ביקורת ספרותית על כריש זיכרון מאת סטיבן הול
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 בינואר, 2009
ע"י הסמוראי האחרון


מנסה לתפוס את הקסם. לא סיימתי את הספר (ועל כך אני אסיר תודה של ממש לאלי הזמן שלא ממש שמו עלי לאחרונה). אבל אני מסכים לגמרי (באופן מוזר, כמו הספר) עם הביקורת השלילית של dazie כי:
א. גם לי הוא הזכיר את מיסטר Y- עוד ספר שמיד לאחר קריאתו הפך לתנ"ך שלי.
ב. זה באמת מסוג הספרים האלה- או שאתה מקים כת סביבו, או שאתה מקים כת נגדו.

אולי זה הפרוטגוניסט האלמוני, שמתעורר לחיים בלי כל מושג מיהו או איפה הוא נמצא, ומדבר בגוף ראשון- שעוזר להזדהות. אבל אצלי זה יותר... חלק מהדברים שנכתבו שם (הזויים למדי, זה לא ממש ספר מתח לדעתי, הרבה יותר בכיוון של פנטזיה) מרגישים לי כמו מחשבות אישיות. או שהסופר ממש ממש טוב בבניית דמות שקל להזדהות איתה, או שהמניאק טלפאת או סוג של חצי-אל. כך או כך, היכולת שלו ראויה לציון.
הטריקים עם הטיפוגרפיה, כל הגופנים המוזרים שיוצרים כרישים וכד' לדעתי טיפה מיותרים, אני מקווה שיתברר שזה לא היה סתם ביזבוז דפים.
כך או כך- ואו.

הספר הזכיר לי דברים נשכחים ומשונים, כמעט כאילו נלקחו מחלום. מרתפים טחובים סובייטים שבתוכם שולחנות ביליארד קרועי-לבד... מאיפה זה? קשה לדעת. אף פעם לא אהבתי לטפס למקומות מהסוג.

בספר מקומות כאלה נקראים אל-חלל... ואני נמצא כעת עם גיבורנו ועוד מישהי מאוד מוזרה שהצטרפה לא מזמן בשם סקאוט. אה, ואיאן- החתול הג'ינג'י העצלן והרגזן. מעניין לאן זה יוביל אותם. אני הולך לקרוא...
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ