע לפניה איש ושואל לשמה של התינוקת. לאחר שהיא עונה לו הוא אומר לה, תקראי לה לאנה. והם אכן קוראת לה כך. בדמיונה היא רואה את האיש כעוץ לי גוץ לי וחושבת שאם תענה לבקשתו תבטיח כך את שלומה של ילדתה.לאחר שהילדה נעלמת היא חוששת שאולי לא עמדה בתנאים.

בעוד ספר פנטזיה שאהבתי, ליל כל המכשפות, הגיבורה מבקשת מהאלה, דיאנה, להציל את אהובה, האלה שואלת אותה, מה תתני לי בתמורה, והיא עונה לה "כל מה שתרצי". לא יכולתי שלא לחשוב על עוץ לי גוץ לי ושאולי היא הבטיחה לה יותר משתוכל או שתרצה לקיים.

*

נחזור לחוט של כסף – הגיבורה הראשית, מרים היא בת למשפחת מלווים בריבית יהודייה. היא נאלצת לתפוס את מקומו של אביה, שאינו איש עסקים מוצלח במיוחד. לה לעומת זאת יש חוש עסקי מצוין אותו ירשה מסבה, אב אמה. באחת הנסיעות שלהן מהכפר הקטן והעלוב אל ביתו של הסב בעיר הגדולה, היא מתגאה בעיניי אמה שהיא יכולה להפוך כסף לזהב. מי שבקיא במיתוסים כבר ידע שהאלים לא אוהבים כשבני האדם מפתחים היבריס, גאווה. וכמו בסיפורו של איקרוס גם פה זה לא נגמר טוב.

נזכרתי גם במידאס המלך המיתולוגי שהפך במגעו כל דבר לזהב, עד שלא יכול היה לאכול או לשתות כי כל דבר שנגע בו היה לזהב, הוא נגע בטעות בבתו והפך אותה לחרדתו לפסל מוזהב. מידאס ביקש להסיר את המתת ואכן הוא טבל במימי הנהר והברכה או הקללה הוסרה ממנו.

כאן שומע אותה מלך החורף, מלך הסטרקים יצורים שלא מהעולם הזה. הם אוהבי חורף, וכל החיות הלבנות שביער שייכות להן, הדבר האהוב עליהם הוא זהב.

וכך הוא נגלה בפני מרים ומצווה עליה שלוש פעמים להפוך עבורו כסף לזהב. מובן שגם פה היא מקבלת בתמורה משהו שהיא לא רוצה ולאחר שהצליחה הוא הופך אותה למלכתו ותולש אותה מחייה, מארצה וממשפחתה.

סיפורה משתלב בסיפורן של עוד שתי נשים אמיצות, אירנה, נסיכה שאינה אהובה על ידי אביה, עד שהיא מעוררת את תשוקתו של הצאר, ובסיפורה של ונדה המשרתת מהכפר שהופכת לאישה מרשימה וחזקה.

הספר פותח בסיפור האמיתי על בת הטוחן, והוא יפה הרבה פחות מהאגדה.

זה למעשה סיפור על התחמקות מתשלום חובות, ובזה למעשה עוסק הספר. הכפריים הנוצריים בכפר של מרים, מתחמקים מלהחזיר לאביה רך הלב את החוב שהם חבים לו, מה שמדרדר את משפחה לרעב. מרים מבינה שמי שמרחם על אכזריים סופו להיות אכזר לרחמנים ויוצאת לגבות את החוב במקומו. יהודים פעמים רבות לא הורשו להחזיק באדמות, ואילו הנצרות אסרה על מאמינה להלוות בריבית, ולכן זה היה מקצוע יהודי נפוץ. עוד ייצוג מוכר הוא שיילוק המלווה בריבית היהודי ממחזהו המפורסם של שייקספיר, הסוחר מוונציה. שיילוק מחתים את אנטוניו, על כתב ערבות שאם לא ישלם את חובו במועד, ייאלץ לשלם את החוב בליטרת בשר מבשרו.

מרים מבינה שעליה לנהוג באכזריות, "מלווה בריבית מוצלחת חייבת להיות אכזרית." אמא ואביה לא אוהבים את המצב החדש שנוצר חוששים בדיוק מכך. אמה אומרת לה שהיא מצטערת ומרים הכועסת משיבה לה: "מצטערת? אמרתי. "שבמקום שיהיה לך קר, חם לך? שאת עשירה וחיה בנוח? שיש לך בת שיודעת להפוך כסף לזהב?".
הסיפור מסופר מכמה נקודות מבט. הוא נע בין מרים, ונדה ועם התקדמות העלילה הוא מסופר מקולות ומדמויות נוספים.

הסיפור חשוב יותר מהגיבורים. מבנה זה שהוא פופולרי מאוד לאחרונה, מקשה לפעמים על ההזדהות. אהבתי יותר את האחידות שבעקורה שמסופר מפי הגיבורה.

כשהסטאריק מופיע ומוסר למרים ארנק כסף כדי שתהפוך אותו לזהב, היא אינה מוכנה לוותר על הזהב שהרוויחה ולמסור לו אותו. היא תרוויח את הכסף.

"לא," עניתי, לאוזני הסטאריק ביער לא פחות מאשר לאוזניה. "לא אני לא אתן להם שום דבר. הם רוצים שכסף יהפוך לזהב, אז זה מה שאעשה".
בהמשך אנו פוגשים את בת הדוכס, אירנה, בתו הלא אהובה של אביה, שירשה מעט דם סטאריק מאמה. גם היא בהתחלה קורבן של נסיבות אומללות, אך כמו מרים וונדה היא בחרת לקחת את נסיבות חייה בידה לשנות אותן.

גם בחוט של כסף כמו בעקורה העולם הוא סלאבי ופה הקור הוא דמות בספר, בגלל הסטאריק העולם הופך לקפוא יותר ויותר, החורפים והשלג הופכים לקשים יותר ויותר והתבואה נעלמת. החורף מביא איתו רעב ועוני.

מרים, ונדה ואירינה לא נלחמות רק למען עצמן הן מבקשות להציל את הקהילות שמהן באו.

מרים לא רוצה להינשא לסטאריק יותר ממה שונדה רוצה להינשא למי שאביה מוכן למכור אותה, ואירינה לא רוצה להינשא לצאר שאמו הייתה מכשפה. כל אחת מהן מצליחה בדרך אחרת להתמרד נגד גורלה, ולמצוא לעצמה חיים טובים יותר ממה שנראה היה שמיועד להן.

הגיבורות של נעמי נוביק הן נשים אמיצות, נדיבות ואוהבות. נשים חזקות המצוידות באומץ ובתושייה, בעזרתם הן מצליחות את עצמן, את אהובי ליבן ואת הקהילות שלהן מהרס, ומצליחות להביא אותם לסוף הטוב, בלי להקריב את עצמן כקורבן.
גם מרים וגם אירינה נשואות למפלצת, עוד מיתוס מוכר, אך מצליחות בחוכמתן ובאהבתן להפוך את החיה לנסיך, למצוא לעצמן אהבה, ולהציל את הממלכה.


הן הופכות למלכות אמיתיות בזכות ולא בחסד, וכך מוצאות ויוצרות לעצמן את מקומן בעולם.

יש עוד אגדות ומיתוסים השזורים בספר כמו המיתוס היווני על פרספונה. אך בסופו של דבר זהו ספר על חובות ועל מי שמשלם אותם. אהבתי מאוד את העולם המופלא והקר שבנתה נעמי נוביק, עולם שנשען על מיתוסים, מעולמות שונים. עולם של קרח, וכשפים, של אש ושל שלג. והעיקר של גיבורות בלתי נשכחות.
והכי אהבתי את שורת הסיום אבל תצטרכו לקרוא את הספר כדי להגיע אליה

לעוד סקירות מוזמנים לאתר שלי שלומית ליקה ספר משלך

את התקציר של הספר אפשר לקרוא בביקורות שקדמו לי.
סיימתי לקרוא אותו בערך חודשיים אחרי שיצא לאור כאן בישראל והביקורת שלי באה באיחור.
בחורה יהודיה אמריקאית הצליחה לכתוב סיפור עם יהודי שכאילו נילקח מתחילת המאה הקודמת
ואולי אפילו לפני.
סיפורים מקבילים של אור וחושך , של עוצמה שמתגלת ברגעים מפתיעים.
הספר הלך איתי הרבה זמן לא בגלל תובנות עמוקות אלא בגלל תחושת הקסם שעטפה אותי
גם לאחר שסיימתי את הקריאה.
ממליצה בחום (צריך קצת להתאמץ בהתחלה אבל שווה..)

את הביקורת הזאת לא אני כתבתי, אני "חדשה" בספרות מסוג הבדיון והפנטזיה ואת הספר "חוט של כסף" קראתי בשקיקה. ואז יצאתי לחפש ביקורות. כך הגעתי ל"מועדון קריאה לספרי מד"ב ופנטזיה" . הביקורת פורסמה ב- 9 ביולי 2019 על ידי ניימן 3,00*

ציטוט - ”תפקידם של מספרי האגדות מודרניים הוא לווא דווקא להמציא אגדות חדשות. הם לא יתעלו על שלגיה או סינדרלה. גם הטובים ביותר – קורליין של ניל גיימן או פרוזן של דיסני – לא יכנסו לטופ 100. לא. תפקידם של מספרי האגדות כיום הוא לשמר את העבר, תוך כדי זה שהם מביאים אותו אל ההווה.
איך עושים את זה? כותבים גרסאות מודרניות לסיפורי אגדות ישנים. סיפורים שהגירסא הקודמת שלהם כבר לא רלוונטית לקוראים החדשים.
בחוט של כסף, נעמי נוביק מספקת גירסה מודרנית, ומאד חופשית, של "עוץ לי גוץ לי" של האחים גרים (שבעצמם, אגב, סיפקו גירסה מותאמת לזמנם של אגדה עממית).

יש קוראי פנטזיה מודרנית שיעקמו את האף, כי זה לא מקורי. כמו שאני מעקם את האף מול כל עיבוד מחודש של דיסני.
אבל בכנות? יש צורך לחדש את עוץ לי גוץ לי. יש צורך לחדש כמעט את כל האגדות הללו, ולהביא אותן לסטנדרט שנוצר אצל קוראי הפנטזיה.

עוץ לי גוץ לי של נוביק ממוקם במזרח אירופה (כחלק מטרנד ה-diversity העולמי). הוא מתרכז בדמויות יהודיות (אנטי-גזענות) ונשים חזקות (פמיניזם).
הוא משלב מבט ביקורתי על עולם האגדות, יחד עם מבט נוסטלגי אוהב לאגדות עצמן.

חשוב לדעת למה לצפות כשניגשים לקרוא את חוט של כסף. הוא לא ספר פנטזיה, ואל תשפטו אותו ככזה. הוא לא סיפור מקורי לחלוטין. הוא כן גירסה מודרנית מאד לאגדה קלאסית. בתור ספר כזה, הוא הכי מוצלח שיש." – סוף ציטוט

גם לדעתי, הגרסה המודרנית הזאת לעוץ לי גוץ לי הקלאסית שווה לגמרי !! וכל הכבוד להוצאה לאור סנדיק-ידיעות אחרונות- ספרי חמד ולתרגום המעולה מאנגלית לעברית בידיה של יעל אכמון. ממש ללקק את האצבעות.

• קישור למועדון הקריאה, (עושה רושם מושקע ומאורגן להפליא.)
https://www.neiman.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%93%d7%91-%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%98%d7%96%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d