ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
ספר בסדר

---

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של נערה בשם קיידנס סינקלייר אשר מגיעה כל קיץ לאי הפרטי בבעלותו של סבה מול חופי מסצ'וסטס. הסיפור עוסק בעלילותיהם של ארבעה מדיירי האי. קיידנס, בן דודתה ג'וני, בת דודתה, מירן, ואחיינו של בן הזוג החדש של דודתה (אמא של ג'וני), גאט. הארבעה מכנים את עצמם "השקרנים" ומבלים באי כל שנה. בקיץ של גיל 15, מתחילה מערכת יחסים רומנטית בין גאט וקיידנס והכל נראה ורוד, עד שקיידנס עוברת תאונה מסתורית שגורמת לה לשכוח את כל הקיץ ולא לחזור לאי בקיץ של גיל 16. קיידנס חוזרת לבסוף לאי בקיץ של גיל 17, נפגשת עם השקרנים ומדברת איתם ודרך כך משיבה לעצמה אט אט את זיכרונותיה.
אם אתם תוהים, יש על הספר הזה ויקיפדיה. בעברית. אל תשכחו לסגור את הפה שלכם. (התקציר הזה מויקי אם אתם רוצים לדעת)

אז הספר הזה גרם לי לבכות, אז צריך לתת לו חתיכת קרדיט כי זה לא קורה הרבה בספרים. כאילו, באשמת הכוכבים בכיתי פחות. זה היה סוג הבכי הזה שהעיניים אדומות וזה מרגיש שהן הולכות ליפול. והלב ממשממש כואב, כאילו בקטע כזה שאתה מרגיש שאיבדת מישהו יקר.
הספר הזה היה דרמטי, כן. הוא היה לא מובן ברובו והיו קטעים חסרי פואנטה. הספר היה מוסתר על ידי ענן שחור, כזה שאתה יודע שיתפוצץ בקרוב ומלא גשם ירטיב אותך עד לעצמות. כל הספר הרגיש כמו מטאפורה למשהו שעדיין לא הבנתי.
למשל, בתחילת הספר יש את הקטע הזה שהיא אומרת שאבא שלה עזב את הבית ו"ירה לה בלב" או משהו דרמטי בסגנון הזה, ואחרי פרק וחצי הם ביחד בחו"ל. כאילו, מה שתגידי. ואני לא אומרת שזה לא היה ספר טוב, זה היה ספר מצוין, זה מסוג הספרים האלו שאתה כל כך שקוע בו עד שאתה מאבד את עצמך, אתה כל כך מתחבר לדמויות שזה פתאום מתפוצץ לך בפנים. והכל כל כך מבלבל. מצאתי את עצמי כמה פעמים הופכת את הספר וקוראת את התקציר שוב פעם שוב פעם בשביל שאולי יהיה לי שמץ של מושג מה מה הסופרת רוצה ממני. לא שאני אומרת שזה לא טוב, זה מצוין. זה היה ברור שיהיה טוויסט, והאמת שהייתי בטוחה שחשבתי על כל טוויסט אפשרי עד הפרק האחרון.

הספר הזה זכה לתשבחות רבות, כאילו כל כך הרבה תשבוחות. אני מניחה שמגיע לספר הזה. הוא באמת לא ספר רגיל, הוא לא מסוג הספרים האלו שאתה סוגר את הספר אחרי שאתה גומר וממשיך הלאה, זה מסוג הספרים האלו שאתה מנתח במשך כל הספר ונמצא בהלם טוטאלי אחרי שסיימת. טוב, לפחות אני.

אני ממליצה לכם לקרוא, אני לא יודעת אם תתאכזבו או לא אבל זה שווה את זה.

» ביקורות נוספות של ליז
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים