*החולם – ספר 1 מתוך...שניים? מה הקטע הזה עם זוגות ספרים לאחרונה, אופנה חדשה?*

אמ;לק: כן או לא? כן ומיד. ספר מקסים ומושלם

תקציר מגב הספר:
החלום בוחר את החולם, ולא להפך - ולאזלו סטריינג', יתום מלחמה וספרן זוטר, תמיד חשש שחלומו שגה בבחירתו. מאז היה בן חמש הוא פיתח עניין כפייתי בעיר המיתית האבודה בֶּכי, אבל נדרש מישהו נועז ממנו כדי לחצות חצי עולם בחיפושים אחריה. אבל אז מוצגת בפניו הזדמנות מ

בת העשן והעצם.
<mark>לייני טיילור</mark>.
אין לי שמץ של מושג כמה כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}



ו
שוב אני במשבר לא משברי במיוחד, אין לי שמץ כמה כוכבים לתת לספר.
ושוב אתם כבר יודעים כמה נתתי אחרי התלבטות עמוקה.
וזה נורא מוזר כי אני מהעתיד אנד שיט...
אבל עדי

מכירים את זה שקראתם ספר ראשון סדרה, הוא היה טוב כל כך שכל הזמן חשבתם על מתי סוף סוף יהיה לכם זמן ללכת לספרייה ולקחת את השני, ואז בסוף כשאתם עושים את זה, אתם מוצאים גם את הספר השלישי שם, ואתם כל כך מאושרים ועפים הביתה לקרוא את הספר השני ולסיים אותו תוך יומיים?
ואז, כמובן, אתם חייבים לכתוב ביקורת. אז הנה אני פה :)
אז אם זה לא היה ברור לפי הפתיחה שלי (ולפי הדירוג שמופיע למעלה, שהוא 5 כוכבים כמובן)

הביקורת עשויה להכיל ספוילרים
הרגע סיימתי את הספר, ומה שמציק לי בעיקר זה הסוף. הוא כל כך מרושע. מה זה המתח הזה?! מה נראה לה שהיא הולכת עם רזגוט?! מה <mark>לייני טיילור</mark> חשבה לעצמה שהיא עשתה את הסוף הזה?! (בעצם, אני יודעת מה היא חשבה לעצמה. "מוחעחעחעחע" חיכוך ידיים בהנאה). אשוב לכתוב את הביקורת הזו אחרי שאתקלח וארגע קצת מהקליפהאנגר שסבלתי פה כרגע.

חזרתי מהמקלחת! אז הרשו לי להגיד שזה ספר מדהים. הדמו

יהיו פה ספוילרים
טוב, זה אחד הספרים הכי טובים שקראתי, ללא ספק.
לקחתי אותו מהספרייה, וזה בכלל לא היה הרעיון שלי לקחת אותו אלא של אחותי. אני די בטוחה שלא הייתי לוקחת אותו בעצמי. הכריכה מוזרה כזאת, והתקציר - בכלל. אבל אין מה לומר, אני צריכה להודות לה שהיא רצתה לקחת אותו.
אז התחלתי לקרוא אותו. היה נחמד, לא כל כך מושך, אפילו קצת משעמם. אבל המשכתי לקרוא, ופוף! פשוט נשאבתי ולא יכולתי להפסיק.
חצי מ

ביקורת מכילה ספויילרים!

כשאת מוגבלת למיטה בשבת עם חום של 38.9, אף סתום והתעטשויות בלתי פוסקות אין לך מלא דברים לעשות.
*לצפות ב-MTV- לא. אני יכולה לתקוף התקף אפילפסיה מכל התנועות האלו בקליפים, וחוץ מזה, קשה לי לראות אנשים שרים וקופצים ורוקדים כשאני מרותקת למיטה.
* לזלול עד שאני אקיא- כאילו שיש לי תאבון.
*לישון- אני ממש לא יכולה לישון, אני עוד אחנק!
*להתקדם בחומר הלימודי- כן, ממש. מי המוזר

טוב אז איפה נתחיל..
<mark>לייני טיילור</mark> אני חייבת לומר לך שהרעיון של טרילוגיית הספרים הוא רעיון מאוד יפה ואחרי שקראתי את שני הספרים הראשונים אני חייבת לומר לך שאני הופתעתי לדעת איך הספרים ממשיכים אז כמובן שהמשכתי לקרוא גם את הספר השלישי אבל בו הייתה לי קצת בעיה.
הספר התחיל יחסית טוב כמומר, הוא נכנס ישר לעניין וזה היה מעניין לקרוא איך קארו מתחילה להיזכר אבל הספר פשוט לא התקדם, הגעתי לפרקים שהרגשתי שאני

השיר התנגן ברקע, הזמר זימר לו בדיכאונות מסויימת כשעוד דף הגיע לסיומו ומיהרתי להפוך אותו לדף הבא.
בזמן שהספיק לי לשקוע בדף הבא הזמר סיים את שירו במספר סלסולים, ואז נגמר השיר.
דממה.
טוב, הדממה הזאת נמשכה עוד הרבה זמן, כי בקושי הייתי מסוגלת להתיק את עיני ממנו כדי להתחיל את השיר מההתחלה, כי כמובן, למי יש את הטימטום להעביר לשיר אחר כשגיבורתינו נלחמת על חייה ובראשי רצות סיטואציות מאיימות ונוטפות דם?!

בזמן האחרון הבחורים בספרים נשמעים כמו חיות מחמד יותר מאשר בחורים, גברים, או כל דבר חיי אחר. כלומר; תראו את פיטה מ"משחקי הרעב”, כולו חמוד וטהור ולא גברי. תראו את סטפן מ"יומני הערפד”, כולו ריק מתוכן ומגבריות. תראו את אדוארד מ“דמדומים”, כולו גופה מאופרת ומחרידה שאני לא אתחיל בכלל לחשוב לדבר עליה בגוף זכר, כי אין לה נשמה (זה לא ערפד, זה זומבי מנצנץ).
לא הרבה מהספרות האחרונה מתעמקת במקום הזה, בו האמרה