ביקורת ספרותית על חוט של כסף מאת נעמי נוביק
ספר בסדר

---

בצעירותי קראתי, לצד ספרות "רגילה", גם לא מעט פנטזיה. טולקין כמובן, סדרת רומח הדרקון הזכורה לטוב, ועוד סדרות וספרים שיצאו לאור בשנות ה-80-90 בהוצאת "מיצוב" ז"ל (שהבנתי שמכרה את זכויותיה ל"אופוס", או משהו כזה..). פחות או יותר מה שהיה זמין בארצנו הקטנה באותם שנים. שנות התיכון עברו, הצבא, התבגרנו, והתמקדתי יותר בסוגות אחרות. אני חושב שהספרים הראשונים והמשובחים בסדרה "שיר של קרח ושל אש" (משחקי הכס), שקראתי שנים לפני שיצאה לעולם הסדרה המדוברת – היו האחרונים שקראתי מהז'אנר. בהארי פוטר לא נגעתי מעולם. גם לא בברנדון סנדרסון ואחרים.

כל ההקדמה הזאת נועדה להסביר, שלקרוא את הספר הזה היה מבחינתי צעד משמעותי, נוסטלגי. היה בי רצון כנראה לקחת צעד לאחור מהריאליזם, מהספרות היפה, מההגות והעיון, לחזור קצת לעבר, לתת למוח לנוח, להתמכר למקומות האחרים, לעולמות הזרים, לחוקים החריגים הנכונים למקומם, לדמויות, ולקסם שהסופר בורא בדמיונו.
לצערי זה לא קרה. למרות ההמלצות החמות כאן באתר מקוראים, ובעיקר קוראות, שאני מאוד מעריך, לא הצלחתי להתחבר לספר הזה, ולכן אני מרגיש צורך לפרט מעט. נכון, זה עולם פנטסטי, אבל הרגיש לי קצת ילדותי מידי. הסיפור היה מתקתק מידי. מסודר מידי. חדגוני. העולם מתואר כמעט בלי עבר משמעותי, בלי מיתוס, בלי יצירה שלמה של עולם קוהרנטי שכל כך חשוב בז'אנר הזה. אפילו הדמות המרכזית שהיו לה המרכיבים הנכונים, לא הייתה מספיק מורכבת ועמוקה בעיני, בוודאי לא הדמויות האחרות.
אני לא חושב שהפריעה לי העובדה שכל הדמויות המרכזיות נשיות, זה דווקא יכול להיות מתכון משובח, אבל בהחלט הייתה חסרה דמות גברית נורמלית, כזו שהיא לא אכזרית, נשלטת, או חסרת ייחוד (חוץ מהסבא של מרים אולי, אבל הוא היה שולי מידי). זה היה בולט מידי. ואני אפילו לא יודע איך להתייחס לשילוב של השטעטל היהודי במרכזה של עלילה פנטסטית, הרגיש לי מוזר ומאולץ, אבל אולי זה רק נגזרת של שאר הדברים שהפריעו לי.

אני בדרך כלל אוהב שילוב של עולמות קפואים (או מזג אוויר קיצוני בכלל), גם בספרות רגילה. העולם הקר עושה משהו לדמויות, מקשיח אותם, תורם לאווירה, לנופים הייחודיים, וגם מעניק רובד נוסף להתמודדות האנושית. כאן, לא הרגשתי שהקיפאון נתן ערך מוסף. מאבק שטחי יחסית בין קרח ואש, בלי עומק. המעברים של הדמות לעולם הקרח נמרחים מידי ומתוארים בדלות.
אני חושב שהכשל המרכזי של הספר הוא חוסר היכולת, במה שאני קורא, ליצור אווירה, אטמוספירה ייחודית. אין מה להשוות את העולם הקר שנוביק מתארת, לבין הפרקים בספרים של מרטין שמתמקדים ב"חומה" או מעבר לה. השיניים נוקשות כשאתה קורא את הפרקים האלו, ואתה ממש יכול לשמוע את משב הרוח חובט בקירות הקרח האדירים.

לסיכום. הספר לא גרוע, הוא קיבל את ציון שלושת הכוכבים הבינוני. הסיום שלו היה נחמד. אבל התאמצתי לצלוח לא מעט עמודים כדי להגיע אליו, וזה סימן מובהק לחוסר חיבור. אולי הז'אנר הזה כבר לא בשבילי, אבל אני לא שולל נסיון גיחה נוסף בקרוב, אלא שכרגע, ויימחלו לי כל חובבי הפנטזיה האדוקים, אני חוזר לקצת ריאליזם ספרותי נוקב.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על חוט של כסף