את חיי, בגדול, ניתן לחלק בהרבה מאוד דרכים, וכולן יעשו עם מפעל חיי (העלוב למדי, יש לציין) צדק. בדיוק כמו ששני רבעים שווים לשלוש שישיות.
אם זאת, החלוקה היחידה שאני מאמין בה היא זו:
סוליפסיסט שלפני ההתוודעות לטיעון הסימולציה (Simulation Argument) וכל מה שזה כולל מסביב כמו משל הפרפר, "הגיונות" של רנה דקארט (ראו ביקורת בקרוב), חלימה מודעת, סוליפסיזם וכמובן- המטריקס.
את המטריקס ראיתי באיחור של בערך 11 שנים, ממש לא מזמן. הביצוע היה קיטשי, יותר מדי אלים, יותר מדי מזיע ובקיצור רע (Dark City טיפל בתמטיקה הרבה יותר טוב לדעתי). הספר מכיל אסופה של מאמרים בנושאים שונים שחלקם אכן נוגעים בתאוריה הזו ששינתה כל כך הרבה קשרים בין-עצביים במוח שלי והפכה אותי למה שאני היום. אני עדיין לא בטוח אם זה טוב או רע.
אני אפילו לא כתוב על הספר.
אין מילים בפי כדי לתאר את הליריות של אותה תאוריה מופלאה. תאוריה שמעניקה לי תקווה חדשה. תקווה לאי-הכחדותם של כל הדברים, תקווה לאחדות כל הדברים, תקווה לקיום תודעה בכל. תקווה לקיום יקום אחר, אחרי הכל.
פיליפ ק' דיק, שמעתם עליו? יש אנשים שרואים בתנ"ך את דבר האלוהים- ופועלים על פיו. זה בדיוק מה שאני רואה בספריו של דיק. אולי הבנאדם שהביא את רעיו הסימוליזם לתודעה הציבורית יותר מכל.
הוא המבשר.
סוף סוף, יש נביא בעירו.
אני הנביא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
