ביקורת ספרותית על החולם מאת לייני טיילור
ספר מעולה

---

***החולם – ספר 1 מתוך...שניים? מה הקטע הזה עם זוגות ספרים לאחרונה, אופנה חדשה?***

אמ;לק: כן או לא? כן ומיד. ספר מקסים ומושלם

תקציר מגב הספר:
החלום בוחר את החולם, ולא להפך - ולאזלו סטריינג', יתום מלחמה וספרן זוטר, תמיד חשש שחלומו שגה בבחירתו. מאז היה בן חמש הוא פיתח עניין כפייתי בעיר המיתית האבודה בֶּכי, אבל נדרש מישהו נועז ממנו כדי לחצות חצי עולם בחיפושים אחריה. אבל אז מוצגת בפניו הזדמנות מדהימה, בדמות גיבור המכונה קוטל האלים וחבורה של לוחמים אגדיים, ולאזלו מוכרח לנצל את ההזדמנות או לאבד את חלומו לנצח.
מה קרה לבכי לפני מאתיים שנה שבודד אותה משאר העולם? מה בדיוק קטל קוטל האלים שזיכה אותו בכינויו זה? ( =^.^= ניחוש שלי: אלים =^.^= ) ומהי הבעיה המסתורית שהוא מחפש כעת סיוע בפתרונה? ( =^.^= פמפמפאאאם! =^.^= )
התשובות לשאלות ממתינות בבכי, אך כך גם תעלומות נוספות - כולל האלה תכולת העור המופיעה בחלומותיו של לאזלו. כיצד חלם עליה לפני שידע על קיומה? ואם האלים מתים, מדוע היא נראית כה אמיתית?
לייני טיילור היא מחברת טרילוגיית ההרפתקאות ( =^.^= והפנטזיה. ובמידה מסוימת הדיסטופיה של עולם פנטזיה, שזה שילוב של כל מה שאני אוהבת חוץ מפיצה =^.^= ) "בת העשן והעצם", שכבשה לבבות של קוראים ( =^.^= וחתולים =^.^= ) ברחבי העולם וזיכתה את טיילור בשבחי הביקורת.

ומה אני חשבתי:
היה היתה פעם עיר קסומה שהיה בה הכל: לונה-פארק, פארק מים, מלא גלידות שפתוחות בשבת, ספריה גדולה וקניון מכושף שכל מי שנכנס אליו לעולם לא היה מוצא את הדרך חזרה. אנשים מכל רחבי הארץ היו נוהרים לעיר כדי לאכול את הסושי המשובח של מון ולהשתתף במצעד הגאווה. אבל יום אחד הוטלה על העיר קללה – כל מקומות החניה בעיר נעלמו בן לילה, והיא הוכתה במגיפה של ריצות מרתון ואופניים חשמליים. דירות להשכרה הפסיקו לעלות כסף והתחילו לעלות איברים פנימיים, כך שאחרי כשנה-שנתיים נגמרו לאנשים האיברים הפנימיים המיותרים והם לא יכלו להרשות אותן לעצמם יותר, ופקקי תנועה מטורפים מנעו מאנשים לבקר בעיר כבעבר. החתולים נטשו את העיר ועברו להתגורר בשיממון. וכך אבדו ימי הזוהר של העיר בעבר הרחוק. האפשר להציל את העיר ולהחזיר עטרה ליושנה? אולי אם יבטלו את התל-אוטו זאת תהיה התחלה (בכנות, אני לא מכירה בנאדם אחד שהשתמש בהם, ומקומות החניה שלהם תמיד עומדים ריקים מצד אחד אבל אסורים לרכבים רגילים מצד שני וזה ממש לעג לרש). ו*באמת* צריכים להרגיע קצת עם המרתונים. אבל נחזור לעניינינו – הסיפור:
הוא לא הולך בדיוק ככה, אבל הוא קצת דומה (טיזר: הוא אפילו קשור למשהו שניתן לומר שתופס סוג מסוים של הרבה מאוד חניה). בנוסף, כמו שאר הספרים של לייני טיילור שאנחנו מכירים, גם זה סיפור על מלחמה ושלום (מלחמה ושלום הבנתם?! חה) ועל אהבה משני צידי המתרס, שכתובה כל-כך טוב שבכלל לא היה אכפת לי שמדובר בסיפור אהבה – כך שכל מי שקרא את "בת העשן והעצם" ארבע פעמים כמוני ישתגע גם על הספר הזה (במיוחד שהוא מתרחש באותו יקום! או לפחות נדמה לי שזה נרמז). ומי שעדיין לא קרא את בת העשן – קודם כל שייבוש ויכלם, ואחר-כך שילך מיד לקרוא גם את הטרילוגיה הזו וגם את ה"חולם", ויתכונן להתמכר לדמיון העשיר ולסגנון הכתיבה המהמם של לייני טיילור המוכשרת.
חסרונות: אין סוזנה בספר הזה. אבל זה בסדר כי הספר הזה הוא לא בת העשן, הוא פשוט עוד תוצר מוצלח ביותר של אותו מפעל, והדמויות בו תמימות וחמודות או לחלופין מרושעות אך מורכבות.
עוד דבר מושלם הוא שהספר הזה מתחיל מהסוף הרע שלו (בדיוק כמו "הקומה האלף", למי שקרא, אבל ממש *בדיוק*), מה שבעיני תיקן את החסרון היחיד של טרילוגיית "בת העשן", והוא הסוף היופי-טופי-טרללה המביך שלה: כאן אנחנו יודעים מראש שהכל יגמר בכי (חהחה) רע, ולפחות בעיני זה ממש נהדר! זאת אומרת נהדר בקטע מכמיר-לב שגורם לי להזדהות מתמיד עם חובבי סאדו-מאזו כי הסופרת מכאיבה לי ומכאיבה לדמויות שלה אבל אני לגמרי אוהבת את זה. סיימתי את הספר לפני שלוש שעות ואני עדיין חושבת עליו ולא מצליחה להתרכז בכלום וכואבת לי הבטן בקטע טוב ועצוב. אם הספר היה בנאדם כנראה הייתי שולחת לו סמס "אבל אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני צריכה אותך, אתה לא יכול פשוט להיגמר" וממש חבל לי שהוא לא בנאדם כי עכשיו אין לי מה לעשות מלבד לסבול בשקט.
אבל ההנאה מהקריאה היתה לגמרי שווה את זה.

» ביקורות נוספות של חתול השיממון
» ביקורות נוספות על החולם