“דואט מיוחד מאוד

הספרים לא היו כל כך זורמים, לוקח זמן להיכנס לעלילה, יש הרבה פרטים, דמויות, אירועים.
צריך לקרוא כל מילה ולא לדלג ולא לרפרף כדי לא לפספס, כל פרט חשוב והכל מתגלה לאט. אבל ברגע שנכנסים לזה קשה להניח את הספר מהיד.
העלילה מעניינת ומרתקת, היא יצרה עולם שלם עם שפה, מושגים, אנשים ועוד וזה היה ממש מעניין לקריאה.

הספר הראשון - החולם
מספר על לאזלו סטריינג', ספרן בספריה.
לאזלו הוא יתום שגדל במנזר, במקרה הגיע לספריה בבגרותו והמשיך לעבוד שם עד שיום אחד חייו השתנו.
כל חייו, מאז שהיה ילד קטן ושמע סיפורים על העיר האבודה זה העסיק אותו ואת הדמיון שלו. הוא חלם עליה וכשעבר לעבוד בספריה הוא חקר כל פיסת מידע שיכול לגלות עליה ואז נוצרה הזדמנות להגיע לאותה עיר, להצטרף למסע ארוך ולהגיע לעיר האבודה ולגלות את הסוד שלה, אבל זה סוד שהוא לא יכול היה לדמיין בכלל.
סראי חיה במצודה למעלה, היא חצי אלה וחצי אדם, היא חיה שם עם בני משפחתה
זה החיים שהכירו מאז שהיו ילדים, מאז שמיניה הצילה אותם מהטבח.

הכל משתנה ביום שמגיעה המשלחת ממקום רחוק, הם באו לפתור את בעיית המצודה.
סראי ולאזלו נאבקים על כל מה שהכירו.

הספר השני - מוזת הסיוטים
בסוף הספר הראשון סראי הפכה לרוח רפאים, אולם זה לא יעצור אותה ואת לאזלו, הם זוג וזה לנצח
אבל עליהם לעצור את מיניה שרוצה לנקום על הטבח.
סראי מגלה את האמת, מה קרה ביום הטבח וכל הדמויות בספר נאלצות להתמודד כל אחד עם העבר שלו ועם אויבת גדולה יותר מכל מה שחשבו שקיים.”

“אני מניחה שהשם מתכתב בצורה די מדויקת עם תוכן הספר עצמו. זה מרגיש יותר כמו חלום מאשר סיפור.”

“*החולם – ספר 1 מתוך...שניים? מה הקטע הזה עם זוגות ספרים לאחרונה, אופנה חדשה?*

אמ;לק: כן או לא? כן ומיד. ספר מקסים ומושלם

תקציר מגב הספר:
החלום בוחר את החולם, ולא להפך - ולאזלו סטריינג', יתום מלחמה וספרן זוטר, תמיד חשש שחלומו שגה בבחירתו. מאז היה בן חמש הוא פיתח עניין כפייתי בעיר המיתית האבודה בֶּכי, אבל נדרש מישהו נועז ממנו כדי לחצות חצי עולם בחיפושים אחריה. אבל אז מוצגת בפניו הזדמנות מדהימה, בדמות גיבור המכונה קוטל האלים וחבורה של לוחמים אגדיים, ולאזלו מוכרח לנצל את ההזדמנות או לאבד את חלומו לנצח.
מה קרה לבכי לפני מאתיים שנה שבודד אותה משאר העולם? מה בדיוק קטל קוטל האלים שזיכה אותו בכינויו זה? ( =^.^= ניחוש שלי: אלים =^.^= ) ומהי הבעיה המסתורית שהוא מחפש כעת סיוע בפתרונה? ( =^.^= פמפמפאאאם! =^.^= )
התשובות לשאלות ממתינות בבכי, אך כך גם תעלומות נוספות - כולל האלה תכולת העור המופיעה בחלומותיו של לאזלו. כיצד חלם עליה לפני שידע על קיומה? ואם האלים מתים, מדוע היא נראית כה אמיתית?
לייני טיילור היא מחברת טרילוגיית ההרפתקאות ( =^.^= והפנטזיה. ובמידה מסוימת הדיסטופיה של עולם פנטזיה, שזה שילוב של כל מה שאני אוהבת חוץ מפיצה =^.^= ) "בת העשן והעצם", שכבשה לבבות של קוראים ( =^.^= וחתולים =^.^= ) ברחבי העולם וזיכתה את טיילור בשבחי הביקורת.

ומה אני חשבתי:
היה היתה פעם עיר קסומה שהיה בה הכל: לונה-פארק, פארק מים, מלא גלידות שפתוחות בשבת, ספריה גדולה וקניון מכושף שכל מי שנכנס אליו לעולם לא היה מוצא את הדרך חזרה. אנשים מכל רחבי הארץ היו נוהרים לעיר כדי לאכול את הסושי המשובח של מון ולהשתתף במצעד הגאווה. אבל יום אחד הוטלה על העיר קללה – כל מקומות החניה בעיר נעלמו בן לילה, והיא הוכתה במגיפה של ריצות מרתון ואופניים חשמליים. דירות להשכרה הפסיקו לעלות כסף והתחילו לעלות איברים פנימיים, כך שאחרי כשנה-שנתיים נגמרו לאנשים האיברים הפנימיים המיותרים והם לא יכלו להרשות אותן לעצמם יותר, ופקקי תנועה מטורפים מנעו מאנשים לבקר בעיר כבעבר. החתולים נטשו את העיר ועברו להתגורר בשיממון. וכך אבדו ימי הזוהר של העיר בעבר הרחוק. האפשר להציל את העיר ולהחזיר עטרה ליושנה? אולי אם יבטלו את התל-אוטו זאת תהיה התחלה (בכנות, אני לא מכירה בנאדם אחד שהשתמש בהם, ומקומות החניה שלהם תמיד עומדים ריקים מצד אחד אבל אסורים לרכבים רגילים מצד שני וזה ממש לעג לרש). ובאמת צריכים להרגיע קצת עם המרתונים. אבל נחזור לעניינינו – הסיפור:
הוא לא הולך בדיוק ככה, אבל הוא קצת דומה (טיזר: הוא אפילו קשור למשהו שניתן לומר שתופס סוג מסוים של הרבה מאוד חניה). בנוסף, כמו שאר הספרים של לייני טיילור שאנחנו מכירים, גם זה סיפור על מלחמה ושלום (מלחמה ושלום הבנתם?! חה) ועל אהבה משני צידי המתרס, שכתובה כל-כך טוב שבכלל לא היה אכפת לי שמדובר בסיפור אהבה – כך שכל מי שקרא את "בת העשן והעצם" ארבע פעמים כמוני ישתגע גם על הספר הזה (במיוחד שהוא מתרחש באותו יקום! או לפחות נדמה לי שזה נרמז). ומי שעדיין לא קרא את בת העשן – קודם כל שייבוש ויכלם, ואחר-כך שילך מיד לקרוא גם את הטרילוגיה הזו וגם את ה"חולם", ויתכונן להתמכר לדמיון העשיר ולסגנון הכתיבה המהמם של לייני טיילור המוכשרת.
חסרונות: אין סוזנה בספר הזה. אבל זה בסדר כי הספר הזה הוא לא בת העשן, הוא פשוט עוד תוצר מוצלח ביותר של אותו מפעל, והדמויות בו תמימות וחמודות או לחלופין מרושעות אך מורכבות.
עוד דבר מושלם הוא שהספר הזה מתחיל מהסוף הרע שלו (בדיוק כמו "הקומה האלף", למי שקרא, אבל ממש בדיוק), מה שבעיני תיקן את החסרון היחיד של טרילוגיית "בת העשן", והוא הסוף היופי-טופי-טרללה המביך שלה: כאן אנחנו יודעים מראש שהכל יגמר בכי (חהחה) רע, ולפחות בעיני זה ממש נהדר! זאת אומרת נהדר בקטע מכמיר-לב שגורם לי להזדהות מתמיד עם חובבי סאדו-מאזו כי הסופרת מכאיבה לי ומכאיבה לדמויות שלה אבל אני לגמרי אוהבת את זה. סיימתי את הספר לפני שלוש שעות ואני עדיין חושבת עליו ולא מצליחה להתרכז בכלום וכואבת לי הבטן בקטע טוב ועצוב. אם הספר היה בנאדם כנראה הייתי שולחת לו סמס "אבל אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני צריכה אותך, אתה לא יכול פשוט להיגמר" וממש חבל לי שהוא לא בנאדם כי עכשיו אין לי מה לעשות מלבד לסבול בשקט.
אבל ההנאה מהקריאה היתה לגמרי שווה את זה.”